ספר חרדים קג

בשחיטתן ובכלל לאו זה בהמה שנולדה שאסורה כל שבעה דהויא ספק נפל וליל שמיני שריא דיצאת מכלל נפל וגוי המוכר נדיים וטלאים קטנים אינו נאמן עליהם לומר שהם בני שמנה ימים: (ה) ובשר ב בשדה טרפה לא תאכלו לפי שנוטה למות וכשם שאין חילוק בנבלה בין מתה ע"י ארי או ע"י חולי כך אין חילוק בטרפה שהיא נוטה למות בין ע״י ארי או ע"י חולי והם שבעים טריפות שמנו חכמים. ממנין תרי״ג: (ו) לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, ממנין תרי"ג: (ז) שלא יאכל אבר מן החי שנא' לא תאכל הנפש עם הבשר, ממנין תרי"ג: (ח) לא תבשל גדי בחלב אמו נאמר בתורה ג' פעמים ותנא דבי ר' ישמעאל אחד לאיסור אכילה וא' לאיסור הנאה וא' לאיסור בישול מנה סמ"ג אכילה ממנין תרי״ג: (ט) והנאה אמר שהיא ע"מ ואין כל איסורין אלו נוהגין אלא בטהורים ולא בטמאים, ע"מ: (י יא יב יג יד טו) שלא לאכול בהמה טמאה שנאמר את זה לא תאכלו וכו' וחיה בכלל בהמה ועוף טמא שנאמר ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו ודג טמא שנאמר מבשרם לא תאכלו וחגב טמא שנא' כל שרץ העוף לא יאכל ושרץ הארץ שפרה ורבה שנא' כל השרץ וגו' ורמש הארץ היינו שאינם פרים ורבים אלא הם תולעים גדולים באשפות ובגופים. רמב"ם, ממנין תרי"ג: (טז יז) שלא לאכול שרץ המים שנא' אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ וגו' ולא תולעת הפירות שנא' לכל השרץ השורץ ממנין תרי"ג: (יח) שלא לאכול ערלה שנא' שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל, ממנין תרי"ג: (יט ואפילו קליפת הפרי וגרעוניו אסירי אבל העלין והלולבין שרי, ואם קדש האשה בערלה אינו מקודשת דאפילו בהנאה נאסרה מריבוי הכתוב וערלה נוהגת בחוצה לארץ דין תורה הלכה למשה מסיני וקבלו בפירוש דדוקא ודאי אבל ספק ערלה דחוצה לארץ מותרת, ע"מ: (כ כא כב) אסור לאכול מתבואה חדשה עד סוף יום ששה עשר בניסן שנאמר ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה ואין איסור חדש אלא בחיטין ושעורין