שפת אמת על קדשים פא

הרמב"ם (בה' מעה"ק פי"ג) וגם (בה' פסוה"מ פי"א) דאם לא הקטיר בכלי שרת פסול ע"ש א"כ מקרא דמייתי ר"ש אין ראי' דלא בעי קידוש בכלי שרת רק דעובדה ביד היינו הקטרה א"כ י"ל דר"ש מכשיר היינו הקטרה ביד אבל קידוש כלי גם ר"ש בעי. מיהו בגמ' לא משמע הכי. והנה רש"י פי' דר"ש מכשיר אם לא נתן הקומץ לכ"ש אבל המנחה לכו"ע צריך להקדישו בכלי אבל הרמב"ם במשניות פי' דלר"ש א"צ שום כלי במנחה מקרא דכחטאת וכאשם ע"ש. נראה דס"ל להרמב"ם דלר"י ברי' דר"ח א"צ כלי כלל והיינו דפליג ר' ינאי וקאמר כיון שקמצו מכ"ש לומר דר"ש מודה דמעיקרא צריך כלי שרת ובהא פליג על ר"י ברי' דר"ח דלפי' רש"י לא נתבאר דברי ר' ינאי הגם דלקמן פירש"י דלר' ינאי כשר אפי' שמאל מ"מ אי הא הוי עיקר חידושי' דר' ינאי הו"ל לפרושי אפי' בשמאל וחסר העיקר מן הספר ולפי' הרמב"ם א"ש

שם הקטיר קומצה פעמים כשרה. כתב הרע"ב אבל ג' או ד' פעמים פסולה דליכא הקטרה פחות מכזית. ויש להסתפק בכוונתו אי דוקא כשחלק הקומץ לג' חלקים דליכא בכל חלק כזית פסול אבל כשהשאיר כזית שלם והקטירו שפיר יכול להקטיר הנשאר אפי' מקצת מקצת פחות מכזית וכן מסתבר. ובהכי יש לפרש ג"כ הגמ' דהקטיר שומשים שומשים ע"ש בתוס' שנדחקו בזה. וכן משמע לי מלשון הרמב"ם (פי"א מפסוהמ"ק) אבל הכ"מ שם כתב להיפוך דצריך להיות בכל הקטרה כזית. אכן כמדומה שיש ט"ס בכ"מ ע"ש וצ"ע

שם מיתיבי הקטר חלבים כו' הקומץ כו' משמע בפי' דהאי ברייתא כר"ש אתיא. ומהתימא על הרמב"ם (פ"ב מפסוהמ"ק) שהעתיק האי ברייתא לדידן ובזה כבר עמד הלח"מ שם ונדחק ליישב. אכן ביותר מזה תמהני שהרי הרמב"ם עצמו שם (פי"א) כתב בפי' אי לא הי' המנחה בכלי שרת או לא הי' הקומץ בכלי שרת או לא העלה בכלי שרת למזבח פסולה. ותימא על הלח"מ שלא עמד בזה וצע"ג ליישב. וחתני מ' יעקב מאיר נ"י רצה ליישב כוונת הרמב"ם דצריך להעלותו על המזבח בכלי שרת אבל גוף הקטרה כשר בידים בלי כלי [שוב מצאתי כן בקרן אורה ועי' בירושלמי סופ"ה דפסחים כאן במגיס כאן ע"ג המזבח. ובק"ע ופ"מ שם] וזה דוחק

שם בשמאלו וחישב עלי'. פשט הברייתא נראה דהיינו בקמץ בשמאלו וחישב עלי' להכי ליכא כרת דלא קרב המתיר כמצותו כיון שקמץ בשמאל. אבל רש"י נראה שהבין דקאי ארישא דקמץ בימינו ונתן בשמאלו. ותמהני דא"כ למה פסול דמחשבה באינו ראוי לעבודה כשר היא כדלעיל פ"ק במנחת עומר דעלה מייתי רבא הך כללא דאין מחשבה פוסלת באין ראוי לעבודה

ע"ב בגמ' אין קומץ פחות מב' זיתים. לא נתבאר מנלן. ורחוק לומר שיהי' הלכה למשה מסיני ופליגי אמוראי בהל"מ. וגם צ"ע דא"כ כהן שאין קומצו מחזיק ב' זיתים יפסול. וראיתי במל"מ (פי"ג מה' מעה"ק) הביא כן בשם הירושלמי והוסיף עוד לומר כוונת הירושלמי דפסול לכל עבודות דאי לקמיצה מאי קמ"ל. וא"נ בעיני דא"כ ליחשבי' בפסולי מומין דכהנים. ובאמת הי' אפשר לומר דכיון דקמיצתו כדין נהי דאין קומץ פחות משני זיתים דכך הלכה למ"מ יכול לקמוץ ב' פעמים וע"ז בא הירושלמי לומר דאינו כן רק פסול הוא לקמיצה אבל לשאר עבודות שפיר כשר

שם ר"א מתני לה מבוא השמש ומוקים לה בפוקעין. וכן רב דימי בשם ר' ינאי. נראה דלדידהו אפי' לקלוט לא מהני כל שלא הצית האור ברובן וצריך להקדים להקטיר ביום שיהא שהות שיצית האור ברובן קודם חשיכה. והרמב"ם במעה"ק (פ"י) כתב בפשיטות דמותר להקטיר סמוך לחשיכה אע"ג דקיי"ל כר"י עד שיצית האור ברובן משום דלקלוט שאני וצ"ע למה לא פסק כר"א ור' ינאי. ואולי משום דלדידהו צ"ל סמי מכאן קטורת להכי פסק כסתמא דגמ' מעיקרא. וצ"ע על הכ"מ שלא העיר בזה

דף כז ע"א בגמ' או דלמא על העצים דומיא דעל המזבח צ"ע למה על המזבח פשיטא לי' אפשר למ"ד על בסמוך יהא רשאי לעשות מערכה אצל המזבח. עי' בזבחים (ס"ה, פלוגתא דתנאי אי עושין מערכה ע"ג סובב). ואולי הי' להם שום דרשא ע"ז. ועי' ברמב"ם (פ"ב מפסוהמ"ק) כולל כל הג' איבעיות ביחד מטעם דרך הקטרה וכבר עמד הלח"מ בזה ע"ש

שם ל"ש אלא שאין לו. אפשר לפרש דבאין לו רק מין אחד אפי' מצא אח"כ שאר המינים לא מהני דנהי דלא אגדו כשר מיהו צריך להיות ראוי לאגדן ביחד כדאמרינן כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת. וכן נראה דעת הרמב"ם (פ"ז מה' לולב) דדוקא במצוין בידו כל המינים. מיהו דעת רוב הפוסקים אינו כן ולא דמי לבילה דמצות אגודה אפי' לכתחילה לא נזכר במצוה זו בפרטות רק מטעם ואנוהו ואין סברא לומר בזה דצריך להיות ראוי לאגודה [ומ"ש הרמ"א או"ח (סי' תרנ"א) שיהיו כולם לפניו. משום הפסק ברכה הוא. כמ"ש מדברי המג"א שם]

בתוס' ד"ה ולקחתם כו'. לע"ד נראה דט"ס בתוס' וכך צריך להיות ולדבריהם ביום שני תסגי כו' בשביל כולם דבסוף לולב הגזול כו' ולא כתיב ולקחת וליתא אלא כי היכי וכו' [ועי' בהגהת אשרי פ"ג דסוכה]

דף כח ע"א במשנה ב' פרשיות שבמזוזה מעכבין ואפי' כתב א'. צ"ע מנלן דהנך ב' פרשיות מצוה א' הם ומנלן דמעכבין ומה זו דאמרו אפי' כתב א' אדרבא כתב א' באותו פרשה שפיר נלמד מוכתבתם כתיבה תמה אבל ב' פרשיות דבכל פרשה כתיב וכתבתם בפ"ע שפיר י"ל דב' מצות הם ואם אין לו רק פרשת שמע יכתוב עכ"פ פ' שמע וגם בד' פרשיות של תפילין קשה. מיהו שם י"ל כיון דכתיב והיו לטוטפות ודרשינן טט בכתפי שתים פת באפרקי שתים ומיירי קרא מכל הד' פרשיות וכתיב והיו לעיכובא ולפ"ז אפשר נמי דמזוזות מקשינן לתפילין דגם הב' פרשיות מעכבין כמו הד' שבתפילין. ועדיין צ"ע שלא הובא בגמ' ובפוסקים שום טעם ע"ז

עוד י"ל טעם המשנה דתמה היינו להיות שלם כל הצריך להיות נכתב וכיון דבפרשה שני' נמי כתיב וכתבתם א"כ אם כ' פרשה אחת לא הוי כתיבה שלימה כל הצריך דהא חסר פרשה שני' לכן לא הוי כתיבה תמה

ע"ב בגמ' אדרבא סמי דידך מקמי דידי. נראה הפי' משום דיש לפרש כלי שרת דפליגי אי כשרים בשל עץ היינו שאר הכלים ופליגי אי ילפי' מאביבא דמשה כדאי' בסוכה נ':] ולא נלמד כלל ממנורה אבל במנורה דאיכא כלל ופרט י"ל דלכו"ע של עץ פסול ולהכי מייתי מברייתא אחריתא דקאמר לא מצא של זהב דבמנורה מיירי דלכתחילה המצוה בשל זהב

בתוס' ד"ה וטפח וכו' יש תימא כו'. נראה שהבינו דגביע וכפתור ופרח שבזה הטפח הי' זה למעלה מזה (וכולם היו בגובה טפח] וא"י למה נדו מפירש"י ולא יקשה כלום וצ"ע

דף כט ע"א בגמ' מעשה הי' והי' מנורת ביהמ"ק יתירה על של משה דינר זהב. תימא לומר שהי' משתמשין בה בפסול. ויתכן לפרש דבימי שלמה עצמו הי' ששקלוהו אחר שנגמרה והיתה יתירה וחזרו והעמידוה על ככר קודם ששימשה במקדש. ומשמע מכאן דקפידא דככר אינו רק שלא תפחות מככר אבל אם הי' בעשת יותר יכולין אח"כ לתקנה להעמידה על ככר וצ"ע הטעם דקרא דככר זהב יעשה אותה יש לפרש דתהי' נעשית מעשת ככר מצומצם

ע"ב בגמ' אם נשתייר בו כשיעור אות קטנה כו'. בב"י (סי' ל"ב) הקשה הא מ"מ אינו מוקף גויל. ותי' דדוקא בתחילת כתיבה צריך להיות מוקף גויל. ופסק כן בשו"ע (שם סעי' ט"ז) והקשה עליו הט"ז שם דהוא עצמו הביא בשו"ע שיטת הירושלמי בהא דניקב תוכו של ה' דהיינו חללו כשר דוקא כשנשאר עוד היקף גויל אבל בניקב כל חללו פסול