שפת אמת על קדשים סה

הפשט וניתוח בראש המזבח]. ולמה שמהו למעלה. ומשמע דאין צריך הפשט. ואולי אדם שאני

דף קטז ע"א בגמ' מאותן שלא נעבדה בהן עבירה. לפי גירסא זו אפי' טמאים מותר לבני נח רק נעבדה בהן עבירה אסורין. אבל מהרש"א גורס שעתידין להיות טהורין. לפ"ז אפשר דנעבדה בהן עבירה לא נפסלו לבני נח דמהכ"ת לפסול דרק לדידן איכא מיעוטא לנרבע ונעבד. מיהו פירש"י בחומש מכאן שלמד נח תורה תמוה לפי סוגיא דהכא לב' הגרסאות כמ"ש המזרחי דהכא אמרי' כל שהתיבה קולטתו כו'] אבל קשה א"כ למה נצטוה נח ליקח מכל מין ב' ומטהורין שבעה שבעה כיון דהכל תלוי בקליטת התיבה. ואפשר דהקב"ה אמר לו שמאילו שיקלט התיבה שבעה ידע שיהיו טהורין כדי להקריב מהם. וי"ל עוד דבאמת הוא עצמו הכניסם כמ"ש תקח לך. רק שזה הי' סימן בעלמא מי שקלטה התיבה בעצמו הוא טהור והכניס מהם שבעה. ומי שלא קלטתו מעצמו הוא טמא. והכניס הוא מהם שנים כי לא עכבתה התיבה רק שהטהורים קלטתן מעצמה ולא הטמאים רק מלשון רש"י לא משמע הכי

שם והכתיב ויזבחו זבחים שלמים כו' אימא שלמים ועולות והתניא עולות ולא שלמים ההוא כמ"ד לא הקריבו ב"נ שלמים. יש כמה דקדוקים בגמ'. גם אין מובן דמקשה מקרא ולא תי' כלום. ואפשר לפרש דבמדרש בראשית (פר' כ"ב) גבי הבל תי' דפי' שלמים שלימים בלי הפשט וניתוח. ולכן בברייתא דלעיל דמסיים בה דעולה שהקריבו במדבר צריך הפשט ע"ז קשה מזבחים שלמים דכיון דבעי הפשט ע"כ פי' שלמים כפשוטו ולכן צריך להגי' עולות ושלמים. אבל האי ברייתא דמפרש בה עולות ולא שלמים שם לא מסיים צריכה הפשט וי"ל דס"ל דא"צ הפשט דפליגי תנאי בזה וא"כ שפיר פי' שלמים שלימים כנ"ל. אך עיקר חסר מן הספר. מיהו רש"י פי' דאפי' למ"ד דלא הקריבו שלמים מ"מ בקבלת התורה הותר להם. והנה בברייתא דלעיל איתא עד שלא הוקם המשכן. ולכן צריך להגיה בה עולות ושלמים אבל האי ברייתא דמייתי הגמ' י"ל דמיירי רק בב"נ. ויש ראי' לפירש"י ממאי דאמרי' לקמן ויקח יתרו עולה וזבחים ומשני לאחר מתן תורה בא. א"כ משמע דבמ"ת אפי' קודם המשכן הקריבו שלמים שהרי בודאי בא יתרו קודם הקמת המשכן דמתן תורה שמע ובא כדמסיק הגמ'. והא דאמרי' כמ"ד לא הקריבו כו' דאיתמר כו' כוונת הגמ' לסוף הסוגיא דמייתי על הך איתמר דתנאי נמי פליגי בהכי

שם מ"ט דמ"ד לא הקריבו שלמים דכ' עורי צפון כו'. משמע דס"ל לגמ' דלמ"ד הקריבו שלמים גם בביהמ"ק מקבלין מהן שלמים דהא בבמה ליכא צפון כלל. ועי' במנחות (ד' ע"ג) דאר"ה שלמי עכו"ם עולות הם ופליגי בהא ריה"ג ורע"ק ע"ש]

תוס' ד"ה אתך כו' וא"ת כו'. איני מבין קושיא זו דודאי אי קרא אתיא רק לטרפה שפיר קאמר הגמ' דודאי אתך למעט טרפה ונח לא הוי טרפה דאי הוי טרפה אטו קאמר קרא דוקא טרפה כנ"ל. אבל למעט גם מחוסר אבר מאתך אי אפשר דשמא נח מחוסר אבר הוי ואתך קאמר לאפוקי טרפה דנח לא הוי טרפה אבל מחוסר אבר לא אסור כיון דגם נח הוי מחוסר וצ"ע בכוונתם

ע"ב בגמ' אסור לסייען. תמהו בתוס' דלר' יוסי לעיל חייב ג"כ כרת וגם הרמב"ם סוף ה' מעה"ק מביא ב' הדינים בהלכה א' דשוחט קדשי עכו"ם בחוץ חייב ובן נח מותר להקריב ואסור לסייע להם ותמוה השתא חיובי מחייב כ"ש דאסור והי' אפשר לומר דבאמת בדידן לא שייך קרבן רק שמקדישו תחלה ובזה חייבה תורה כרת וגם קדשי עכו"ם כן. אבל קרבנות עכו"ם בבמה י"ל דהוי בלי הקדש כלל מקודם ולהכי לית בהו דין שחוטי חוץ דאינו ראוי לפתח א"מ כיון שלא הקדישו רק מ"מ איסור איכא. ותו י"ל בבעלי מומין דלדידהו כשר וליכא בי' כרת דאינו ראוי לפתח א"מ ומ"מ איסור איכא. ומהתימא על המל"מ שם שהביא דהרמב"ם הוציא הדין דאסור לסייע מירושלמי והלא מפורש הכא בש"ס דילן

שם כר"א בן שמוע עצים שלא נשתמש בהן הדיוט. והרמב"ם (פ"ו מה' אסוה"מ) פוסק כן משום דרבא ס"ל הכי וכ"כ הבה"ז במנחות כ"ב.]. ואפשר נמי דגם ראב"ש שם מודה לר"א בן שמוע רק דאיהו דרש נמי עצים כמזבח משל ציבור ובזה פליג ר"א בן שמוע ע"ש. ואפשר נמי להיפוך דר"א בן שמוע מודה לראב"ש וראב"ש פליג אדר"א בן שמוע כמ"ש הלח"מ שם]. מיהו לעיל (ע"ז.) דאמר ר"א רואה אני בשר שלמעלה כאלו הם עצים משמע דכשר לשם עצים אע"ג דאשתמשי בבהמה קודם שהקדישה ואפשר לשם עצים לאו דוקא רק שאינו לשם קרבן רק כעצים דעלמא

שם מסתברא דמחנה לוי' הוא כו'. א"כ משמע דלעולם צריכין להיות ג' מחנות למסקנא וא"כ בנו בשילה ג"כ הר הבית ואפי' לא הי' הר הבית נראה דכל המקום שלפני העזרה הוי בכלל מחנה לוי' עד איזה מקום מחיצה ומן המחיצה ולחוץ הוי מחנה ישראל. ומן התימא על הרמב"ם בה' בית הבחירה שלא העתיק שצריך להיות הר הבית מיוחד במקום מחנה לוי' רק בדרך אגב (בפ"ג מה' בהמ"ק) כתב שמשלחין זבים וזבות מהר הבית]

דף קיז ע"א בגמ' א"ל רבא ואלא מאי מחנה ישראל לא הוי א"כ כו'. לכאורה הי' נראה דפי' דברי רבה דמחנה ישראל לא הוי היינו משום דשילה נאכל בכל הרואה וכ"מ שרואין שילה חשיב מחנה ישראל ולא תליא במחיצה. ורבא דמקשה עליו משום דמשמעות דשילה לא הי' לו רק שני מחנות משמע דין שני מחנות ואי נימא דבכל הרואה יש לו דין מחנה ישראל א"כ יש דין ג' מחנות. אבל לדינא נראה דמודה רבא דבכל הרואה את שילה יש לו דין מחנה ישראל להשתלח משם מצורעין אפי' הוא חוץ לחומת ערי ישראל דכמו דיש עליו קדושת מחנה ישראל לאכילת קדשים ה"ה לשלוח מצורעים כנ"ל

שם אלא שתי מחנות לקליטה כו'. אין מובן מה שתי מחנות איכא לקליטה. ואפשר הפי' דמחנה ישראל אית בהו ערי מקלט ומחנה שכינה נמי קולטת דגגו של מזבח קולט אבל מחנה לוי' אינה קולטת וצ"ע. שוב ראיתי דאי' במכות (י"ב.) דמזבח של שילה אינה קולטת רק בית עולמים לפמ"ש רש"י שם והוא תפס במזבח של במה שפיר י"ל דמזבח שילה קולט. אך ברמב"ם (פ"ה מה' רוצח) דאין קולט רק מזבח בית עולמים ומשמע דשילה לא קלט]

שם גולה לפלכו ואם גלה לפלכו קולטתו לולי פירש"י ותוס' הי' נראה לפרש דאי הרג בפלכו ע"כ צריך לגלות לפלך אחר לקיים מצות גלות אבל אי הרג חוץ לפלכו וגלה לפלכו קלטתו וכן ברוצח עצמו דאי' בהרג במקלט גולה משכונה לשכונה י"ל ג"כ דאי הרג בחוץ ממקלט וגלה לאותו מקום שהי' בו מקודם ג"כ קלטתו. שוב ראיתי שהרמב"ם כ' כן בפי' (בפ"ז מה' רוצח) וע"ש [ובמל"מ]

ע"ב בגמ' חזה ושוק כו' אין נוהגין בבמה קטנה. פי' דא"צ להרים ולא ליתנו לכהן תנופה א"צ דכ' לפני ה' ולכהן א"צ ליתן דאין כיהון בבמה ולא ידעתי להלום דברי התוס' בזה דהקשו דנהי דתנופה ליכא מ"מ למה יבטל הכל מ"ש ממנחה דאיכא בבמה אע"ג דליכא תנופה והגשה. וא"י כוונתם דהא גם הכא איכא הקרבן בבמה רק דליכא תנופת חזה ושוק ולכהן ודאי א"צ ליתן וממילא מאי איכא עוד בחזה ושוק וגם בתירוצם שכתבו בטלה תנופה בטלה אינהו מאי אינהו איזה מעשה יש עוד בהו וצ"ע

דף קיח ע"א בגמ' מיבעי' לי' לכדר"י כו' ערל מקבל הזאה. ור"ש נראה דס"ל דהא לא צריך קרא דלמה לא יקבל ערל הזאה הלא טהרה מטומאת מת שייך גם בערל אפי' למאן דמשוי ערל כטמא ואסור לכנוס למקדש מ"מ שייך בערל טומאה וטהרה לטמאות אחרים ואוכלין ומשקין דתרומה א"כ למה לא יקבל הזאה גם על טהרת הפסח שיביא אחר המילה ואדרבה על ר"י קשה ל"ל קרא