שפת אמת על קדשים כד

שם בגמ' אמרת אחר שהוא כשר יחזור ויפסל. ק"ק נהי דמוכח דמיירי במחשבה מ"מ נוכל לקיים גם הקרא כפשוטו דצריך להתקיים המחשבה במעשה אבל אם לא קיים מה שחישב לא נעשה פיגול. וא"כ נפסל מכח המחשבה. ורק תנאי הטיל הכתוב שיתקיים מחשבתו אז נפסל למפרע והרי בדין דקרב המתיר כמצותו הוי נמי תנאי אחר הפיגול דכשלא נעשה אח"כ פסול אחר חל פיגולו למפרע ואפשר באמת זה שיטת ר"ע ולהכי מייתי ראי' מזב דסותר דאי לס"ד דר"א דקרא מיירי רק במעשה לא דמי כלל לזב דשם הטומאה כבר התחילה ומתלי תלי אלא כוונת ר"ע כמ"ש דנוקי קרא בתרווייהו מחשבה ומעשה כנ"ל ודמי לזב. ובהכי מתפרש שפיר נמי הא דאמר או אינו מדבר אלא בכהן ומשמע דהזבח אין נפסל כלל וא"כ תימה למה יפסל הכהן במה שלא חטא. ורש"י דחק לפרש דקאי גם אכהן. ולשון או אינו לא משמע הכי. ולמ"ש א"ש דהכהן התחיל במחשבה וכשנגמר לבסוף נפסל מעבודה. מיהו לקמן דאמרינן לבן עזאי נפקא הכשר הכהן מדאחרים לפירש"י שם מוכרחין לומר דלא מיירי במחשבת הכהן אך בס' פ"מ מביא שם פי' אחר בהא דאמרינן נפקא לי' מדאחרים פי' דרש דלא יחשב מה דדרשי אחרים לענין במחשבה הכ' מדבר דרשו בן עזאי לומר דהקרבן אינו נחשב אבל הכהן כשר ע"ש

שם בגמ' יכול אף מאחר נדרו בלא ירצה. ותמוה מאין הרגלים לומר הכי. וקצת משמע דהוי דומיא דחוץ לזמנו וכ"כ בס' קרבן אהרן. מיהו לא יתכן דחוץ לזמנו במחשבה הוא ויש לפרש משום דכ' בל תאחר וכ' מוצא שפתיך תשמור והוי כמו שינה הכתוב לעכב. מיהו קשה מאי דקאמר אח"כ דמבכור לא נדע שאר קרבנות דלהרצאה אתו הא מ"מ נלמד מבכור דלא חשיב שינה לעכב וגם ל"ד לחוץ לזמנו דהא בבכור נמי חוץ לזמנו פוסל. וי"ל קצת דמ"מ הו"א דבכור גזה"כ להכשירו. והוציאו מן הכלל ודוחק

בתוס' ד"ה למקום כו' ויתישב לפי' זה כיון דלאו מקום משולש הוא. ויש להקשות לפ"ז כדפריך לקמן (ד' ל"ו) על ר"י ולפלוג נמי בחושב ליתן מה שלמעלה למטה ומשני דס"ל לר"י שלא במקומו כמקומו דמי הא בלא"ה א"ש דלאו מקום משולש הוא וצ"ל דבס"ד אכתי לא ידע דמצריך ר"י מקום משולש. ויתישב בזה תמיהת התוס' לעיל (כ"ז ע"ב) ד"ה לאו משום דקלטי' מזבח. הא ר"י ס"ל שלא במקומו כמקומו. ולפמ"ש כאן י"ל דאה"נ. למסקנא דגמ' שם דר"י מצריך מקום משולש מצי סבר שפיר שלא במקומו לאו כמקומו

ע"ב בגמ' אצטריך סד"א ה"מ בכור דלאו בר הרצאה כו' לכאורה קשה א"כ דרשא דאחרים ל"ל כיון דאפי' מידי דבר הרצאה ממעט בן עזאי מכ"ש בכור. וי"ל דאה"נ דאחרים פליגי על בן עזאי וס"ל דמבכור למדין לכל הקרבנות. רק ב"ע ס"ל דצריך לשאר קרבנות קרא אחרינא וב"ע לא דריש האי היקשא באמת להכי [כדאיתא בתמורה כ"א ע"ב] וקושי' הגמ' הי' רק ל"ל לב"ע קרא נלמוד מהיקשא דהא אין היקש למחצה] ומשני דמבכור א"י ללמוד ושוב באמת א"צ היקש זה גם לבכור

שם בגמ' וב"ע האי מיבעיא לי' ולא באשתך חטא. לכאורה ק"ק א"כ ל"ל קרא דאין מאחר נדרו בלא ירצה הא ממילא נדע מהא דלא באשתך חטא וא"א דמאחר נדרו בבל ירצה א"כ בטל כל הנדר והוי באשתו חטא כמ"ש התוס' ואפשר מה"ט מיאן רש"י בפי' התוס' דמבקשין ממנו ממון לא איירי בנדר כלל. מיהו גם לתוס' א"ש דאי לא הי' נלמד דאין מאחר נדרו בבל ירצה הוי מוקמינן קרא דהי' בך חטא ולא רבנך ואכתי לא הוי ידעינן ולא באשתך להכי צריך קרא. דמאחר נדרו אינו בבל ירצה וממילא מוקמינן בך ולא באשתך עוד י"ל דהא דהוי ס"ד דמאחר נדרו בבל ירצה בודאי היינו דור באפריש ולא אקריב אבל באמר ולא אפריש לא שייך כלל שי' ' בבל ירצה וא"כ י"ל דלא באשתך בכה"ג מיתוקמא וצריך א דאין מאחר נדרו בבל ירצה אפי' באפריש ולא אקריב כנ"ל: שם בגמ' מחשב בקדשים לוקה כו' והא לאו שאין בו מעשה הוא כו'. קצת יש להוכיח מכאן דמחשבה בלי דיבור מפגל דאל"ה הדיבור חשיב מעשה כמו בתמורה. תו יש להקשות כאן ממ"ש הרמב"ם (פ"ה מהל' איסורי מזבח) דמעלה אברים בלי מלח לוקה משום לא תשבית מלח ברית. וקשה ממ"ש הרמב"ם עצמו (פ"א מה' חגיגה) בנראה ברגל בעזרה בלי קרבן דהוי לאו שאין בו מעשה דהכניסה אדרבה מצוה הוא רק מה שאינו מביא עמו קרבן ולא חשיב מעשה. וה"נ הקטרה מצוה הוא רק שחיסר מלח. מיהו יש לחלק כיון דהקרבן יש לו תשלומין א"כ בכניסה לא עשה שום איסור אבל מכאן קשיא כמו דלוקה על הקטרה בלי מלח. ה"ה הזורק ומחשב עושה איסור בהזריקה דהוי מעשה. ויש לחלק קצת דהתם כל שאין מלח על הבשר גוף הקטרה איסור הוא ונהי דטעם האיסור משום חסרון מלח מ"מ עתה שאין עליו מלח גוף האיסור הוא ההקטרה אבל הכא עיקר האיסור הוא המחשבה ואין זה טעם האיסור רק גוף האיסור רק שאיסור המחשבה בשעת הזריקה אבל התם עיקר האיסור ההקטרה והטעם משום חסרון מלח ודוק

שם בגמ' אמר אילפא מחלוקת בשתי עבודות כו'. קצת קשה דנחלקו אליבא דר"י דלא קי"ל כוותי'. והנה יש לעיין לאילפא דבב' עבודות מחלוקת וכזית למחר כזית בחוץ בב' עבודות מיירי א"כ סיפא דחצי זית בחוץ וחצי זית למחר נמי מיירי בב' עבודות והסברא תמוה שיהי' בו פסול כיון דבכל עבודה לא הי' בה מחשבה על כזית למה תיפסל **כונתו כמ"ש בחי' (מנחות ד' י"ד) דמשמעות לשון הגמ' שם לפסוק כמו דתני לוי דארבע עבודות אין מצטרפין ע"ש גם י"ל דאפי' למ"ד דמצטרפין דוקא בחד מחשב' בתרווייהו חוץ לזמנו או חוץ למקומו אבל ב' מחשבות וב' עבודות י"ל דלכו"ע אין מצטרפין:** ודוחק לומר דסיפא דסיפא בחצי זית מיירי בעבודה אחת א"כ מה מקשה הגמ' לר"י רישא בב' סיפא בחד אדרבה קשה טפי לאילפא דסיפא עצמה רישא דבה בב' וסיפא בחד וע"כ צ"ל דאה"נ דלאילפא פסול אפי' בב' עבודות בחצי וחצי וא"כ נ"מ לדינא בזה דלר"י דמיירי בעבודה א' אפשר דבב' עבודות חצי בזה וחצי בזה לא מיפסל ולאילפא מיפסל. וקצת יש להוכיח מהא דאמרינן לקמן והרי קמיצה דכי לחצות דמי ומשני בקמיצת מנחה ולבונה ופירש"י בהקטרה דקומץ והקטרה דלבונה ושם בריש מנחות סיפא דמתניתין ג"כ חצי כזית בחוץ וחצי למחר פסול א"כ מוכח דאפי' בב' עבודות מצרפין ב' חצאי זיתים לפסול בכה"ג. ומיהו יש לדחות דנהי דת"ק התם מיירי בעבודה א' מ"מ ר"י דמחלק בין קדמה מחשבת המקום. איהו מיירי בב' עבודות בהקטרת קומץ ולבונה וצ"ע גם י"ל דהקטרת קומץ ולבונה כחד עבודה חשיב ומצטרפין]

דף ל ע"א בגמ' התם נמי שהקטיר קומץ מנחה כו' פירש"י שבהקטרת קומץ והקטרת לבונה מיירי וקצת קשה דהא בשיטת ר' יוחנן קיימי אביי ורבא דמתניתין בעבודה אחת ודייק לה מזה הכלל דר' יהודא וא"כ גם בפ"ק דמנחות דאר"י זה הכלל מיירי נמי בעבודה אחת ודוחק לומר דהקטרת קומץ והקטרת לבונה עבודה אחת מתקריא ולאילפא לא יהי' פיגול כה"ג לר"י וצ"ע

בתוס' ד"ה סימן ויש לתמוה כו'. בלא"ה נמי הוי להו להקשות אדר"ל בשם לוי סבא האיך מפרש ברייתא זו דפסחים ולכן י"ל דלוי סבא תנא הוא או דאיכא תנאי בעלמא דפליגי אי ישנה לשחיטה מתחלה וע"ס [כדאי' בחולין ד' ל"ו] וא"כ ברייתא דפסחים ס"ל ישנה לשחיטה מתחלה וע"ס ואנן לא קי"ל הכי

ע"ב בגמ' אמר לי' אביי והא רבב"ח כו' פירש"י דר"י, דמתניתין לא שייך בפלוגתא דר"מ ור"י כלל ותמוה דא"כ למה שני אביי לעיל דחישב בסימן אחד למחר וס"א בחוץ אך באמת למה דפי' אביי לעיל דמיירי בב' סימנין