שפת אמת על קדשים לו

ע"ב בגמ' מה שאין ממרקים דשירים מעכב. נראה דבס"ד דרמב"ח הי' הפירכא דבשלמא בחיצוניות דלמעלה בעצמו ממרק שפיר י"ל כיון דסופו לירד למטה אם נתנן למטה נמי כשר אבל בפנימיות דשירים מעכבין א"כ קפיד קרא על ב' מקומות ושניהם מעכבין כנ"ל

שם בגמ' אריב"ל לדברי האומר שירים מעכבין מביא פר אחד ומתחיל בתחילה בפנים. לכאורה הי' נראה לפרש דנותן כל המתנות בפנים דאע"ג דאמרינן ביומא (ד' ס"א) דאם נשפך אחר מתנות שבפנים מביא פר אחד ומתחיל בפרוכת וכן בהיכל וכן במזבח הזהב היינו למ"ד שירים לא מעכבי אבל אי שירים מעכבין צריך לעולם להתחיל לפני ולפנים כדי שיהי' שירים גם מהזאות הראשונות אבל רש"י לא פי' כן רק מתחיל בפנים פי' בהיכל. ולכאורה זה מילתא דפשיטא דאם לא יתן כלל בפנים אין שם שירים עליו כלל. ושוב הראו לי בתוס' לעיל (מ"ב.) כתבו באמת דגם בפנים א"צ להתחיל רק שירים כפרה בפ"ע ואפשר דהתוס' פירשו בדריב"ל שצריך לעשות רק עכ"פ הזאה אחת בפנים וזה שאמר בתחילה בפנים כדי שיהי' עליו שם שירים. מיהו אין צריך לחזור וליתן כל המתנות שבמזבח

ברש"י ד"ה שירים מעכבין כו' וה"ק ר"ע אם כיפר מה שאמר בענין כו'. ויש לפרש עוד כפשוטו אם כפר היינו המתנות שהכפרה תלוי' בהם אבל שירים לכו"ע אין מכפרין כדאמרינן לעיל בדר' ישמעאל דאמר שאין מכפרת מ"מ ס"ל מעכבין א"כ לר"ע ודאי אין מכפרין וכ"כ רש"י עצמו לעיל א"כ אינם בכלל וכלה מכפר

בתוס' ד"ה אותה ולא שייך כאן כו'. בס' בה"ז יפה כיון דיש לתמוה על דבריהם דהא לשמואל דקי"ל כותי' דשלא במקומו כמקומו א"כ בחטאת שנתן למטה באמת כפר. א"כ ע"כ הא דמקשה הגמ' לעיל ונימא דבנתן למטה כפר היינו להתיר אפי' הבשר וא"כ הא ממעטין הכא מאותה רק שיש ט"ס בלשון בה"ז. ומ"ש בצ"ק בזה להוכיח דברייתא זו לית לי' דשלא במקומו כמקומו דאל"ה למה אמרו שנאמר ודם זבחיך ישפך כו' ולא מייתי דכתי' ונתתי לכם על המזבח לכפר. זה אינו דשפיר אית להו דשמואל ובאמת מתכפר גם בחטאת רק דממעט מאותה לאסור הבשר ולהכי צריך להביא הפסוק דם זבחיך דבניתן מתן א' כיפר אפי' להתיר הבשר דמסיים הכתוב והבשר תאכל] ובחטאת אינו כן

בד"ה תאמר כו' מיהו היא גופי' לא ידענא מנלן. ונראה דילפינן במה מצינו כדאמרינן הכא מה דמים האמורים למטה כו' רק דאמרינן דלמעלה שאני שסופן לירד למטה אבל בתר דגלי קרא בחטאת בהמה דפסול למטה אע"ג שסופן לירד א"כ חטאת בהמה יוכיח ושפיר ילפינן לפסול בעולת עוף למטה מחטאת העוף כנ"ל. א"כ מיושב ג"כ קושיא ראשונה דאי לאו דכתי' בחטאת בהמה גם בעולת העוף הי' כשר וליכא יוכיח] ואפשר תוס' עצמם כוונו לזה

דף נג ע"ב בגמ' רב אמר נותן וחוזר ונותן כו'. הרמב"ם פ"ה ממעה"ק פסק כשמואל ולכאורה הלכה כרב באיסורי וכיון דלרב סתם משנה כר"י ה"ל למיפסק הכי. ואפשר לומר משום דבאמת מלשון הברייתא עצמה משמע דשתי מתנות שהן ד' הוי כמין גאם דהא בדר' ישמעאל לא נקיט ב' מתנות וא"כ מתניתין דתנא ב' מתנות משמע כשמואל וא"כ י"ל דפי' כתנאי דבגוף הדין פליגי תנאי אבל מתניתין כחכמים אתיא דלא כר"י וכשמואל כנ"ל

בתוס' ד"ה העולה ופי' ה"ר משה כו' וכן משמע מלשון רש"י לעיל (ל"ז.) דאם נשאר בכלי שופך על היסוד משמע דחיובא ליכא אבל משמעות לשון הרמב"ם (פ"ה ממעה"ק) אינו כן. ועל מ"ש הר"י מאורליניש נראה להוסיף עוד דדוקא בחטאת צריך להשמיענו על יסוד דרומי לאפוקי ממ"ד זה וזה יסוד מערבי דנלמד סתום מן המפורש אבל באינך פשיטא דעל יסוד דרומי ולא צריך תו להשמיענו

בד"ה מה להלן תימא כו'. יש לתמוה על תמיהתם כיון דאיכא גז"ש שפיר יש לדמות לפיסוק מתנות כיון דאותה נצרך למעט שלא יהי' למעלה. ואהני קרא ואהני גז"ש. שוב ראיתי בפמ"א שפי' כוונתם דא"כ נימא איפכא גז"ש דסביב ליתן למעלה ואותה למעט פיסוק ע"ש. ואינו נכון בעיני דנראה שהבין דעיקר פסול עולה למעלה נלמד מאותה. וז"א דהגמ' מייתי לעיל (י':) הך אותה לאפוקי אשם לר"א דאשם כחטאת מ"מ לענין למעלה מיעט קרא אותה. אבל הא דעולה למטה אינו מכח זה רק ממילא דא"צ קרנות מהיכי תיתי נאמר דהיא למעלה וגם באשם דבעי למימר לר"א דיהי' למעלה הפי' לכל הדברים יהי' כחטאת למעלה ובקרנות וע"ז מיעט מאותה. רק ע"כ כוונת התוס' כיון דעכ"פ כ' אותה נמעט ג"כ שלא יהי' פיסוק. וע"ז יש לתמוה דהא אהני גז"ש ואהני קרא כנ"ל

דף נד ע"א בתוס' ד"ה ואי אמרת כו' ומיהו קשה דא"כ היכי ממעט כו'. פי' כיון דרק משום גזירה בעלמא אין מכשירין האי קרן א"כ איך קאמר לעיל לבטל הגז"ש לענין הקרנות משום דבדרומית אין לו קרן הא מדאורייתא שפיר חשיב קרן ובחנם הניחו בבה"ז ובפמ"א דברי התוס' בקושיא ע"ש. וכ"כ בס' טה"ק

ע"ב בתוס' ד"ה אבנים וא"ת כו' ובבית שני מיירי מדלא ערבינהו. ויש להשיב ע"ז דשפיר הוי בבית ראשון רק הם ידעו הסיבה דאורים ותומים הי' ע"י שמתו הנביאים הראשונים והסיבה דשמיר הי' ע"י חורבן ביהמ"ק. וגם הך דניטל טעם הפירות י"ל במקדש ראשון ונהי דהיו מתברכין בימי שמעון בן שטח בגדלות מ"מ הטעם ניטל מהם.. וגם הראי' מעובדא דדמא בן נתינה יש לדחות דהי' במקדש ראשון ולקחו ממנו הפרה ובעוד שלא נעשית נחרב הבית ולא עשאו תו עד עזרא

דף נה ע"א במשנה שחיטתן בכל מקום בעזרה. הקשה תוי"ט אמאי שינה מלישנא דלעיל ונאכלין לפנים מן הקלעים. וי"ל דבא להשמיענו דשחיטה כשרה בכל מקום בעזרה אפי' אחורי הכפורת כדאמרינן בגמ' דלול הי' שם. ובקלעים דמשכן אפשר לא הי' לול אבל לאכילה לא בעי לול כדמסקינן בגמ' דלאכילה א"צ פתח אוה"מ. ומ"ש התוס' בשבועות (י"ז:) ד"ה ואין. תמוה דהוא נגד מסקנת הגמ']

שם נאכל לכהנים לנשיהם ולבניהם. תמהני מה לבניהם מה לי אב או בן זה כהן כמו זה אשה ועבד שפיר הוי רבותא אבל בניהם מאי ואולי הוי ס"ד דאכילת קדשים דהוי עבודה לא נאכל לקטנים שאינם ראוים לעבודה קמ"ל [ועי' לקמן (צ"ט.) ברש"י ד"ה קטן]

ברש"י ד"ה טהור כו' מחנה ישראל במדבר כל דגל בתוך אסיפת דגלו. משמע מלשונו דבין דגל לדגל הי' בו דין חוץ למחנה. ולכאורה הי' נראה די"ב על י"ב מיל מרובע שיעור מחנה ישראל כדין רה"ר דילפינן משם [ס' רבוא בוקעין]. וגם מהא דאמרו ביומא (ע"ה:) דהנצרך לפנות מהלך י"ב מילין משמע ג"כ הכי. וגם מה דמשמע מרש"י דכל אחד צריך לאכול תוך דגלו ג"כ א"י מנלן זה

ע"ב בגמ' שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין דכ' פתח אהל מועד כו' וקשה עיכובא מנלן. ואפשר לומר דבאמת גם בתמיד פ"ג איתא דלא הי' שוחט עד שנפתח שער הגדול ובתוס' יומא (ד' כ"ט) כתבו דנלמד משלמים לכל הקרבנות ולע"ד אפשר משום דכתיב בשחוטי חוץ ואל פתח אהל מועד לא הביאו וזה קאי לכל הקדשים א"כ משמע דכל הקדשים צריך לשחטן פתח אוה"מ והשתא האי פתח אה"מ בשלמים לעיכובא אתי. ובזה יש ליישב מה שמתמה התוי"ט במס' תמיד שם. שלא הביא הרמב"ם האי פסולא רק בשלמים ולמ"ש א"ש דעיכוב ליכא רק בשלמים ולכתחילה הביא בה' תמידין דאין שוחטין קודם פתיחת השער.