שפת אמת על קדשים ל

פרק רביעי

במשנה לפיכך אם נתן ראשונה כתקנה ושניה חוץ לזמנו כיפר. יש לעיין אי צריך עכ"פ לחזור וליתן מתן שני' במחשבה כשרה. וכן הדעת נוטה. וכמו כן יש לעיין בחטאת דבעי ד' מתנות ונתן השני' חוץ לזמנו אי יתן שאר המתנות אפי' אם נאמר דאותה המתנה אינו חוזר ונותן

בגמ' ת"ר מנין כו' כ' התוס' דמיבעי' לב"ש דאיכא למילף עיכובא מחטאת אבל לב"ה לא שייך מנין דהא לית לן קרא לעכב ושמעתי להקשות דגם לב"ה י"ל דמיבעי' על חטאת מנין דאיכא למילף חטאת חיצון מפנימי [למאן דלית לי' דרשא דוכפר]. ולק"מ דבאמת אי שייך למילף מפנימי א"כ מנ"ל באמת בחטאת דלא מעכב נילף מפנימי וקרא ודם זבחיך ישפך נוקי לשאר זבחים דהו"א דנילף כל הזבחים מחטאת. א"ו דב"ה אית להו קרא בחטאת דלא מעכב וא"כ ל"ל תו קרא למעט שאר זבחים. ונראה דלפי' התוס' לקמן כדמשני הגמ' לאינך מ"ד דישפך לדרשא אחריתא אתיא ופריך מנ"ל דלא מעכבי ומשני דס"ל כב"ה היינו דלב"ה לא צריך קרא כיון דלא שנה בי' הכתוב ולא גרסי לקמן וילפינן כולהו מחטאת דא"צ לגמור מחטאת רק דממילא ליכא עיכובא. ונראה ראי' לגירסא זו דהא לתי' קמא בגמ' בדב"ה דקרנות הוי ד'. ג' למצוה וא' לעכב. א"כ ליכא גם בחטאת קרא רק דלא שינה בו הכתוב לעכב רק בחדא וממילא בכל הקרבנות נמי א"צ קרא ולמה לן למיגמר מחטאת

שם בגמ' ת"ל ודם זבחיך ישפך. יש לבאר למ"ד לעיל (כ"ו:) דחוץ למקומו כמקומו משום דכתיב נתתי לכם על המזבח לכפר כיון שהגיע דם על המזבח כיפר א"כ לכאורה נכלל בזה ג"כ דאפי' מתן א' כיפר דסוף סוף הגיע דם על המזבח הגם דאינו כמצותה דצריך ב' מתנות או ד"מ הלא גם שלא במקומו אינו כמצותו. ולכן נראה כיון דאמרינן לעיל דהבשר לא הותר לאכילה דלכפר אמרתי לכם ולא לאכילה והכא במקומו במתן א' כיפר לגמרי אפי' להתיר בשר באכילה ולהכי צריך קרא דדם זבחיך ישפך דמסיים הפסוק והבשר תאכל א"כ מתיר גם לאכילה

ובזה הי' אפשר ליישב קושית הר"ן בחי' לסנהדרין (ד' ד') דמהאי קרא דדם זבחיך איך נלמד לעולה. ומ"ש הוא לתרץ דבשר תאכל גם עולה בכלל דאכילת מזבח קרוי אכילה תמוה כיון דמפורש בקרא ועשית עולותיך הבשר והדם כו' ודם זבחיך כו' מוכח בפי' דלא מיירי בעולה רק בשלמים ושאר קרבנות הנאכלין. (וכן כתבו התוס' לקמן (נ"א:) ע"ש]. ולפמ"ש י"ל דשלא במקומו נמי נהי דאין הבשר מותר באכילה מ"מ לגבוה שרי להקטיר. וא"כ גבי עולה לא צריך קרא כלל דמתן א' כיפר דלא גרע משלא במקומו רק בנאכלין צריך קרא. מיהו למ"ש לעיל (ד' כ"ז) דמשמע מרש"י דגם להקטיר הבשר לא משתרי בנתינה שלא במקומו אין מתורץ קושית הר"ן. ונ"ל קושיתו דנלמד גם עולה מהקישא דוזאת התורה. נחזור לדברינו דלפמ"ש דכל הילפותא הוא רק להתיר הבשר א"כ יש להקשות לקמן לב"ה גבי חטאת דנפקא להו מוכפר הא י"ל דכיפר בלבד ולא להתיר הבשר באכילה וי"ל דלכפר בעלמא הא איכא קרא דנתתי לכם על המזבח לכפר ומייתר קרא דוכפר להתיר גם הבשר. שוב ראיתי בתוס' לקמן (ל"ח.) ד"ה וכפר בסוה"ד כ' מענין זה ע"ש

דף לז ע"א בגמ' מנין לכל הדמים שטעונין מתן דם ליסוד כו' רש"י פי' אם נשאר עוד דם בכלי משמע דיכול לכתחילה ליתן כל הדם בהמתנות שעל המזבח ופשטא דלישנא דגמ' והרמב"ם (פ"ה ממעה"ק) לא משמע הכי רק דמצוה להשאיר שירים ליתן על היסוד. ומיהו בבכור ומעשר ופסח דבמתן א' לא נזכר נתינת שירים כלל ליסוד. וגם בלשון הרמב"ם שם ובה' קרבן פסח לא הוזכר כלל נתינת שירים. וצ"ע מנ"ל דלא בעי שפיכת שירים ולהאי ברייתא דיליף מדם זבחיך אפשר דהני לאו בכלל זבחיך הם. אבל מהא דוהנשאר בדם דלימד על כל הדמים משמע דה"ה בכור ומעשר ופסח וצ"ע. ולקמן בתוס' (נ"א:) ד"ה תן לה משמע דס"ל בפשיטות דגם בכור ומעשר ופסח צריך שפיכת שירים ע"ש גם במ"ש רש"י אם נשאר כו' הובא ג"כ בתוס' לקמן (נ"ג:) ב' דיעות בזה ע"ש ד"ה העולה

שם בגמ' ור"י האי קרא מפיק להכי ולהכי. קצת קשה דשפיר י"ל דדם זבחיך ישפך משמע בכל זבח דלה' צריך עכ"פ מתן דם ונלמד מזה מעשר ופסח דבעי מתן דם וממילא הוא רק בשפיכה ונלמד נמי מדכתיב זבחיך ישפך משמע כל הזבחים מתכשרי בשפיכה וכן נראה מסקנת הסוגיא בפסחים דלא כסוגיא דהכא. ומ"ש התוס' ד"ה תרי תנאי כו' דהמ"ל פסח בשפיכה מקרא אחרינא אכתי קשה מעשר מנ"ל

ע"ב בגמ' וב"ה תלת למצוה וחד לעכב ואימא כולהו למצוה כפרה בכדי לא אשכחן. נראה לפרש דבאמת כולהו למצוה והא דא' מעכב רק מסברא דכפרה בכדי לא אשכחן והא דאמר חלתא למצוה אין הפי' תלתא קראי רק תלתא מתנות הם למצוה בעלמא וחד לעכב. ולפ"ז נראה דאפי' נתן מתן א' שלא על הקרן מ"מ כשר דתו לא הוי כפרה בכדי וכן משמעות המשניות בכמה מקומות דנתן שלמעלה למטה פסול משמע דוקא למטה אבל למעלה אפי' שלא על הקרן מ"מ כשר. וכן משמעות המשנה דמדמין ב"ה חטאת לכל הקרבנות דכשר מתן א' משמע בכל גווני אבל לב"ש דס"ל ב' קרנות לעכב נראה דצריך דוקא על הקרנות הנך שתים דלעכב. ומיושב בזה קושית התוס' ד"ה הרי כאן שש דהקשו לב"ש סגי בחמש דכפרה בכדי לא אשכחן. ולמ"ש א"ש דנצרך שש שיהיו אותן שתי מתנות דלעכב על הקרנות דוקא דלב"ה א"צ להיות על הקרן. מיהו לתי' ב' דבסמוך דלב"ה אהני מקרא ואהני מסורת גם לב"ה צריך שיהי' אותה מתנה על הקרן דוקא. והיינו נ"מ דב' התירוצים. ולפ"ז צ"ע לדינא לב"ה אי צריך דוקא על הקרן. וברמב"ם לא מצאתי מפורש זה הדין. מיהו רש"י פי' דגם לתי' קמא חד קרא אתי לעכב ע"ש וצ"ע

שם בגמ' ואימא כולהו למצוה. הקשה בס' טה"ק למ"ש התוס' לעיל דגם ב"ה דרשי דם זבחיך ישפך א"כ מה ס"ד להקל בחטאת טפי משאר קרבנות ונראה דלק"מ דודאי בכל קרבנות דכ' סביב כמה פעמים הוי עיכובא. ונהי דהתוס' לעיל כתבו דגמרינן שאר קרבנות מחטאת אע"ג דכ' סביב כמה פעמים היינו דס"ל דהקישא לחטאת מוציא מההוא דסביב דכל אחד בדוכתי' כתיב אבל אי ליכא שום לימוד מודין התוס' דבכל קרבנות מעכב מטעם דכ' סביב כ"פ אבל בחטאת דלא כ' עיכובא נימא דרק למצוה. ומ"ש בס' הנ"ל להוכיח דפי' הגמ' למצוה אבל אי לא נתן כלל כיפר אבל לא לאכול הבשר דאל"ה מי עדיף לא נתן כלל מנתן שלא במקומו דבשר אינו נאכל. אין זה ראי' דשמואל קאי לעיל בכל קרבנות דהדם מעכב משו"ה גם אפי' שלא במקומו כיפר והבשר אינו נאכל. אבל השתא בחטאת בעי בגמ' למימר דלית בי' עיכוב בדם כלל. מיהו באמת עיקר ס"ד דגמ' תמוה וכי יש כפרה בלי דם בפרט דקאמר תו ואב"א הלא זה התירוץ ברור דאין כפרה בכדי. ונראה לפרש כוונת המקשן אימא למצוה אבל לעכב אפי' לא נתן כלל על הקרן כיפר אבל עכ"פ נתינת דם צריך. והתרצן השיב דגם זה כפרה בכדי פי' לפ"מ שכתוב בתורה ד' קרנות והוא לא יתן כלל על הקרנות חשיב בכדי. וכעין דמקשה הגמ' לקמן א"כ בטלת תורת ד' קרנות רק דשם דוחה הגמ' דרחמנא אמר ליבטלן אבל הכא ליכא קרא דיש לפרש אחת לעכב שפיר מספיק טעם זה והאבע"א לא ניחא לי' בהכי כנ"ל

דף לח ע"א בגמ' אימא וכפר כו' אע"פ שלא נתן למעלה רק למטה. צ"ע דמהכ"ת נימא דקרא להכי אתי הא כמו בנתן מה שלמטה למעלה פסול כמו כן מסברא בנתן מה שלמעלה למטה פסול אבל בלא נתן כל המתנות