ספר חרדים קא

רשעו אסור להעיד עמו אע"פ שהוא עדות אמת מפני שמצטרף עמו ונמצא זה הכשר השית ידו עם הרשע עד שנתקבלה עדותו ואין צריך לומר עד כשר שיודע בעדות חבירו ויודע שהעד השני עד שקר שאסור לו להעיד שנאמר אל תשת ידך עם רשע וכל מי שעבר עבירה שחייב עליה מלקות מן התורה או גנב או הלוה ברבית הוא רשע ופסול לעדות סמ"ג, ע"מ: (עב) קרוב פסול לעדות קרובו בין בדיני ממונות בין בדיני נפשות שנאמר לא יומתו אבות על בנים על עדות בנים ולמדו מן הפסוקים לכל הקרובים ואפי' לדיני ממונות ובין לזכות בין לחובה פסולין, ממנין תרי"ג: (עג) לא יקום עד א' באיש לכל עון הרמב"ם פירש דזו אזהרה לבית דין שלא יחתכו הדין על פי עד אחד, ממנין תרי"נ: (עד) וגם העד מוזהר שלא יעיד יחידי ואם העיד מלקין אותו וכדאמרינן פרק ערבי פסחים טובי' חטא וזיגוד מנגיד דאין עד אחד אלא לכופר ממון לחבירו דכל מקום ששנים מחייבין אותו ממון אחד מחייבו שבועה ומה שמצינו בקדושין פרק האומר באחד שהעיד לאחד שזנתה אשתו אמר ליה מר שמואל אי מהימן לך כבי תרי זיל אפקה ולא גער בו שמואל לפי שהעיד יחידי ובפרק הכותב שהעידה בת רב חסדא לפני רבא על אשה שחשודה על השבועה ולא גער בה יש לומר לאפרושי מאיסורא שאני, סמ"ג ורשב"ץ ע"מ: (עה) שלא להוציא מפיו דברי תורה או תפלה כשהוא ערום או נגד ערות אחרים שנאמר ולא יראה בך ערות דבר וכן נגד צואה כן כתב רבינו יונה וכתב רשב"ץ שהוא ממנין תרי"ג: (עו) אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנשה מכאן שכל הנוגש את העני והוא יודע שאין לו מה לחזור עובר בלא תעשה וגם מפורש פרק איזהו נשך שאסור לאדם להיראות לבעל חובו בזמן שיודע שאין לו ואפי' לעבור לפניו אסור שלא יחשוב שבא לתובעו ויפחד, ממנין תרי"ג: (עז עח עט) לא תשימון עליו נשך אזהרה כוללת שלא יהא אדם אמצעי בין הלוה למלוה בריבית לא עד ולא סרסור ולא ערב ולא סופ' ועוברין נמי על לאו דלפני עור לא תתן