שפת אמת על קדשים כח

לא יאכל קודש דמצי קאי שפיר גם אקודש ממש משא"כ הכא. דלא מצי קאי אקודש

דף לד ע"א בגמ' והבשר לרבות עצים ולבונה. הרמב"ם (בפ"י מה' טו"א) כתב דחיבת הקודש מכשיר רק מדרבנן וצ"ע מ"ש (בה' פסוהמ"ק פ' י"ח) דלבונה מן המנחה שנטמאה לוקה אם אכל ממנה כזית. והכ"מ לא הרגיש בזה כלל. (ויותר תמוה (דבפ"ו מה' אסוה"מ) פי' הכ"מ דברי הרמב"ם דעצים ולבונה מעלה עשו חכמים שיקבלו טומאה. ומ"ש הלח"מ שם תמוה מדברי הרמב"ם בה' טו"א הנ"ל דחיבת הקודש דרבנן הוא]

שם בגמ' הב"ע שקדשו בכלי כו'. הלשון תמוה דודאי קודם שקדשו בכלי לא מקבלו טומאה כלל [כדאיתא להדיא במנחות (ק"א.) דכטהורין דמי] והכי הול"ל שאני עצים ולבונה שאין להם מתירין כדתניא וצ"ע

בתוס' ד"ה שקדשו בכלי הקשו מה כלי יש בעצים. וא"י למה לא פי' בעצים שנתנן כבר על המערכה דמזבח מקדש טפי מכל הכלים (כדאי' לקמן (פ"ו.) כשם שהמזבח כו' כך הכלים מקדשין] וכ"כ רש"י בהדיא במנחות (כ"א.) דעצים היינו עצי המערכה. וצ"ל דלשון כלי לא משמע להו על המזבח

בד"ה אלא כמעביר צ"ע בזבין לי ליתכא וזבן לי' כורא. בס' צ"ק הבין הקושיא דשם מסיק הגמ' דהוי מוסיף על דבריו ע"ש מה שמיישב בזה. אבל בלא"ה נמי א"א לפרש הכי דא"כ הלא הכא נמי אמרינן דדוקא בא"ל רבו אל תביא אלא חטין הוי מעביר ושם לא אמר אל תקח אלא ליתכא. ולפע"ד נראה כוונתם להיפוך דהתם מיבעיא בגמ' דגם באמר ליתכא וזבין כורא הוי מעביר והכא פשיטא דבסתם חטין והביא חטין ושעורין לא הוי מעביר כנ"ל

ע"ב בגמ' פסול מה שיעשה שירים. פירש"י בזריקה דבקבלה מפורש במשנה יחזור הכשר ויקבל. ומיהו למסקנא דאין עושה שירים. רק שלא בזמנו. נראה דפסול חוץ לזמנו ומקומו אפי' בקבלה נמי עושה שירים דטעמא הואיל שמרצה לפיגולו פי' דע"י המחשבה נעשה פיגול ולא שייך לומר דהמעשה כלא עשאו כיון דמייתי לחיוב כרת משא"כ בשאר פסול הוי רק כלא עשה כלום דמעשה זר ושמאל לא מהני. וכמו לא זרק כלל. אבל במחשבת פסול נתוסף פסול יותר משלא עשאו. וטעם זה שייך נמי בקבלה. וכן כ' הרמב"ם בפי' המשניות להדיא. וכן משמעות סתם מתני' לעיל חוץ לזמנו ומקומו פיגול ופסול משמע דלית לי' תקנתא. מיהו בטמא דקי"ל דעושה שירים משמע דדוקא בזריקה דהא סתם מתני' וכולן משמע אפי' טמאים. אכן הרמב"ם (פ"א מפסוה"מ) כ' בקיבל טמא עושה שירים. והראב"ד חלק עליו. וצ"ל לדעת הרמב"ם דוכולן לאו דוקא ולא קאי אטמא. ודוחק. והכ"מ שם כ' דהרמב"ם לא דייק שם וסמך אמ"ש (בפ"ג ממעילה) קיבל וזרק וכן כתב התיו"ט פ"א דמעילה]. וצ"ע בזה. אכן בחוץ לזמנו כ"ע מודים דבקבלה עושה שירים דלא כמ"ש בס' טה"ק בשם הראב"ד דגם בחוץ לזמנו אין עושה שירים רק בזריקה דהרי הרמב"ם (פי"ד מפ"מ) כ' דפסול שקיבל חוץ לזמנו יחזור הכשר ויקבל משום דאין פיגול במי שאין ראוי לעבודה ומינה דכשר מפגל בקבלה ועושה שירים ושתיק לי' הראב"ד. וגם למ"ש הכ"מ דהרמב"ם מודה להראב"ד. וכאן במשניות כ' הר"מ להדיא דחוץ לזמנו בקבלה עושה שירים ע"כ דגרע מטמא. ומ"ש רש"י שזרק. משום דרישא גבי כל הפסולין מיירי בהכי מסיים כן אבל ה"ה בקבלה. כנ"ל ברור. עוד מסופק בס' הנ"ל אי מחשבה דשלא לשמה בחטאת עושה שירים ול"נ דעושה דהרי חוץ למקומו נמי ליכא פיגול ומ"מ דייק הגמ' מחוץ לזמנו על חוץ למקומו והטעם כמ"ש דעיקר הוכחה דמחשבה גריעא ממעשה וה"ה בשלא לשמה כנ"ל

שם בגמ' אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו הואיל ומרצה לפיגולו כו'. משמע הטעם כיון דהפיגול חל ע"י זריקה דוקא הרי דשם זריקה עליו וכמ"ש רש"י. מיהו קשה התינח חוץ לזמנו אבל חוץ למקומו דהוי רק פסול וזה לא תליא בזריקה למ"ש המל"מ פי"ח מפסוה"מ] ונראה דהוא רק גילוי מלתא מדחשבה התורה לזריקה גבי פיגול מוכח דמה דנפסל מכח מחשבה לא מיעקר כל המעשה ושם זריקה עליו ממילא ה"ה במחשבת חוץ למקומו ונראה לפ"ז דה"ה מחשבת שלא לשמה גבי חטאת ופסח דמ"מ שם עבודה עליו דהפסול רק מכח מחשבה ועושה שירים כנ"ל [אולם בתוס' מנחות (ע"ט.) לא משמע כן וחוץ למקומו הטעם משום דאיתקש לחוץ לזמנו ע"ש]

שם בגמ' אלא שמא לא נתקבל בכלי. ותמוה דמאי בכך מ"מ אותו הדם שנשפך מן הכלי שפיר מתקן בו ומאי פריך עלה תו והוא גופא מנא ידע. ונראה דהגמ' קאי כאן בס"ד דלא ידעו דמטעם אין דם מבטל דם אתי עלה רק דדם התמצית כשר ומקשה שפיר הא יש תערובות דם שנשפך מן הצואר לקרקע. ותי' דכהנים זריזים כנ"ל. שוב מצאתי בתוס' פסחים עמדו בזה ותי' קצת באופן אחר ע"ש. (כדברי התוס' מפורש בירושלמי בפסחים שם]

בתוס' ד"ה פסול. וממתניתין ליכא למידק קיבלו אין זרקו לא כו'. באמת בגמ' לעיל (כ"ו:) איתא הכי מיהו קשה די"ל משום טמא לא נקט זרק דטמא עושה שירים בזריקה ומכאן סייעתא להרמב"ם דוכולן דמתני' לא קאי אטמא. והנה לכאורה יש לתמוה תו על הגמ' הנ"ל לפמ"ש תוס' לעיל בהא דנתנו שלמעלה למטה דמוקי לה בפסול. והקשו תוס' א"כ במקומו נמי ותי' משום טמא ע"ש. ופירשתי שם דמ"מ שלא במקומו נהי דכמקומו דמי היינו כשהוא מרצה אבל כשיש פסול אחר כטמא שוב אינו כמקומו כלל ולהכי אינו עושה שירים וא"כ קשה למה נצרך הגמ' לדחוק שחטו לא שפיר י"ל זרקו לא דעושה שירים ומ"מ גבי שלא במקומו כיון דהוי לענין זה שלא כמקומו להכי אינו עושה שירים וצ"ע על התוס' שם כי באמת אין דבריהם מוכרחין דקושיתם יש ליישב בלא"ה דלרבותא נקט שלא במקומו

בד"ה כל שבידו כו' כשכיסהו הרוח ונתגלה כיון דאין מצוה כו' ולא דמי להכא דמצוה לאוספו. ולפי שיטה זו אם יהי' נשפך רק מעט דליכא מצוה לאוספו ואספו וזרקו פסול וזה דוחק. וכבר כתבתי במשנה דאדרבה משמעות המשנה ואספו כשר דלא הוי מצוה לכתחילה לאוספו ועיקר קושית התוס' נראה ליישב דבשלמא התם בדיחוי דמצות אין צורך בדבר רק לקיים המצוה וכיון דנפטר שעה א' זה הדם מן המצוה נדחה ולא שייך שבידו לבוא לידי חיוב כיון דנפטר מן המצוה אידחי הדם מחיוב מצוה זו אבל בקרבן שבא כדי להתכפר ואפי' בנדבה א"כ הפי' דיחוי ליפסל שלא יהי' ראוי עוד וע"ז אמרינן כיון דבידו לא נדחה מהכשרו דאכתי בידו להכשירו כנ"ל פשוט

דף לה ע"א בגמ' והלא דם התמצית מעורב ר"י לטעמי' דם התמצית קרי דם. צ"ע הא בלא"ה מעורב עם השירים דכל הפסחים ושירים ודאי אין מכפרין ובע"כ צ"ל דאין דם מבטל דם

שם בגמ' שבח הוא לבני אהרן כו'. ק"ק למה נקט לבני אהרן טפי הול"ל שבח הוא לבנ"י דהא כל העזרה נתמלא דם ולא הי' צריך לדחוקי בהולכת עצים טפי י"ל דכהנים כל הליכתם על אצטבאות רק כל בנ"י העומדים בעזרה ע"פ נתלכלכו עד ארכובותיהן בדם. מיהו עיקר הענין שפקקו מטעם זה תמוה גם הרמב"ם בה' ק"פ לא הביא כלל שפוקקין העזרה בע"פ

שם בגמ' וכ"ת דמדלי והתניא מדו כמדתו כו'. כ' התוס' דצ"ל דס"ל אבנט מיגז גייז ואפשר לומר דהכא לכו"ע פסול הואיל וא"א להיות בלא הגבהת האבנט דיהיו מטושטשין להכי פסול אבל בראוי להשתלשל עד למטה אין פסול בהגבהה שע"י האבנט כענין כל הראוי לבילה א"ב מעכבת בו: