שפת אמת על קדשים לט

שם בגמ' ריבוע כו' המזבח לעכב. נראה לפ"ז דדוקא באינו מרובע לגמרי. אבל פגימת אבן דהוי בכ"ש לא אימעוט מזה. ובחולין (י"ח.) קי"ל דבסיד אין פגימה פוסל פחות מטפח או כזית משום דעדיין מרובע הוא אבל באבנים מיפסל בחגירת צפורן מטעם אבנים שלמות תבנה והתם לא כתיב המזבח ומנ"ל לעכב ולהכי פירש"י שם בחולין הטעם משום וזבחת עליו כשהוא שלם ע"ש ושלא כדת הניח בס' פמ"א בתימא על רש"י וכבר כתבתי לעיל (ד' נ"ט) שגם הרמב"ם כתב כלשון רש"י אכן הרשב"א שם בחולין כ' בשם התוס' כדברי הפמ"א]

שם בגמ' אין דתניא אותו היום כו'. יש לתמוה על הרמב"ם דכתב [פ"ב מה' ביה"ב) ד' דברים קרן יסוד כבש וריבוע מעכבין ולא חשיב כרכוב ובאמת לא הביא הרמב"ם כלל דין כרכוב ומשמע דס"ל כריב"י דהוא סובב והו"ל למימר דסובב מעכב וצ"ע

שם בגמ' ובלבד שלא יפחתנו ממזבח שעשה משה. לכאורה נראה דגם בקומתו אין לפחות ממזבח שעשה משה. וא"כ לפי מה דמשמע מרש"י ותוס' דהא דמדת ארכו כו' אין מעכב היינו שיכולין לפחות אבל לא להוסיף. א"כ צריך לומר דאתיא כר' יהודא לעיל (נ"ט:) דמזבח של משה לא הי' גבוה רק ג'. אבל לר' יוסי דהי' גבוה עשרה א"כ מה זה דמדת גבהו אין מעכבת הא א"י לא לגרוע ולא להוסיף מיהו שמעתי להקשות ע"ז דא"כ הא ר' יהודה לעיל ס"ל דהי' מזבח של משה ו' אמה מקום מערכה וא"כ ע"כ לא אתיא כר' יהודה וקשה ממ"נ. והרמב"ם (פ"ב מה' ביה"ב) הביא הלכה כר' יוסי דמזבח של משה גבוה עשרה והביא ג"כ הא דמדתו אין מעכבת בלבד שלא יפחות מקום המערכה היינו אמה על אמה ברום ג' אמות עכ"ל. נראה כוונתו דמפרש הא דאמר ר' יוסף אמה כוונתו דדוקא באמה על אמה שהוא מקום המערכה שם לא יפחות גם הקומה אבל למטה יכול לשנות. ויש כמה הוכחות לפי' זה. חדא מה דמדייק הגמ' וכמה אטו מי לא ידעינן מזבח של משה כמה הוי ותו ר"י דהשיב אמה ולא ביאר על הקומה עד כמה. ותו מה דנקט אמה משום המערכה. ולא נקט כפשטא. רק להרמב"ם מיושב הכל דזה דחידש ר"י דדוקא באמה מקום מערכה אסור לפחות. מיהו מלשון רש"י לא משמע הכי

ע"ב גמ' גזירין שעשה משה ארכן אמה ורחבן אמה ועביין כו'. נראה דהיו מניחין אותן על עביין זה רחוק מזה שישלוט האש בינתים. והנה הרמב"ם (פ"ז מה' אסוה"מ) כתב דכן היו עושין בבית עולמים. וא"י מנין לו. ויותר הי' נראה דכמו דהוי אמה בימי משה דהוי ככל אורך המערכה כמו כן בבית עולמים הי' צריך להיות אורך הגזירים ככל מערכה וכן משמע קצת דדרשו שלא יצאו הגזירים מן המזבח אבל כל אורך המערכה הי' העצים וצ"ע

בתוס' ד"ה דאריך וקטין והא דכתיב ה' אמות למצוה. ומיהו קשה דלעכב מהמזבח נפקא. דבריהם צריכין ביאור דלכאורה נראה דסביב נמי מעכב משום דכתיב המזבח חביב קאי עיכוב המזבח גם על סביב. אבל מ"מ מאי קשיא להו אי לא הוי כתיב סביב מנין הי' לנו עיכוב על אריך וקטין. ונראה כוונתם משום דכתיב ועשית את המזבח חמש אמות כו' א"כ המזבח קאי גם על המדה דה' אמות על ה' אמות. ובאמת נראה דמה"ט אמר ר"מ לעיל דלא יפחתנו ממזבח שעשה משה משום דכתיב המזבח כנ"ל. אך לשיטת הרמב"ם שכ' לעיל דיכולין לפחות שלא במקום המערכה ע"כ אין הטעם משום דהמזבח הוי עיכובא דא"כ לעולם לא נוכל לפחות משיעור המזבח שעשה משה. ואפשר דגם הרמב"ם סובר דהמזבח לעכב רק מדכתיב ושלש אמות קומתו הגם דהוא מן הסובב ולמעלה מ"מ גלי קרא דמדת המזבח שמעכב היא רק מקום המערכה למעלה מן הסובב ודו"ק: דף סג ע"א במשנה מנחות כו' ליום ולילה עד חצות פירש"י דילפינן מלחמי תודה ותמהני איך ילפינן הא לחמי תודה לא אקרי מנחה כדאיתא במנחות (מ"ז:) וגם הם קדשים קלים ומנחה ק"ק. והרמב"ם במשניות כ' דנלמד מחטאת ואשם וכ"כ רש"י עצמו במנחות (י"א:) ודבריו כאן צ"ע. [ועי' ברמב"ם (פ"י מה' מעה"ק ה' ז') ובלח"מ שם]

ע"ב בגמ' ר"א אומר כו'. נראה דפליגי דלר"א א"צ על חודה רק שיהי' סמוך למערב וכל הגשה היא בדרום רק בסופו במקום קרן דרומית מערבית ולא על החוד וכן פרש"י בסוטה י"ד:]. ומ"ש תוס' ד"ה בדרום תמוה דאפי' אי לית לי' לר"א יסוד מ"מ דריש נמי לפני ה' במערב היינו לצד מערב. ונראה הפי' דקיימו בשיטת ר"ח לעיל בד"ה מה חטאת דיסוד נלמד רק מחטאת דמלפני ה' גרידא אין להוכיח יסוד מיהו קשה דהא ר"ח תי' דצריך לפני ה' דלא תימא פני המזבח גזה"כ היא דלא בעי יסוד ע"ש

שם בגמ' בכ"מ כו' מאי קאמר כו'. וקשה אמאי לא נפרש כפשטא דבדיעבד כשר בכל מקום וזה הי' מקומה לכתחלה. (וכן הקשה בצ"ק]. דאין לומר דקרן דרומית מערבית מעכבת. דעיכובא מנלן. ותו דהא נלמד מהגשה דמנחה וכל הגשה אינה מעכבת כלל. ולגירסת ר"ח בתוס' מה חטאת טעונה יסוד אפשר לומר דלעכב למדהו מחטאת. וגם ממנחה. א"כ הוי שינה הכתוב לעכב. ויותר נראה דאינו מעכב. רק לשון היתה כשרה משמע להגמ' דאפי' לכתחלה

שם ה"ק מלקה כו' מיצה דמה כו'. מפירש"י נראה דמגיה הגמ' דהזה בכ"מ פי' מיצה בכ"מ וזה דוחק גם מה דמסיים ובלבד כו' דזה ענין בפ"ע דצריך להיות למטה. והנה הרמב"ם (פ"ז מה' מעה"ק) העתיק לשון הברייתא היזה בכ"מ כשרה בלבד שיתן מעט דם הנפש כו' ותמוה דהרמב"ם פוסק שם דמיצוי חטאת עוף מעכב. והלח"מ שם כתב דרמב"ם לא גרם כל זה הפלפול בגמ'. ויותר נראה לע"ד דהרמב"ם גורס הכי ה"ק מלקה בכ"מ כשרה היזה ולא מיצה כשרה היזה דמה בכ"מ כשרה ובלבד כו' דהגמ' מהפך היזה דמה בסוף וקאי ע"ז הטעם בלבד כו' פי' כיון שנתן מעט דם הנפש כתקנה סגי

תוס' ד"ה אף כו' תימה דלא ילפינן כו'. ויש לתמוה על תמיהתם דאדרבה איפכא קשה מנ"ל להקיש להגשה נקיש לקמיצה דכשר בכ"מ א"ו דמקשינן רק מידי דנעשה בגוף המזבח הזאת דם כהגשת מנחה ומליקה כקמיצה. [כיון דקמיצה דמנחה במקום שחיטה כדאי' לעיל (י"ג:) וכשרה בכ"מ א"כ ה"ה מליקה דבמקום קמיצה הוא]

דף סד ע"א בגמ' שאין לך קל כו' משמע דאסור לקשור באבן וכדומה. ואפשר משום דכתיב והשליך אותה ולא דבר אחר עמה אע"ג דבתו"כ דריש אותה לכמה מילי הא נמי שמעית מינה]

שם נסכים שמא יתעשנו משמע דאסור לכסות הכלי בכיסוי וא"י הטעם

ע"ב בגמ' הקפה ברגל כו' פירש"י דכ"ג שהי' מושיטין לו הי' הוא מקיף ועוד הוסיף רש"י שהכ"ג הקיף בעבור הקטרת האברים. אבל הרמב"ם במשניות ובחיבורו (פ"ז מה' מעה"ק) כ' דכל העולה לנסך הי' עולה ברגל ומקיף ואחר מעלה היין והוא לא הי' מקיף. נראה טעמו דזה המעלה היין ואינו עושה גוף העבודה א"צ להקיף. אבל פשט המשנה כאן משמע כפירש"י וכ"כ הרע"ב במס' תמיד דדוקא כ"ג מקיף ברגל

שם במשנה שיסע ולא הבדיל ואם הבדיל כשר. הי' נראה דמ"מ לוקה דעבר אל"ת לא יבדיל ובה"ג חשבו לל"ת אבל הרמב"ם (בפ"ו מה' מעה"ק) כ' א"צ להבדיל משמע דאין שום קפידא ותמהני מנ"ל הא וגם מדתנן כשר משמע רק דיעבד ובתו"כ תניא יכול אם הבדיל פסול ת"ל והקטיר נראה הפי' דהו"א דלא יהי' כשר להקטיר אם הבדיל אבל הקרבן בלא"ה מכפר דאין הקטרה מעכבת רק שיהי' כשר להקטיר מרבי מן והקטיר פי' מ"מ אפי' הבדיל אבל עכ"פ