שפת אמת על קדשים סא

או"מ ואיך נלמד מפתח או"מ לא יביאנו. ואין לפרש דמיתורא דקרא ע"כ ממעט איזה דבר דא"כ מאי מקשה הגמ' אח"כ לא לכתוב מחוץ למחנה הא אי לא יכתוב מחוץ למחנה לא יהי' מיותר פתח או"מ דאצטריך למעט ק"ק בדרום ושוב לא נדע למעוטי גגו. א"ו כדפירש"י דאינו מכח יתור רק דגגו חשיב פתח או"מ וע"ז קשה כנ"ל דא"כ יהי' מותר לשחוט שם קדשים קלים וצ"ע

בתוס' ד"ה המעלה. הקשו למה לא פליגי בשוחט בחוץ. ויש ליישב דבאמת בשוחט אפשר דלכ"ע חייב כיון דבהמה בחיי' שפיר ראוי' לפנים שמא יבנה בהמ"ק במהרה**ואינו מחוסר מעשה בגוף הקרבן. והא דאמרי' ביומא (ס"ג.) דמחוסר פתיחת דלתות ההיכל כמחוסר מעשה דמי ופטור ע"ש בריטב"א דלדברי ר"ח קאי א"כ י"ל דר"ל לא ס"ל הכי ומחו"ז לא הוי אפי' לר"ש דגלגל לגבי שילה הוי מחו"ז לקמן (קי"ד.) דבהמ"ק דלעתיד כל יומא זמני':** רק בכבר נשחט קודם שנבנה א"כ אינו ראוי לפנים לר"ל ואפי' אי באמת לר"ל גם בכה"ג פטור מ"מ נקט המעלה לומר דר"י גם בזה מחייב כנ"ל

דף קח ע"א בגמ' ומלח משלימו כו' מצוה לאסוקי כו'. קשה לי על סברת הגמ' דהא נראה ברור דכיון דאין הקטרה פחות מכזית המקטיר פחות מכזית בלי מלח בפנים ודאי פטור ממלקות דלא תשבית ברית מלח כיון דלאו הקטרה הוא. א"כ מאי מצוה לאסוקי דקאמר כיון דלאו שם הקטרה עלה לאו בת מצות מלח הוא ע"כ קרבנך תקריב מלח כתיב ופחות מכזית לאו הקרבה הוא. ואולי לר"י דכ' תוס' לעיל דס"ל דמקטיר לחצאין מצטרפין אפשר דשם הקטרה על פחות מכזית דחזי לאצטרופי אבל לר"ל דאין הקטרה כלל פחות מכזית תמוה. וגם לר"י עדיין צ"ע בזה

שם שחיטת לילה א"ב ותמוה דא"כ רבי לית לי' האי טעמא דקודש מקבלה הלא מפורש סתם משנה בסמוך דכל שפסולו בקודש כיון דאם עלה לא ירד חייב עליו בחוץ וכן תמה בתוס' רע"א ז"ל. והי' אפשר לפרש דאין הכוונה דפליג רבי על זה הטעם רק הנ"מ בין הטעמים הוא שחיטת לילה וקבלה בכלי חול. ורבי דיהיב טעמא דשעת הכושר י"ל דס"ל כרבי יהודא דלילה וקבלה בכלי חול אם עלה ירד ולכן א"צ לו טעם דקודש מקבלו אבל ראב"ש ס"ל כר"ש דאם עלה לא ירד ולכן נתן זה הטעם דלדידי' נ"מ לשחיטת לילה וקבלה בכלי חול. מיהו קשה דלרבי נמי נ"מ לענין שחט במחשבת חוץ לזמנו ומקומו. מיהו זה גם לפירש"י ותוס' קשה כמ"ש התוס'

שם במשנה חומר בשחיטה שהשוחט להדיוט חייב ומעלה פטור פירש"י דהוא העלאה לע"ז וא"י למה נדחק לפרש כן ולא כפשוטו שרוצה לשרפו באש לאיזה צורך כמ"ש התוס'. ואולי ס"ל לרש"י בזה דא"צ מיעוט דלא מיקרי אשר יעלה כלל ולמה הוצרך הגמ' למעט מלה'. מיהו מה דהקשו תוס' על רש"י דבהזיד לע"ז אינו שב מידיעתו. איני מבין דבריהם דמי לא עסקי' דרוצה לעבוד ע"ז בחולין ולא במוקדשין והוי שפיר שב דב' עבירות אינו רוצה לעבור הגם דמומר לע"ז הוי מומר לכה"ת לדעת הרבה פוס' אפי' בפעם אחת היינו דדינו כמומר לכה"ת אבל שפיר משכחת דהוא לא רצה לעבור על איסור שחוטי חוץ. ואי מצד דזבח רשעים תועבה י"ל דשב בתשובה

ויש לעיין בזריקה אי מדמינן לי' לשחיטה או להעלאה. ונראה דתלי' בר"י ור"ע לעיל דלמאן דיליף מדם שפך דינו כשחיטה דלהדיוט חייב ושנים פטורין ולמ"ד מאו זבח דינו כהקטרה דלהדיוט פטור ושנים שזרקו חייבין. גם בהאי דינא דצריך שיעלה לראש המזבח צ"ע גבי זריקה אי צריך ג"כ מזבח

שם ואין חייב עד שיעלה לראש המזבח. יש לעיין אי דוקא לענין חיוב כרת הדין כן אי גם לענין מחשבת חוץ מקומו אי חישב להעלותו בחוץ על הסלע די"ל דאינו הקטרה כלל וכמו אם חשב להעלותו להדיוט חוץ למקומו דנראה דכשר דהוי רק כמחשבת הנוח וצ"ע לדינא. וק"ק כיון דעיקר פלוגתייהו בהקטרת במה בשעת היתר אי צריך מזבח או לא כדאי' בגמ' למה לא פליגי בפי' בבמה גם הרמב"ם השמיט הדין בבמה אי צריך מזבח

ע"ב בגמ' למעוטי שוגג אונס ומוטעה. שמעתי להקשות איך שייך אונס דהא בידו שלא לכוון לשמים דלהדיוט פטור. ולתוס' דאומר מותר אנוס הוא ודאי א"ש אך אפשר לומר עוד דנהי דמחשבת בעלים לא מהני בפנים אבל לענין חוץ דרק להדיוט פטור. אבל בבעלים שמקטירין בבמה לשמים ואנסו אחד להקטיר שם אבר י"ל כיון דהוא אין מכוין כלום חשיב הקטרת חוץ מחמת מחשבת הבעלים

שם בגמ' ור"י א' ההוא א' ולא שנים. קשה לי כיון דס"ל דברה תורה כלשון בנ"א למה לי ההוא בלא"ה נלמד מק"ו או מגז"ש דגמירי מהדדי. ותו יש להקשות כיון דדריש ר"י הוא ההוא באידך ההוא מאי דריש מהוא ההוא

שם דם יחשב לאיש כו'. לכאורה משמע דמלשון לאיש דריש להדיוט וכ"כ הרע"ב אבל הרמב"ם (בפי"ח ממעה"ק) דרש דם שפך דחשיב לשפיכת דמים בעלמא ע"ש ובפיהמ"ש פי' כהרע"ב]

שם אר"ל מחלוקת כו'. לפירש"י קשה למה נקט העלה וחזר והעלה לפלגי בהעלה אבר א' ותו האיך אימעוט מאותו הא שפיר הי' ראוי להקריב כל הבהמה בפנים אלא ע"כ דהעלאה ראשונה לכ"ע חייב רק בהעלאה שני' וכמ"ש תוס'. והראב"ד בפי' התו"כ פי' דמיירי באמת שפקע מן הבמה וחזר והעלהו וכה"ג נמי פי' במוקטרי פנים שפקעו והעלום בחוץ והוא תמוה. גם לשון רש"י לעיל ק"ז ד"ה ור"ע קשה קצת ע"ש

שם א"ל ר' ירמי' תניא קרן וכבש כו'. לכאורה קשה דלקמן (ד' ק"כ) בהאי ברייתא בסיפא איתמר אלו דברים ששוותה במה גדולה לקטנה ולא חשיב מזבח א"כ משמע לכאורה דאתיא כר"ש דא"צ מזבח אבל לר"י דצריך מזבח י"ל דה"ה קרן וכבש. וצ"ל דס"ל לגמ' דכיון דדיוק דרישא סותר דמשמע דוקא קרן אבל מזבח צריך להכי י"ל דבפלוגתא לא קמיירי. ולהכי לא חשיב בסיפא מזבח. ומ"מ קרן וכבש לכ"ע לא צריך כנ"ל דף קט ע"ב במשנה הקומץ כו' פירש"י דס"ל כי כתיב אותו על השלם לאפוקי פחות מכזית. ותמוה למה שביק שיטה דר"י לעיל דבמוקטרי פנים אפי' בחסר חייבין משום דמחזירין פוקעין. ושמעתי להקשות לשיטת ר' יוחנן הכא בקטורת דעכולי קטרת אין מחזירין א"כ הו"ל לפטור על החסר. ונראה ליישב דעכ"פ כיון דמחזירין פוקעין מוכח דבפנים שייך הקטרה אפי' בחסר והא דקטרת אין מחזירין ענין אחר הוא משום שכך הלכה כשנמשל בו האש בקטרת א"צ להחזיר אבל לא משום דאין הקטרה בחסר דאם הי' הדין דצריך להחזיר בקטרת רק משום חסר אין מחזירין ליתחייבו להביא קטרת מחדש כשנפקעו א"ו דכך הלכה דא"צ תו להחזיר ואפשר דס"ל לרש"י דלשיטה זו דר"י אפי' פחות מכזית נמי חייב דזיל בתר טעמי' הואיל ומהדרין פוקעין הא אפי' פחות מכזית שפקעו נמי מהדרינן. ולכן בע"כ מיירי הכא לאוקימתא דר"ל דחסר היינו פחות מכזית. מיהו ק"ל לפירש"י דפחות מכזית אימעוט מאותו שלם ולא חסר א"כ למה תנן בסיפא וכולן שהקריבן ונשאר כזית והקריב בחוץ חייב ל"ל כזית כמו בחצי אבר דנשאר אחר הקרבה שבפנים דחייב עלה בחוץ למ"ד דבעי' אבר שלם א"כ ה"ה חצי זית כיון דנלמד רק מלא יביאנו לעשות אותו ואם הי' מקטיר גם חצי זה בפנים הי' מקוים לעשות אותו למה לא יתחייב עליו בחוץ

בגמ' מ"ס מלא חפניו דוקא פירש"י בבת אחת וקשה אפי' א"צ בב"א הא גבי קומץ נמי אע"ג דהקטיר לחצאין כשר מ"מ פוטר ר"א וכן הקשה במל"מ (פי"ט ממעה"ק) ובס' פמ"א רוצה ליישב בדברי רש"י אלו קושי' התוס' דאי הוי דוקא צריך להיות בב"א ויהי' פטור גם לרבנן. ואין טעם