שפת אמת על קדשים מז

דאמרינן לקמן דנותן גם למטה בתורת שיריים הכל להכשיר החטאת אבל לעולם שלמטה פסול לאכילה. מיהו באמת איני מבין קושי' התוס' די"ל דפי' לא נמלך רק נתן היינו לשם מים כדר' אליעזר ולא חשיב נתינה להתכפר כמ"ש תוס' עצמם שם בדר"א וכ"מ בתוי"ט ע"ש. גם בלא"ה א"א לפרש כן בכוונת רש"י דהא בברייתא לקמן תני דנותן למטה ואלו ואלו עלו לו משמע אפי' להתיר הבשר באכילה. לכן נראה כוונת רש"י כיון דתני כשר קאי על עליון אבל למטה גם לכתחלה מודין חכמים דיתן למטה כיון דגם שיריים דעליונים ניתנין למטה וכדמפרש לקמן בברייתא דיחזור ויתן למטה אפי' לכתחלה לכן כ' רש"י העליון

דף פ ע"א במשנה הניתנין במתן אחת שנתערבו בניתנין במתן אחת ינתן במתן אחת. אי מיירי בנתערב ממש קמ"ל דסגי במתן א' לשניהם. אך הרע"ב מביא פי' הגמ' בב' כוסות א"כ פשיטא. והתוי"ט תמה על הרע"ב דכל טעם הגמ' בב' כוסות משום דס"ל לר"א אין בילה א"כ גם הני משניות דלעיל ע"כ מיירי בב' כוסות ולכן נדחק דהרע"ב כתבו כאן וכוונתו על כל המשניות דלעיל ג"כ. אך יש להקשות ע"ז דא"כ לעיל בדם התמצית דפי' הרע"ב דגזרינן לא רבה אטו רבה א"כ מיירי בכוס אחד. ולהסוגיא דמסיק כר' אשי דלר"א אין בילה ע"כ פי' התם כר' זביד דבגוזרין גזירה אטו בעיני' כפי' התוס'] פליגי והרע"ב לא ס"ל התם כן. ולכן נראה יותר דבאמת הך דאין בילה אין ענין לפי' המשניות ולכן לא חש הרע"ב לעיל לפרש מזה ואיכא אמוראי דס"ל גם בדר"א יש בילה. ור"פ דפליג אר"ז ע"כ נמי ס"ל הכי כמ"ש. רק הכא מביא הסוגיא דמיירי בכוסות להשמיענו רבותא דגם בכוסות שייך הטעם דלא נאמר ב"ת רק כשהוא בעצמו דלכאורה לא שייך זה רק בנתערב ממש ומסוגיא דהכא מוכח דשייך נמי בכוסות להכי הביא הרע"ב הסוגיא הכא כנ"ל

שם בגמ' ר"י אומר ינתן במתן אחת. לכאורה הי' נראה דעכ"פ צריך ליתן מתנה זו על הקרן דמה דיוכל לתקן יתקן ובל תוסיף ליכא דהא מתן אחת קיהיב. אכן התוס' כתבו דכיון דנותן על הקרן דנראה כב' מתנות איכא בזה בל תוסיף ע"ש ד"ה בל תוסיף. אבל הסברא תמוה בעיני וצ"ע לדינא

שם בגמ' א"ל ר"י והרי עובר בבל תוסיף. תוס' בעירובין (ד' ק') הקשו דליתי עשה דמתן ד' ולדחי ל"ת דבל תוסיף. ותרצו כיון דבא ע"י פשיעתו אינו דוחה. וזה כלל חדש. דמ"מ עתה עשה מוטל עליו. ותו שמעתי להקשות מהא דמפלפל הגמ' (פסחים ד' פ"ג) בשריפת נותר. אי דחי ל"ת דמלאכת יו"ט והתם נמי ע"י פשיעה בא. וזה נראה ליישב דשאני התם דעשה דשריפת נותר נולד עתה ואי לא הי' נותר לא הוי עשה כלל. משא"כ הכא אילו לא פשע שפיר הי' מקיים העשה דמאן ד' בלי דחיית הל"ת אך עיקר התירוץ חידוש הוא. ויותר הי' נראה ליישב קושי' תוס' דכמו דאמרי' דלא דחי רק בעידנא דמקיי' העש' מיעקר הלאו **בטו"א בר"ה (כ"ח:) ובחגיג' (ב':) כ' דהא ליתא דא"כ מאי פריך לקמן (צ"ז:) גבי יקדש ניתי עשה ולידחי ל"ת הא אינן בדבר אחד. ולמ"ש כאן לדמות זאת להא דבעי בעידנא י"ל כיון דבכה"ת כולה אין היתר מצטל"א רק בקדשים הוי ל"ת דקיל כמו ל"ת שאין שוה בכל א"כ כמו דחמיר דוחה קל אע"ג דלא הוי בעידנא כמ"ש התוס' פסחים (נ"ט.) ה"ה הכא ומיושב בזה קושי' העולם אהא דאי' בפסחים (מ"ה.) דיקדש הוי ב"כ הבאים כאחד הא אצטריך כי היכי דלא נימא עדל"ת ולהנ"ל ניחא דאי לא הוי ב"כ הבאים כאחד שוב הו"א בכה"ת דהמל"א דיליף מנזיר. וממילא לא הוי ל"ת קל ושוב בלאו קרא הוי ידעי' דאין העשה דוחה הל"ת כיון שאינם בדבר אחד כנ"ל. ועי' בשעה"מ (פ"ב מה' נדרים) שהקשה מסוגיא הנ"ל ג"כ עמ"ש התוס' דאין עדל"ת דפשיע'. ותי' דשאני התם דהל"ת בא כשהי' כבר העשה ע"ש. גם קושי' הטו"א הנ"ל י"ל כן ודו"ק: ה"ה הכא כיון דבמה דמקיים העשה לא נעשה הלאו העשה היא בדם של מתן ד' והלאו היא בדם של מתן אחת בכה"ג לא דחי. ולמאי דמסיק הגמ' דאיירי בכוסות י"ל דל"ק קושי' התוס' כיון דבכוס של מתן א' ליכא העשה כלל. והגם די"ל דסברת תוס' דכמו דודאי עשה דוחה ודאי ל"ת ה"ה ספק עשה דוחה ס' ל"ת אין זה מוכרח וי"ל בספק שב וא"ת עדיף. מיהו בגמ' מבואר דפליגי גם בכוס א' למ"ד יש בילה והקשו תוס' שפיר ולע"ד י"ל דכוונת ר"י דכיון דאיכא בל תוסיף א"כ לדעת ר"א נמי דאיכא נמי בל תגרע נכון יותר לשפוך הדם דכל כמה דלא זריק לא הוי ביטול עש' ויביא קרבן אחר [ואע"ג דבכור ומעשר א"י להביא אחר אינו רשאי לעבור על בל תגרע בעולה ושלמים משום קיום עשה דבכור ומעשר כדאמרינן במנחות (מ"ח.) דל"א חטא בחטאת בשביל שתזכה בעולה] ור"י השיב רק על דברי ר"א אבל ר"י בעצמו ס"ל כדמסיק בשב וא"ת עדיף וכשאינו בעצמו ליכא לא בל תגרע ולא בל תוסיף כנ"ל. והא דאמר ר"א לא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו לכאורה קשה כמ"ש בתוי"ט דא"כ בל תגרע נמי ליכא. י"ל דר"א באמת ס"ל דכה"ג עשה דוחה ל"ת וז"ש כשהוא בעצמו ואין בו עשה אבל הכא דמתן ד' יש בו אתי עשה ודחי [וכן פרש"י בעירובין שם]. ואפשר דתוס' עצמם נתכונו לזה במ"ש בר"ה (כ"ח:) דטוב שלא לגרע המצוה היינו מכח דעשה דוחה ל"ת

שם בגמ' א"ל ר"י לא נאמר בל תגרע אלא כשהוא בעצמו ועוד אר"י כו'. אין מובן דטעם ראשון לבד לא מספיק כיון דאיסור בל תגרע ובל תוסיף בשוה א"כ מוטב לקיים המצוה דמתן ארבע בשלימות דלבד הלאו דבל תגרע האיכא עשה דמתן ד' נהי דאינו מעכב אבל עשה הוי. וצ"ל דועוד פירושי הוא ושניהם טעם אחד הם. מיהו ק"ק אי באמת ליכא לא בל תגרע ולא בל תוסיף א"כ מה זה דמוטב שלא לעשות כיון דליכא שום איסורא. ותו דבהדיא קאמר ר"י כשנתת עברת כו' א"כ נראה דר"י קאמר טעם ראשון רק לדברי ר"א לדבריך דכשהוא בעצמו ליכא בל תוסיף גם בל תגרע ליכא. אבל לדידי תרוייהו איתנהו ב"ח וב"ת לכן מוטב שלא לעשות. א"כ קשה טעם ראשון לדברי ר"א אינו מספיק כלל כמ"ש. ותו קשה לדברי ר"י דיש ב"ת וב"ת הי' נכון יותר שלא ליתן כלום ולשפוך לאמה משיעבור על בל תגרע ולמה יתן מתן א' וקושיא זו מצאתי ג"כ בס' טורי אבן בר"ה שם. והנלע"ד בפי' המשנה דר"י מכריע כיון דלדברי ר"א לא נאמר ב"ת אלא כשהוא בעצמו השיב לו ר"י דלפי דבריך בל תגרע נמי ליכא אבל באמת סברת ר' יהושע דלענין בל תוסיף דהוי איסור בקום ועשה לא מהני הסברא דאינו בעצמו פי' דהנתינה אינו בעבור דם הבכור רק בעבור העולה מ"מ אין לך לעשות מעשה בדם הבכור אטו דם העולה ולכן יש בל תוסיף. אבל בל תגרע דהוא איסור מניעות מעשה ממילא כשאינו בעצמו ליכא איסור במה שאינו נותן עוד מתנה משום דם הבכור דא"י להוסיף. נמצא ס"ל לר"י דבל תוסיף הוי אפי' כשאינו בעצמו ובל תגרע אינו אלא כשהוא בעצמו ומיושב הכל. והא דאמר ועוד סיומא דמלתא היא כמ"ש לעיל

שם בגמ' וא"נ מצטרפין להזאות מי יימר דמליא שיעורא. הא דהוצרך לומר דרבנן ס"ל אין מצטרפין. משום דאמרו פסולה משמע אפי' יתן כל המים שבצלוחית על הטמא וע"כ משום דאין מצטרפין. אבל לר"א דסגי לי' בב' הזאות מקשה הגמ' אפי' מצטרפין. ומיושב קושי' תוס' ד"ה בשלמא. מיהו עיקר סברת הגמ' תמוה בעיני לומר אפי' אי יש בילה אין התערובות חלק כחלק דפשוט נראה דאי יש בילה מתערב ממש לגמרי וכמו בפ"ק דר"ה (ד' י"ג) יצבור גורנו לתוכו ונמצא מפריש מן החיוב על החיוב אי יש בילה וצ"ע

שם בגמ' רבא אמר כו' וקנסא דקנסו כו' נראה דבכל הזאה מאותו צלוחית צריך ליתן ב' וא"כ לא ירויח מזה התערובו' דנהי דרבא לא דייק כ"ש ממש. מ"מ עכ"פ לא הי' רוב על