ספר חרדים קיג

רבינו יונה. ע"מ: (עד) ושור ושה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד ואם שחמטן לוקה אותו היינו האם דהאב אינו יודע מי הוא ואם נודע בבירור נסתפקו חכמים אם חוששין לזרע האב אם לאו וספקא דאורייתא לחומרא ואינו נוהג בחיה ועוף אלא דוקא בבהמה ואינו לוקה אלא על שחיטת האחרון בין ששחט האם תחלה או הבן ובן לאו דוקא אלא הוא הדין לבת ואפילו שחט ונמצאת טרפה לוקה ובין ששחט הוא או אחר את השני לוקה לפיכך אם שחט אותה היום ומכר בנה בו ביום יודיע ללוקח שלא ישחוט אותו עד מחר ויום אחד האמור באותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה כמו במעשה בראשית לפיכך שחט אותו תחלת ליל רביעי לא ישחוט השני עד תחלת ליל ה' שחט הראשון סוף יום ד' קודם שקיעת החמה מותר לשחוט השני בצאת הככבים ליל ה' מתרי"ג: (עה) לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו לאו דוקא חרישה אלא הוא הדין כל מלאכה שיעשה או משא שישא אפילו אבן בשתי הבהמות יחדיו אפילו אינן קשורות יחד כגון שור וחמור שהולכין זה אצל זה ודף מונח עליהם המנהיגן אפי' בקול או המושכן לוקה זה דעת הרמב"ם פרק ט' מהלכות כלאים וכן כתב הטור בשמו וכתב שהרא"ש אביו חלק ע"ז ואמר דליכא איסור כלאים אלא בעושה בהם מלאכה אחת כשהם קשורים יחד אבל אם הם בלתי קשורים מותר לעשות בהם מלאכה יחדיו ובין לרמב״ם ובין להרא"ש אם לא עשה על ידי שניהם מלאכה אחת אלא שהיו קשורין זה בזה ומשכן או הנהיגן אין כאן איסור כלל, אבל הרב רבינו יונה כתב בשערי תשובה דאפי' בלי עשיית מלאכה ונשיאת משא רק שהיו קשורין יחד המנהיגן או המושכן לוקה אבל אם לא היו קשורים הכל מודים דשרי למושכן או להנהיגן בלי עשיית מלאכה אחת אך הרב רבינו אפרים תלמידו של רב אלפס סבר דאף בזה אסור ולוקה ולכך כתב שהרוכב בסוס לצוד ציד ומושך בחבל הכלב אצל הסוס לוקה משום מנהיג כלאים דבהנהגה אפי' בלי מלאכה ובלי קשירה אסר רחמנא ולכן חרישה דכתיב אורחא דמלתא נקט וכתב דאבי העזרי