ספר חרדים יג

אותה כדאשכחן בהושע בן אלה מלך ישראל שעשה מצוה נדולה שביטל השומרים שהושיב ירבעם בדרכים כדי שלא יעלו ישראל לרגל ואמר כל הרוצה לעלות יעלה ולא גזר עליהם שיעלו לכך גלה וגלו עשרת השבטים עמו שנאמר עליו עלה שלמנאסר הם נגלו לפי שלא רצו לעלות והוא גלה על שלא היה מוחה בידם הכי איתא במדרש ועוד אמרו התחיל במצוה ואינו גומרה מורידין אותו מגדולתו שאין המצוה נקראת אלא על שם שגומרה מ"מ אם אין בידו לגומרה כלל לא ימנע מעשות מה שבידו לעשות כדאשבחן במשה רבינו דכתיב בפ' ואתחנן אז יבדיל משה שלש ערים וכדכתב רש"י ז״ל שם (אבל קשה כי בעצמות יוסף כן עשה שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו וגם העתיר לה' לבא אל הארץ לקיום מצותן לקוברן בארץ וה' לא רצה כי נשבע ולמה נענש שנקראו על שם בני ישראל שנאמר אשר העלו בני ישראל ולא בשמו ושמם ויאמר אשר העלו משה וישראל דקים לן המתחיל במצוה ונאנס ולא עשאה נחשב כאלו עשאה כלה וכן היה במשה ולמה לא נקראת שם על שמו כי קברו. וי"ל כי התחלה יותר מחצי הכל וכיון שזכר לו שלקחם לקיים מצות יוסף הוה ליה כאלו עשאה כולה ובקבורתם רצה להודיע ועוד כי הגומר המצוה נקרא על שמו ולמען למד ב' למודים אלו כי מה שתקן משה מתחלה ליקרא המצוה על שמו תקנו ישראל ל לאחרונה עוותתם אשר עותו במצרים על לכתם אחרי השלל לא כן משה כי במות משה המוציא והמביא הם העלים ותחשב להם למצוה שלימה מי ג"ר אתך) אבל אם יש בידו כח לגומרה ולא גמרה מתחייב בנפשו וקובר אשתו ובניו כדאשכחן ביהודה דלפי שהתחיל במצות הצלת יוסף ולא גמרה הורידוהו מגדולתו וקבר אשתו ובניו: התנאי הששי הדיקדוק הגדול במצוה לעשותה כתקנה וכל פרטיה ודקדוקיה כמצותה: התנאי השביעי הריצה ורדיפה לקראתה דכתיב דרך מצותיה ארוץ: התנאי השמיני כל מצות שיכול הוא לעשות בידו יעשנה בידו ולא ע"י שליח כדאמרו בריש פרק שני דקידושין מצוה בו יותר מבשלוחו ובצורכי שבת היו האמוראים בעצמן עוסקים: התנאי התשיעי המצוה שתבא לידו תחלה יעשנה ולא יניחנה עד שיעשה אחרת תחלה כדאמרו אין מעבירין על המצות

התנאי העשירי לא יעשה שתי מצות כאחת שמא לא יכול להוזדרז בשתיה כדאמר אין עושין מצות חבילות חבילות : התנאי האחד עשר