שפת אמת על קדשים מ

משמע דאסור להבדיל וצ"ע. שוב ראיתי בס' המצות שורש ח' כ' רמב"ם הטעם דהוי רק שלילה ועדיין צ"ע בעיני ע"ש

במשנה ולא הבדיל בעולה פסול והקשו בתוס' מנ"ל עיכובא. והנה למ"ד דשהי' פוסל בין סימן לסימן א"כ מליקה זו כשחיטת בהמה ובלא הבדיל הוי נבילה ופסולה. רק למ"ד דשהי' אין פוסל ורק לקיים מצות הבדלה הקשו שפיר. ועמ"ש לקמן (ס"ו:) דלא הוי נבילה]. ומה שהקשו עוד התוס' כיון דמהקטרה ילפינן והקטרה אינה מעכב. היכי נילף מכאן עיכובא י"ל דס"ל דון מינה ואוקי באתרא דשאני הקטרה דכולה לא מעכבא אבל מליקה דמעכב כל דאתרבי בה מעכבא

דף סה ע"א במשנה לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית אין מצטרפין. מקשים הא בלא"ה בעולה ליכא אכילת אדם ובחטאת ליכא אכילת מזבח. ואפשר לומר למאי דמסקינן לעיל (ד' ל"א) דאכילה שייך גם בהקטרה ואי אמר לאכילת האש הוי מצטרף לאכילת אדם רק דהקטרה לחוד ואכילה לחוד ע"ש. א"כ אפשר לומר דבאומר כחצי זית להקטיר וחצי זית לאכילת האש ג"כ אין מצטרפין ומיירי בעולה. עוד אפשר לומר דבמחשב להקטיר או להאכיל כזית מב' קרבנות שניהן פסולין כיון דאיכא שם הקטרה או אכילה אע"ג דבכל קרבן ליכא כזית מ"מ שם אכילה או הקטרה עליו. ולפ"ז א"ש הכא דאכילת חצי זית מחטאת והקטרה חצי זית מעולה אין מצטרפין רק מטעם דאין אכילה והקטרה מצטרפין

שם בגמ' לפי שנאמר והקריב מן התורים כו' יכול כו' לא יפחות מב' פרידין. אין מובן הטעם דאי משום דתורים לשון רבים מ"מ הא כ' מן התורים שפיר כולל א' מהם. וראיתי בס' קרבן אהרן הקשה כן והביא בשם רש"י בכריתות (ט'.) דפי' דהקריב משמע קרבן שלם וכ' דא"י למה א' לא מיקרי קרבן שלם ונדחק לפרש משום דכתיב תורים לשון רבים ע"ש. ואין דבריו נראין בעיני. ונראה כוונת רש"י כיון דמצינו בזב וזבה ויולדת שחייבה התורה קרבן עוף הם ב' א' לעולה וא' לחטאת לכן אפי' בנדבה הו"א דצריך להיות קרבן שלם הנמצא כמוהו בתורה והיינו שתי פרידות אע"ג דגם התם רק אחת עולה מ"מ קרבן שלם הם שניהם וראי' לפירש"י דאי נפרש מלשון תורים כמ"ש הקרבן אהרן דהו"ל לכתוב תור א"כ קשה באמת לכתוב מן התור ולא יצטרך לכתוב והקריבו א"ו העיקר כפירש"י

בגמ' ומה בן צאן שקבע לה צפון לא קבע כהן בן עוף שלא קבע לה צפון. ואפי' למ"ד לעיל (נ"ח.) כל המזבח כשר בקדשי קדשים כצפון או דכולי' מזבח בצפון קאי א"כ עולת עוף דמולק בראש המזבח הוי כצפון מ"מ בחטאת עוף דהוי למטה לא קבע צפון א"כ עוף קיל מבהמה. ובזה יש ליישב קושי' התוס' בד"ה בן עוף וא"ת מה לבן צאן שכן טעון צפון דמ"מ נילף עכ"פ לגבי עולת עוף דנעשה למעלה דהוי כצפון דליבעי כלי. ובלא"ה נמי ק"ל על קושיתם דהא י"ל דבן צאן בקדשים קלים יוכיח דא"צ צפון וצריך כלי

תוס' ד"ה אף מליקה. להצריך לחטאת מליקה בראש המזבח לא ילפינן כו'. ויש ליישב עוד משום דהא דמליקה בראש המזבח נלמד רק ממלק והקטיר דיהי' במקום הקטרה א"כ בחטאת דליכא הקטרה ראש המזבח ג"כ אין צורך דאפשר עיקר הקפידא להיות המליקה במקום ההקטרה

ע"ב בגמ' מיצוי חטאת עוף מעכב א"ב. לפרש"י צריכין לפרש שמעתי שמבדילין דוקא באינו ממצה וזה דוחק. ויותר הי' נראה לפרש דכיון דלא מיקרי מעשה עולה רק כשממצה גם כן ולכן למ"ד מיצוי אינו מעכב נמצא דנעשה מעשה עולה אחר הזאת הדם ושינוי הנעשה אחר הדם אינו פוסל הקרבן רק למ"ד מיצוי מעכב א"כ נעשה השינוי קודם מעשה הדם שמעכב בו פסול. אבל למ"ד מיצוי אינו מעכב כבר נגמר מצות הדם קודם השינוי כנ"ל

שם רבא אמר כו'. לפירש"י נמצא דרבא ואביי פליגי בב' דינים אלו דלרבא שהי' בין סי' לסי' בעולה אינו פוסל ורוב בשר בחטאת מעכב ולאביי להיפוך שהי' פוסל ורוב בשר אינו מעכב ובודאי הלכה כרבא. והרמב"ם לא הביא מב' דינים אלו כלום. וצ"ע הטעם דבודאי הלכה כסתה משנה וכרבא: פרק שביעי

דף סו ע"א במשנה חטאת עוף למטה כמעשה חטאת לשם חטאת כשרה. ותמוה דלכתחילה כך מצותה כמ"ש בתוס' ואפשר לומר לשם חטאת היינו אפי' לשם חטאת בהמה דמ"מ שם חטאת א' היא ולא מיפסל שלא לשמר רזה. והיינו רבותא דמתני'. והרמב"ם והרע"ב שניהם פירשו המשנה בשינה במליקה וכראב"ש ותמוה דהא סתם מתני' לעיל דהבדיל פסול ואפשר שהי' להם כאן גירסא אחרת בגמ' דבאמת לשון הגמ' אין מובן דאמר ולאו אוקימנא דלא כראב"ש ובתר הכי אמר לא דשינה בהזי'. ואפשר דהם גרסו א"ה רישא מה קמ"ל לא דשינה בהזי'. ואפי' לגירסא דידן משמע עכ"פ דלא ניחא להגמ' לאוקמי הך מתני' דלא כראב"ש. והוא מטע' הרישא דפשיטא א"ו כראב"ש אתיא כמ"ש הרמב"ם והרע"ב

שם במשנה כמעשה עולה. עי' תוי"ט שהקשה על הרמב"ם והרע"ב דאפי' לראב"ש דאין הבדלה פוסלת בחטאת מ"מ מנ"ל דלא הבדיל בעולה כשר ומ"ש משום דעיקר עיכובא בחטאת כתיב תמוה דאיך נוכל למילף עיכוב בעולה מחטאת ובתוס' לא כתבו זה לתירוץ רק הניחו בקושיא. ומ"ש עוד התוי"ט ועוד קשיא דאי מתני' ראב"ש היא שינוי דמליקה לא פסלה נראה דלק"מ דאפי' אי אין פוסל שינה במליקה מ"מ כיון דלכתחילה אין הבדלה בחטאת לא מיקרי כל מעשי' כחטאת ומודה ר"י דמועלין בה כנ"ל

ע"ב בגמ' עולת העוף דשני במאי אי במליקה מדקתני סיפא כו' נימא דלא כר"י כו' וק"ל בלא"ה ליקשי דאי בסיפא שני במליקה ולא מלק בעולה רק סי' א' א"כ נבילה היא ומטמאה בבית הבליעה. ולא מיבעיא למ"ד שהי' פוסל בין סימן לסימן א"כ ודאי חשיב פסול בשחיטה רק אפי' למ"ד לעיל דשהי' אינה פוסלת ופרש"י מטעם דשחיטת סימן א' סגי בעוף והא דצריכין במליקה ב' סימנין לקיים מצות הבדלה היא. מ"מ נראה דהכא גרע טפי כיון דעכ"פ מליקה זו לאו כדין היא ושוב הוי כמליקה בחולין דנבילה היא. בשלמא במולק ב' סימנים רק בשהי' בינתים כיון דגבי מליקה לא אגמר לן רחמנא דין שהי' אין שהי' פוסלת בזה. והוי מליקה כשרה. אבל באינו מבדיל דהמליקה בעולה פסולה למה לא יהי' נבילה כמו בחולין מיהו ע"כ מוכח מכאן דלא חשיב נבילה כה"ג אבל עכ"פ צ"ל דסוגיא זו אתיא כמ"ד שהי' אין פוסלת בין הסימנים כמ"ש

שם במשנה ר"י אומר אין מועלין בה משום דנעשית חטאת. ואיתא בגמ' דלמיסק לחובה לא וכ"כ הרמב"ם (פ"ג מה' מעילה) הלשון דלא עלה לבעלים. ונראה מזה דמ"מ כשר הוא ונאכל לכהנים ולהכי אין בה מעילה. והא דא"י ידי חובה לי"מ בתוס' לקמן (ס"ח.) דהוא מדרבנן ודאי א"ש. ואפי' היא מדאורייתא שמא יש איזה דרשא דאין יוצאין בו. אבל פי' תוס' שכתבו דרק אין מועלין אבל פסול הוא מה"ת תמוה דא"כ כיון שאין היתר לכהנים איך יצא מידי מעילה מיהו תוס' הביאו דוגמא לזה ע"ש. ולמ"ש מקודם דכשר הוא צריך לומר דהא דתנן לעיל עשאה למטה כמעשה כולן פסולה אין הפי' כמעשה כל חטאת דלר"י כה"ג כשר הוא

תוס' ד"ה דשני תימא לי כו'. יש ליישב דלשון המשנה למטה כמעשה כולן כולל נמי אפי כמעשה כולן דחטאת ג"כ ועלה קאי וכולן אין מטמאין כנ"ל: תוס' ד"ה ואלא במיצוי כו' ונראה לפרש כו' נתכפרו בעלים