שפת אמת על קדשים סב

ואפי' אי דוקא הא גם בקומץ כ' מלא קומצו והוא דוקא ומ"מ לחצאין כשר. וא"כ אפי' לרש"י דלר"א דוקא בב"א מ"מ ל"ל לומר דלרבנן לאו דוקא נימא דפליגי אי כשר לחצאין

והנה מסקנת הגמ' דפליגי רק בקטרת דלפנים. ומ"ש רש"י במשנה פרס בשחרית צריך לומר דהוא לס"ד דגמ'. והרע"ב פי' הקטרה דהיכל ונמשך אחר לשון רש"י ותמוה דאין מסקנת הגמ' כן רק אביי ור' אשי מוקי לה בהקטרה דפנים דבעי מלא חפניו. אבל בהיכל אין לו שיעור מן התורה ואפי' לרבא דפי' בהיכל מוקי לה בקבעה במנא ופליגי אי קביעותא דמנא מילתא הוא והרע"ב סתם ולא פי' כלום ותימא על התוי"ט שלא הרגיש בזה

וצריכין לבאר הא דפוטר ר"א בקטרת דפנים מ"מ יתחייב המקטיר בחוץ משום דראוי לבא להיכל. רק דבאמת קודם קידוש כלי ליכא חיוב דהעלאת חוץ. וקידוש דקטרת ביו"כ הוא במלא חפניו ולא נתקדשו בכלי. דאע"ג דנעשה במכתשת לא נתקדש בכלי לדברי הי"מ שהביאו התוס' בשבועות (י"א.) וסברי דהלכה כמ"ד בירושלמי (פ"ד דשקלים) דפטמה בכלי חול. ועי' ברמב"ם (פ"ב מה' כה"מ) ובכ"מ שם (ובפ"ה מה' עיוה"כ ה' כ"ו)] ולכן א"י לחייבו מטעם דראוי בהיכל דלא נתקדשו להקטרת מזבח בהיכל רק להקטרה דלפנים ולזה לא ראוי כיון דחסר משיעורו וצ"ע על הרמב"ם שהשמיט הדין דבדיעבד כשהקטירו בהיכל כזית סגי

שם דקבעינהו במנא ב' חצאי פרס. לשון זה אין מובן כלל מה ב' חצאי הלא לא נזכר במשנה רק כזית והו"ל למימר דקבע פרס במנא. גם בתוס' נראה דלא גרסי הכי רק סתם קבעינהו במנא. ולגירסא זו נלע"ד לפרש דגם לרבא מיירי בקטרת דיו"כ. וס"ל דאי לאו מילתא הוא קביעותא דמנא א"כ חייב בכזית כיון דראוי להקטירו בהיכל. אבל למ"ד מילתא הוא [כיון דקבעינהו לפנים] תו אינו ראוי להיכל. ולפ"ז א"ש מה דסיים רבא דה"ה בקבע ששה לפר כו' דהוא ממש דומיא דהכא (כיון דבפנים בעי מלא חפניו]. ולפירש"י אין הדמיון עולה יפה (דששה לפר כך שיעורו ומנ"ל דגם בכה"ג קביעותא דמנא לאו מילתא]. וגם עיקר הסברא תמוה דע"י קביעותא דמנא יצטרך דוקא כל הפרס כיון דלית לי' שיעורא מדאורייתא

דף קי ע"א בגמ' ר' אשי ניסוך מהקטרה לא ילפי כו'. נמצא לר"א פלוגתא דר"א וחכמים בקטרת דפנים בהיכל דלר"א אין חייב רק במלא חפניו וא"כ צ"ע באמת הטעם הא ראוי להקטירם בהיכל. ודוחק לומר דמיירי נמי בקבעם במנא וס"ל דלכ"ע קביעותא דמנא מילתא היא (ולעיל כתבתי לתרץ משום דקטרת דהיכל בעי קדושת כלי וצ"ע בזה דלקמן משמע דא"צ כלל קדושת כלי) ואפשר לומר דהא קיי"ל כר' יוסי דצריך דוקא מזבח. ונראה דבקטרת דיו"כ דגם בפנים מקטירין במחתה ודאי חייב בחוץ גם במחתה. וא"כ נ"מ שפיר דהיכי דקרבינהו במחתה א"כ מצד דראוי להיכל פטור דבעי מזבח רק מצד לפנים א"כ בעי מלא חפניו כנ"ל וצ"ע לדינא דהרמב"ם העתיק סתם דאין חייב רק על המזבח משמע אפי' קטרת דיו"כ וצ"ע

שם בפי' שמיע לי מיני' דרב פ"כ ל"פ רבנן אדר"א רק דאיתא בעיני' בחסר ל"פ. ותמוה כמ"ש תוס' דזה מפורש במשנה. ונראה לפרש למ"ש רש"י במשנה טעמי' דר"א הואיל ואינו מתכפר בהכי בפנים ורבנן ס"ל כיון דקומץ שהקריבו לחצאין כשר מיקרי מתכפר. א"כ בחסר דאין ראוי להקטיר בשלימות מודין חכמים דפטור בחוץ מטעם דאינו ראוי להתכפר בפנים אפי' לא הי' נפסלת מנחה בחסרון רק מטעם דשוב אין הבעלים מתכפרין. ולפ"ז אפשר ליישב קושיית רש"י במשנה וכולן שחסרו דהא לבונה יש מכשירין בחסר ונדחק בזה. ולמ"ש י"ל דאפי' למ"ד דכשר בחסר מ"מ אין הבעלים מתכפרין דהא לא הקריב המנחה בשלימות וזה הוא דחידש לן רב דאין הטעם בחסרו משום שנפסלת רק דבזה פטור בחוץ כיון דא"י להקריבה בפנים בשלימות ולהכי הוי ס"ד דגמ' דלפ"ז אפי' נחסרה בחוץ פטור כיון דאין הטעם משום פסול דנימא דבלא"ה פסול מטעם יוצא וע"ז דחי הגמ' דמ"מ י"ל כיון דבלא"ה פסול לגמרי ואעפ"כ חייבה תורה בחוץ א"כ מה לי דא"י להקריבה בפנים מטעם חסרון כיון דבלא"ה פסול כנ"ל: ] ורציתי לומר עוד דלפ"ז נוכל ליישב קו' תוס' (לעיל ק"ט:) סוד"ה כמאן מהדרין פוקעין דהקשו למה כולן שחסרו פטור הלא אם עלה לא ירד ע"ש שנדחקו ולהנ"ל י"ל דנהי דלא ירדו מ"מ כיון דאין הבעלים מתכפרין מודים חכמים לר"א דפטור בחוץ. והא דתנן כל שפסולו בקדש חייבין בחוץ היינו דוקא בעולה כמ"ש רש"י הטעם דכבר נתכפרו בדם. אבל במנחה דהכפרה תלוי' בהקטרה כל שאין מתכפרין בפנים פטור בחוץ. אלא דקשה ע"ז דהא אמרינן לעיל (ד' ק"ח) בשחיטת לילה וקבלה בכלי חול דחייבין עליו בחוץ ע"ש וצ"ע

שם ר"י אומר אפי' תימא בשלא הפכן והא מני ר"ש הוא אפי' על הסלע כו'. קשה לי א"כ לר"י נמי נהי דבעי מזבח משום דכ' ויבן נח מזבח אבל חציצה מנ"ל דפסול בבמה ואין לומר כיון דבעי מזבח ממילא בעי כל דיני מזבח וצריכין לקיים אשר על האש אשר על המזבח. ז"א דהא קרן וכבש ורבוע א"צ בבמה כמבואר לעיל. והי' אפשר לומר דלעיל אי' אר"ה מ"ט דר"י ויבן נח מזבח ור"י אמר מ"ט דר"ש ויקח מנוח כו'. א"כ י"ל דר"י ס"ל דמסברא צריך כל דיני מקדש גם בבמה ולכן צריך לר"ש קרא. ור"ה ס"ל דמסברא א"צ דיני מקדש בבמה ולכן לר' יוסי צריך קרא. והשתא ר"י הכא לשיטתי' אזיל דלדידי' לר' יוסי צריכין כל דיני מזבח. ולפ"ז צ"ע לדינא לדידן דמסקינן לעיל דקרן וכבש לא בעי א"כ דוקא מזבח משום דכ' ויבן נח וכ"כ הרמב"ם (פ' י"ט ממעה"ק) זה הטעם. א"כ חציצה י"ל דלא פסלה אפי' במין בשאינו מינו שהפסיק באבן בין האימורים לאש ג"כ להחייב. אך הרמב"ם עצמו כ' הטעם בדין דהכא משום דמין במינו אינו חוצץ וצ"ע

שם במשנה עד שיקריב את השני. ק"ל דמלשון זה משמע דאפי' הקריב השני אח"כ בחוץ חייב לר"א. ואמאי הלא כשהקריב את הראשון כבר נפסל השני וכמו מנחה שחסרה לעיל דפטור עלה. ולעיל (ק"ט ע"ב) אי' עד שיקריב את כולו וה"נ הו"ל למתני עד שיקריב שניהם פי' ביחד אבל שיקריב את השני משמע אפי' בזה אח"ז. ואפשר דזה דומה לשחט והעלה בחוץ דמה שנפסל ע"י השחיטה בחוץ לא פטרו על העלי' וה"ה הכא מה שנפסל ע"י העלותו בחוץ לא פטרו. מיהו לעיל איכא קרא אבל הכא מנ"ל כיון דעל העלאה ראשונה פטרו ר"א א"כ נראה דגם על השני' פטור. ואפשר לאו דוקא נקטו השני ומיירי שהקריב שניהם ביחד בחוץ וצ"ע

שם קומץ מה שיתיר כנגדו בשיריים. נראה דה"ה דמצי למיבעי' בכזית מן הקומץ אי מתיר כנגדו כיון דמסיק דהבעיא הוא מכח דרבנן ס"ל דחייב בחוץ בקומץ בלבד א"כ ע"כ מתיר קצת ומיבעיא אי שרי אי מיקלש א"כ ה"ה בכזית דג"כ חייב בחוץ לרבנן נמי תלי' בהאי ספיקא. והרמב"ם השמיט כל הבעיא. וי"ל דס"ל כפירש"י דהבעיא אי מותר לאכלו וס"ל לגמ' כאן דיש ברירה ולדידן דבדאורייתא אין ברירה אין נ"מ בבעיא זו ולמלקות ס"ל כשיטת התוס' דאפי' אי מיקלש נמי ליכא מלקות. אך דבריהם תמוהים בעיני דאי אוכל הכל ודאי אפי' מיקלש קליש מ"מ כל שלא נגמר הזריקה ודאי חשיב לפני זריקה. ויותר הי' נראה לפרש דנ"מ באכל חצי מנחה דאי מיקלש חייב ואי משרי שרי הוי כמו ספק שמא הותר זה המקצת ולא לקי כנ"ל. מיהו תוס' הביאו ראי' לדבריהם מנדרים

ע"ב בגמ' ביש שיעור למים קמפלגי. לגירסא דידן הי' נראה לפרש בפשיטות דלת"ק דוקא ג' לוגין דיש שיעור ולר"א אפי' לוג דאין שיעור רק רש"י ותוס' נראה דגרסי בגמ' דר"א אמר והוא שמלאן לשם חג א"כ ר"א מקיל הוא. וכן הוא בתוספתא פי"ב]

תוס' ד"ה אי מה כו' תימא כו' וי"ס דגרסי הסך נסך כו'. ונראה ליישב הכל ע"פ גירסא זו דבאמת ר"י קאמר לב'