שפת אמת על קדשים ח

ותו קשה לפירושם מה דמייתי רבה ראי' מהא דשלמים לשם תודה פסולה הא תודה לשם תודה כשרה. מה ראי' הוא הלא התם לא מיירי כששניהם חייבין תודה רק ששחט התודה לשם חבירו כמו שלמים לשם תודה דפסולה אפי' אין עליו חיוב תודה כלל. גם מ"ש רש"י כאן וה"ה חטאת חלב לשם חטאת דם. א"י כונתו. אי מיירי נמי בשחייב ב' חטאות ושחט זה לשם זה. ומחלק ג"כ דהא דאמר רבא בתר הכי חטאת חלב לשם חטאת דם כשרה מיירי בשאינו מחויב רק חטאת חלב גרידא. ובתוס' ד"ה א"ר משמע דבחטאת לשם חטאת אין נ"מ כלל אי חייב ב' חטאות ול"ד כלל לתודת חבירו. ע"ש

והנה הרמב"ם לא הביא מדין זה כלום. ואפשר דהוא פי' תודת חבירו ל"ד שיש לחבירו ג"כ תודה כפירש"י רק שהשחיטה הי' לשם אחר וס"ל לר"ח דשינוי בעלים פוסל בשחיטה אפי' שלא ע"ד לזרוק משום דכ' תודת שלמיו וה"ה לכל הקרבנות. ולכן סתם הרמב"ם (פט"ו מפסוה"מ) דשינוי בעלים פוסל בשחיטה ולא כתב דוקא ע"ד לזרוק לשם חבירו והמל"מ (שם) תמה עליו דהא אמרינן שינוי בעלים אינו בד' עבודות. ולמ"ש י"ל דלר"ח ישנו גם בשחיטה ואינו בד' עבודות היינו בהולכה וקבלה והא דאמרי' לקמן (דף י' ע"א) דהריני שוחט לשם פלוני כשר אתיא כרבה דהכא והרמב"ם כר"ח ס"ל

שם בגמ' ואמר רבא חטאת ששחטה על מי שאינו מחויב כלום פסולה. גירסא זו תמוה טובא. חדא דאין זה לשון הגמ' כיון דרבא עצמו אמרה מה ואמר רבא חטאת מכפרת כו' הנ''ל למימר דחטאת מכפרת על עשה כו' וגם עיקר התי' דגמ' דמקיבעא לא מכפרא מ"מ מה לי ע"מ שמחויב עולה או שאינו מחויב כלל. ומ"ש רש"י דהמחויב מפריש עולה שלו. מלבד שהוא דוחק עיקר חסר מן הספר. אבל הגירסא אחריתי עולה ששחטה נכונה וטובה דכמו שבחטאת לא חשיב שינוי בעלים רק במחויב כפרה כמותו ה"ה בעולה לענין שלא עלה לבעלים לשם חובה נמי דוקא במחויב כפרה כמותו. וע"ז אמר דאפי' למי שאינו מחויב מ"מ ליכא איש דלא עבר על עשה. ופסולה דקאמר היינו דלא עלה. ובתר הכי קאמר רבא מימרא אחריתי דחטאת מכפרת על עשה. ומקשה הגמ' עלה מדאמר רבא חטאת ששחטה לשם מי שמחויב עולה כשרה ולחשיב בר כפרה כמותו משום דחטאת בא נמי על עשה. ומשני מקופיא מכפרא. פי' דעיקר חטאת מכפר על חייבי כריתות ועשה ממילא נמי מתכפרי ולא חשיב מחויב כפרה כמותו. כנ"ל ברור. וכן נראה בודאי דעת הרמב"ם ז"ל (פט"ו מופסוה"מ) שכתב עולה ששחטה לשם מי שאינו מחויב לא עלתה לו משום דאין אדם שאינו מחויב עשה. והכ"מ שם בחנם נדחק. דבודאי הרמב"ם גורס הכא עולה. מיהו מה דכ' הרמב"ם עוד שם. דחטאת ששחט לשם מי שאינו מחויב כלום פסולה משום דשמא חייב ולא נודע לו ע"ש. תמוה טובא מאין הוציא זה. וגם לפ"ז איך יתכן חטאת ששחטה לשם מי שמחויב עולה כשרה הא שייך ג"כ לומר שמא חייב חטאת. מלבד העולה ולא נודע לו. ותו קשה לי על הרמב"ם שם שכ' בחטאת לשם מי שמחויב עולה דכשרה ולא עלתה לו. מנלן הא כיון דשינוי בעלים נפקא מעליו ודומיא דידי'. א"כ כל שאינו דומיא דידי' שפיר עלתה לו. ונהי דלשם חולין אמרי' לקמן (דף מ"ו) דלא עלתה לו. התם כיון דעכ"פ שלא לשמה הוא רק דאמעוט מלא יחללו דחולין אין מחללין משו"ה לא עלתה. אבל שינוי בעלים נפקא מעליו ולא על חבירו ליכא למילף רק דומיא דידי'. [ואי לא הוי דומיא דידי' מהיכי תיתי דלא עלה לבעלים]. ותו דהא לפי הגירסא דהכא עולה ששחטה לשם מי שאינו מחויב דלא עלתה מטעם שאין לך אדם כו' כמ"ש הרמב"ם בעצמו הטעם הזה. משמע דאם הי' אדם שאינו מחויב עשה שעלתה א"כ ה"ה בחטאת. והגם דבעולה ע"כ עלתה דעליי דומיא דידי' ע"כ לענין דעלתה נאמר. מ"מ מהיכי תיתי לא נימא כן בחטאת ג"כ. וצ"ע. והכ"מ לא העיר בזה כלום: ובעיקר מימרא דרבא שאין לך אדם צ"ע דאטו מי לא עסקינן שהביא עכשיו עולה וכיפרה לו על כל עשה. ותו יש לעיין בשוחט לשם קטן דאינו בר חיובא כלל

שם בגמ' וא"ר חטאת מכפרת על חייבי עשה מק"ו על כריתות מכפר כו'. צ"ע דהא אין מכפר על ב' כריתות בב' העלמות. א"כ נימא דיו לבא מן הדין להיות כנידון וכיון דמכפר על החיוב כרת שוב לא תכפר על עשה. דנהי דעולה מכפרת על כל עשין מ"מ חטאת דנלמד בק"ו מכריתות אין ללמוד טפי מכריתות. ואפשר ס"ל לרבא כר"ט דבמפריך ק"ו ל"א דיו. ותו קשה לי דכריתות מכפר דוקא בשוגג. אבל על עשה דמזיד מנ"ל דמכפר. ואולי לאו דוקא נקט רבא חייבי כריתות. וכונתו על קרבן עולה ויורד דמכפר על לאו דלא תשא דחמיר. וגם במזיד מכפר עליו בשבועת העדות] מכ"ש על עשה דקיל

ע"ב בגמ' דוקא קאמר מר כו' א"ד דאי איכא כמה עשה כו' פירש"י אבל א"צ היורש להביא קרבן אחר דאיהו לא נדר. וצ"ע לפי טעם זה גם בשינוי קודש יהי' פטור מקרבן אחר ורבא אמר בשינוי קודש פסול היינו דצריך להביא קרבן אחר. ויותר הי' נראה לפרש דמיבעיא לי' לר"א דשמא לא פליג ר"פ אדרבא בעיקר הדין דש"ב אינו פוסל לאחר מיתה. רק מה דיהיב רבא טעמא שאין בעלים לאחר מיתה משמע קצת דהיורשין לא מתכפרין כלל בזה הקרבן ע"ז אמר ר"פ יש בעלים לאחר מיתה אבל מודה כיון דעיקר בעל הקרבן אינו היורש לכן לא פסיל בו שינוי בעלים. כנ"ל

שם בגמ' וא"ר עולה דורון הוא ה"ד אי דלא עשה תשובה זבח רשעים תועבה כו'. ויש להקשות דלמא מכפר על שגגת עשה דאין נראה שיהי' נקרא רשע העובר בשוגג. ואפשר ס"ל לרבא דשוגג בעשה א"צ כפרה כלל דרק חייבי כריתות צריך כפרה בשוגג. ושוב ראיתי שכ"כ הרמב"ן בחומש ר"פ ויקרא ע"ש. א"כ ע"כ הכפרה על זדון עשה. א"כ שפיר דייק רבא

שם ועשית פסח שיהי' כל עשיותיו לשם פסח. וצ"ל דהפסוק מיותר כיון דכתיב אח"ז וזבחת פסח: אך לפ"ז קשה מה קאמר אח"כ לעכב מנלן דכ' וזבחת פסח הא חד מינייהו לגופי' איצטריך וצ"ע. וע"ד פלפול רציתי לומר דקשה תו בתר הכי דמקשה האי וזבחת מיבעיא לכדר"נ דמותר פסח יהי' לדבר הבא מצאן ובקר היינו שלמים. וקשה הא דרשא דר"נ מצאן ובקר הוא ושפיר מוזבחת פסח נלמד לשמה. ולכן י"ל דבאמת מוזבחת ליכא למדרש כלל. דאיצטריך לגופי' רק הפי' כך הוא וזבחת פסח כדין דבר הבא מצאן ובקר דהיינו שלמים דבעי לשמה כן פסח צריך לשמה. וע"ז פריך שפיר דצאן ובקר אתיא לכדר"נ דמותר פסח יהי' שלמים

שם בגמ' הוא ל"ל לכדתניא נאמר בפסח הוא כו' פירש"י ללמוד דבאשם לא מפסיל שלא לשמה. ותמוה איך נלמד זה מתיבת הוא דבפסח. ולענ"ד אפשר לפרש למ"ש התוס' בשם הספרי דממעט מוזבחת פסח דהקטרה לית בה פסול דשלא לשמה ע"ש. א"כ י"ל דכמו"כ הש"ס דילן ממעט מזבח פסח הוא דרק בזביחה מעכב לשמה ולא בהקטרה. וכמו כן דבאשם כשר שלא לשמה מה"ט כיון דהוא כתיב רק בהקטרה. נ"ל. וזה שאמרו לכדתניא פי' דמהוא נלמד דבהקטרה לא מעכב לשמה. ואין לתמוה דל"ל קרא ע"ז פשיטא כיון דהקטרה גופא אין מעכבת. די"ל דהו"א דאי הקטיר כזית חלב שלא לשמה מפסיל שאר החלב להקטיר קמ"ל דבהקטרה ליכא פסול דשלא לשמה כנ"ל דף ח ע"א בתוס' ד"ה מנחתם ונסכיהם אפי' בלילה לאו מהאי קרא. כוונתם דאפי' בלילה לא אתיא מהאי קרא רק מקרא אחרינא דבר יום ביומו מלבד שבתות ה' כמ"ש התוס' במנחות (מ"ד ע"ב) ד"ה ומנחתם והאי קרא אתיא רק לאפילו למחר. והתוס' קצרו כאן וסמכו עמ"ש שם במנחות ע"ש. ובס' צ"ק הבין פי' זר בכוונתם. מיהו הוא גופא קשיא כיון דגם בנזיר כ' ומנחתם ונסכיהם ל"ל תו