ספר חרדים קו

(ד) ושלא ל לעשותה לאחרים שנ' אלהי מסכה לא תעשה לך. ממנין תרי"ג: (ה) שלא לעשות צורת אדם הבולטת אעפ״י שאינה עושה לשם ע"א כלל אלא לנוי בעלמא שנא לא תעשון אתי אלהי כסף מתרי"ג: (ו) ופסל ומצבה לא תקימו לכם תניא בתורת כהנים דבא להזהיר על המקיים פסל אע"פ שלא עשאו ולא עבדו מתרי"ג: (ז) שלא ליהנות מע"א ומכל משמשיה שנא' ולא תביא תועבה אל ביתך מתרי"ג: (ח) שלא ליהנות מציפוי נעבד אע"פ שהוא לא נאסר כגון אם עבדו הר או גבעה דכתיב אלהיהם על ההרים משמע ולא ההרים אלהיהם מ"מ ציפויין נאסר שנאמר לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך וציפוי כל ע"א הוי בכלל משמשיה, מתרי"ג: (ט י) דבור ששי דעשרת הדברות לא תרצח ועון המלבין פני חבירו ברבים קרוב לרוצח דהא אזיל סומקא ואתי חיוורא ולמדו מן המקרא דמוטב לאדם שישליך עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים. מתרי"ג: יא) דבור שמיני דעשרת הדברות לא תגנוב אזהרה לגונב נפשות שהוא במיתת ב"ד ובפרשת קדושים לא תגנובו אזהרה לגונב ממון שהוא בלאו וגנבה היינו בסתר מתרי"ג: (יב יג) לא תעשוק את רעך ולא תגזול הלוקח ממון חבירו בגלוי ובחזקה נקרא גזלן איזהו עושק זה שבא ממון חבירו לידו ברצון הבעלים ואינו רוצה לפרוע ואסור לגנוב או לגזול כל שהוא דין תורה ואפי' עכו"ם אסור לגנוב ממנו או לגוזלו או לעושקו, רמב"ם ורשב״ץ מתרי"ג: (יד טו טו) המשתמש במשכון או בפקדון של חבירו בכלל גנב הוא וכן הנוטל כלים מבית חבירו בהחבא להשתמש בו ולהחזירו אפי' מי שאין כוונתו לגנוב אפי' להשתמש אלא מכוון לטובה לצערו כדי שפעם אחרת יזהר בשמירת כליו הרי זה בכלל גנב מרבוי הכתוב, ע"מ: (יז) אפי' הגונב את שלו מאחרי הגנב אסור לפי שטועם טעם גנבה כדאיתא פ"ק דברכות וכן כתב רבינו יונה וסמ"ג אלא אומר לו בפירוש זה שלי, ענף מצוה: (יח) השואל כלי שלא מדעת הבעלים נק' גזלן. ע"מ: (יט) אין השואל רשאי להשאיל ואם השאיל הרי זה נקרא גזלן