שפת אמת על קדשים לז

מיהו לדינא אפשר **כן כתבו התוס' לקמן (ס"א.) ד"ה קודם. אכן למ"ש התוס' יומא (כ"ט.) דלא מיפסל אלא בשחיטה ולא במליקה וקמיצה ע"כ דלאו מהיקשא דזאת התורה ילפינן דהא מהך היקשא ילפי' נמי עופות ומנחות כמ"ש התוס' מנחות (ב'.) וצ"ע:** דנלמד מזאת התורה לעכב בכל הקדשים מ"מ כיון דאין מפורש בגמ' עיכוב רק בשלמים לכן לא הביאו הרמב"ם

שם בגמ' אחורי ביהכ"פ מהו כו'. הרמב"ם בפ"ה ממעה"ק כ' אחורי היכל כשר לשחוט וכ' הכ"מ א"י מנ"ל והלח"מ הקשה למה לא הביא הרמב"ם אחורי ביהכ"פ. ואני תמה על שניהם דודאי אחורי היכל שכ' הרמב"ם היינו אחורי ביהכ"פ דתו ליכא אחורי היכל דהא הק"ק הוא לפנים מהיכל וא"כ אחורי היכל היינו אחורי ביהכ"פ כנ"ל פשוט. והנה בעיא דגובהה השמיט הרמב"ם. וצריך טעם. וכן הניח בצ"ע בלח"מ ואפשר לומר דבאמת יש לתמוה על בעיא זו דהא אין שום גובהה אצל הפתח ואין מוסיפין על הבנין בבנין קבוע ולכן נראה דכל הבעיא סובב משום דס"ל בס"ד דאצל הפשפשין הי' גובהה ולכן מיבעי' לי' למה לא יהא חציצה ולמסקנא דגובה היינו גובה הפשפשין תו ליכא למיבעי' מידי ולהכי לא פלפל תו הגמ' בבעיא זו ולא אמר תיקו דליכא תו נ"מ בבעיא זו כנ"ל

בתוס' ד"ה גובהה מאי תימה כו'. ואפשר ליישב דבאמת מסברא נראה דאם אורך הפתח עשרים וגבהה שמונה מפסיק כיון דהרוב פתוח שפיר נקרא פתח א"מ וכדהוכיחו נמי מפרה. לכן נ"ל דבס"ד דגמ' ידע ג"כ דהפשפש אין גבוה רק שמונה רק דמשמע לי' וגובהן שמונה שניהם הפתח וגם הגובה שהי' עומד הי' שמונה וע"ז לא הוי קשיא לי' מכל השערים שהי' במקדש דשם חשיב שערים פתוחים לא זה שהי' נסתר תמיד ע"י הגובה רק למסקנא דלא הי' סתימה קשיא לי' מכל השערים כו'. כן י"ל לפי שיטת התוס'. אבל עיקר נראה ליישב כל הקושיא דעיקר בעית הגמ' בגובהה דומיא דוילון דהיינו שהעמידו גובהה כדי לסתום הפתח כהך דפשפש לפי הס"ד שהעמידו שם גובהה להסתיר הפתח אבל מזבח שעומד בפ"ע פשיטא דכזה לא חשיב סתימה שאינו אצל הפתח וכעין זה ראיתי בס' פמ"א. ולבאר יותר נראה דודאי כל הרשות דקודם אהל מועד נקרא בתורה פתח אה"מ דהיינו כל העזרה רק דצריך להיות דלת היכל פתוחה לאותו הרשות ותו לא איכפת לן בהפסקה בין מול פתח היכל דכל הרשות כשר רק כשיש גובהה אצל פתח היכל לא נקרא הרשות פתח אה"מ וזה פשוט וברור

דף נו ע"א בגמ' קדשי שעה שאני פי' דאין למדין דורות משעה. ובתוס' הוסיפו קצת טעם לזה אבל מ"ש רש"י דלהכי אין למדין משום דתורה רבתה חצירות הרבה צ"ע בעיני דמ"מ י"ל דצריך להיות מול פתח אה"מ כדאמרינן מי לא עסקינן דאיכא שחיטה כנגד הפתח. וכזה כ' בס' טה"ק. שוב ראיתי שאין זה נכון כיון דעכ"פ לא מיקרי פתח אה"מ כיון דלא קדיש בקדושת פתח אה"מ א"כ ע"כ דורות לא בעי קדושת פתח אה"מ א"כ ל"ל שיהי' הפתח פתוח כנ"ל ברור

שם בגמ' מנין לדם שנפסל בשקיעת החמה כו' פירש"י דלא מהני בי' הלנה ע"ג המזבח. ולכאורה הי' אפשר לפרש דמודה רש"י דאי הניחו על המזבח קודם שקיעת החמה מהני. רק כיון דנפסל בשקיעה לכן לא מהני הלנה אחר שקיעה. וכן משמע בשטמ"ק]. משא"כ אימורין דנפסלין רק בשחר מהני בהו הנחתן על המזבח כל הלילה. מיהו לפ"ז יקשה מה ראי' הוא מהפסוק דביום שאתה זובח אתה מקריב כו' כיון דאם נתנו על המזבח לא מיפסל. א"כ ע"כ משכחת להקריב ביום שלא נזבח בו. א"כ נימא נמי ה"ה בהניחו בלילה על המזבח. לכן נראה דלרש"י גזה"כ הוא דלעולם אינו נקרב רק ביום הזביחה ולא מהני הנחה על המזבח בדם לעולם: עב במשנה הפסח א"נ אלא בלילה כו' עד חצות. והקשו בתוס' למה לא תני דאינו נאכל אלא על מצות ומרורים וי"ל דמצוה רק לאכול כזית על מצות ומרורים אבל רשאי לאכול שאר הבשר בלי מצות ומרורים. אבל אחר חצות אינו נאכל כלל. מיהו קשה למה לא תני דא"נ בב' מקומות (כדאי' בפסחים פ"ו). א"כ ע"כ צ"ל דתני ושייר

בתוס' ד"ה לב' ימים פי' בקונטרס כו' ותימא כו'. אפשר לומר כיון דבכור איתקש לחזה התנופה ושוק הימין ותרתי ל"ל רק כי היכי דנהוי כמאן דכתיב בגופי'. דנוכל ללמוד ממנו מעשר בגז"ש. ומ"ש תוס' לתרץ דאתי מבנין אב משלמים. קשה דלמא הוי כהודה דהוי ג"כ קדשים קלים ואפשר משום דאיכא למיפרך] דשאני תודה דבעי לחם

דף נז ע"א בתוס' ד"ה למה לי כתבו דאין לומר דסביב בעולה מיותר דהא אצטריך לאפוקי מתן א' רק בחטאת מיותר סביב דמפורש בי' ד' קרנות. וכל דבריהם תמוהים בעיני מ"ש דעולה נצרך לאפוקי מתן א' הא ע"ז אנו דנין דל"ל בעולה ובחטאת ב' סביב לאפוקי מתן א' ולא ילפינן עולה מחטאת לכן הוי ב' כתובין. וכ"ת דעולה מחטאת לא הוי גמרינן דאם כן יצטרך ד' מתנות על הקרנות. ז"א כדאמרינן לעיל (נ"ג:) דעולה בעי יסוד ודרומית ליכא יסוד. ואפשר כוונתם דאי הוי ילפינן מחטאת הוי בעי פיסוק מתנות ואנן קי"ל כשמואל דלא בעי פיסוק. מיהו בלא"ה קשה לי אי הכוונה דסביב בעולה מיותר נימא אדרבה דאי לא הוי כ' סביב בעולה והוי גמרינן מחטאת במה מצינו לא הוי מצינן למיגמר בכור ומעשר מעולה לכן מפורש בגופי' כי היכי דנגמר מיני' בכור ומעשר. ומ"ש התוס' דסביב בחטאת מיותר כיון דמפורש בי' קרנות. איני מבין דא"כ אין זה מדת ב' כתובין כלל כיון דב' מתנות צריך למכתב בעולה ובחטאת ד' מתנות רק דסביב יתורא הוא. מה ענין לב' כתובין וצע"ג

ע"ב בגמ' מה להלן עד חצות. קצת קשה דנימא איפכא דאינו נאכל רק מחצות לילה ואילך דהא העברה דשכינה הוי בחצות ממש א"כ איכא למימר מחצות ולהלן שיהי' בשעת חפזון ג"כ. עמ"ש בצל"ח ברכות ט']. וגם על דברי ר"ע קשה לי אי לא גמר גז"ש בלא"ה אין למדין גז"ש מעצמו. ואי גמר גז"ש מה אהני הגז"ש לר"ע וצ"ע. וצ"ל דלדברי ראב"ע מקשה ולדידי' לית לי' גז"ש כלל

פרק ששי

דף נח ע"א במשנה קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח כו' מחצי המזבח ולדרום כדרום. כיון דקתני ששחטו דיעבד א"כ כיון שעלו כבר לא ירדו רק דפסול ואינו מכפר. ונ"מ נמי אם ירדו לא יעלו. מיהו נראה דקודם קבלת הדם לכו"ע ירדו אפי' למ"ד נשפך הדם לא ירד אבל כשלא נתקבל עדיין הדם לכו"ע ירדו כמ"ש התוס' לקמן (פ"ד:) ד"ה הניתנין דמשום שחיטה לבדה לא חשיב פסולו בקדש] ולמ"ד בריש מעילה דשחיטה בדרום כמאן דחנקינהו דמי בלא"ה ירדו

בגמ' ר"י כולו לעולה וכולו לשלמים. פירש"י דגזה"כ הוא דעל המזבח דינו כצפון. ותמוה כיון דלר"י כל המזבח בצפון קיימא ל"ל קרא. והי' אפשר לפרש דמזה עצמו הוכיח ר"י דכולה בצפון קאי מדהכשיר הכ' לעולה גלי קרא דהמזבח יהי' בצפון. אך לא משמע כן דא"כ מה דחיק הגמ' למצוא מאין הוציא ר' יוחנן דלר"י מזבח בצפון קאי. אלא ודאי דבלא"ה קבלה הי' ביד ר"י דמזבח בצפון קאי. ולכן נראה לפרש דבאמת לר"י עיקר קרא בא להכשיר לשחוט על המזבח וצריך קרא לעולה ולשלמים כדמסיק הגמ' ולהכי ר"י ב"ר יהודא דלא ס"ל מזבח בצפון קאי ואתי קרא להכשיר המזבח דיהי' כצפון לכן דייק דחציו לעולה וחציו לשלמים כנ"ל. אבל ר"י ס"ל דקרא להכשיר שחיטה עליו קאי. ובהכי מיושב לישנא דר"י דמודה ר"י בר"י דכנגדן בקרקע פסול, ואין מובן לשון