שפת אמת על קדשים יט

להקשות דהא טומאות די"ח דבר לא בעי הערב שמש כמ"ש רש"י (פ"א דשבת) בשס הערוך א"כ אמאי לא מוקמי הכי. ולמ"ש א"ש דאי מיירי היכא דאין צריך הערב שמש א"כ הוי כמו נטמאו ידיו ובהא לא קמיבעיא לן. ומיהו לפמ"ש קשה מה דמקשה עלה מפרה הא בפרה אין צריך הערב שמש. וי"ל דהיינו דמשני כיון דטבול יום כשר בפרה פי' א"כ א"צ הערב שמש והוי כנטמאו ידיו. שוב ראיתי דהא ליתא דבהדיא כ' הרמב"ם (בפ"ה מה' ביא"מ) דאפי' בנטמא בי"ח דבר דא"צ הערב שמש מ"מ ספיקא הוי וצריך לכתחילה לחזור ולקדש. והא דנקיט הגמ' סמוך לחשיכה לרבותא קאמר דגם בהא מיבעיא לי' וה"ה היכא דלא בעי הערב שמש נמי בכלל האיבעיא לכן נראה החילוק דכל שגופו בפנים לא אסח דעתי' אבל ביצא כל גופו אפשר אסח דעתי'

בתוס' ד"ה יציאה פי' בקונטרס כו'. נראה דמודה רש"י דבעיות הגמ' למ"ד אין לינה פוסלת ולדידי' לא פסול יוצא רק משום היסח הדעת. רק כוונה רש"י דאי הוי פוסלת לינה הוי פוסל גם יצא מן הדין דיוצא ולינה חד דינא אית להו וא"ש לקמן בקידש בכלי שרת בחוץ דפסול משמע הא יצא לחוץ וחזר והכניסו לא פסול משום דלדידן דאין לינה פוסלת גם יצא אין פוסל. וכבר קדמני בס' פמ"א באריכות. מיהו תוס' חולקים גם בזה דאפי' אם לינה פוסלת יצא אין פוסל. וראייתם יש לדחות כמ"ש תוס' עצמם לחלק דדבר שיש לו עוד מעלה כמו נסכים עם הזבח ושתי הלחם ותודה אין מתקדשין לפסול בלינה עד שחיטת הזבח. אבל מים אלו דא"צ שום דבר אחר שנתקדשו בכלי נפסלו בלינה והא דתני מנחות ושתי הלחם הוכשרו כו' ולא תני יוצא אגב שתי הלחם נקט מנחות כמ"ש תוס' לענין עופות

בא"ד בללה חוץ לעזרה. כוונתם כיון דלכ"ע בלילה צריך כלי כדאיתא במנחות שם דמה"ט מצריך ר"י בפנים כיון דצריך כלי ור"ל ס"ל כיון דכשר בזר כשר בחוץ אבל כלי מודה דצריך ע"ש. מיהו אכתי קשה לי דמנ"ל לתוס' דצריך להתקדש בכלי בפנים כיון דס"ל לר"ל דכלי בעי ובחוץ. א"כ י"ל דלעולם לא נכנס בפנים וקי"ל דכלי שרת אין מקדשין רק בפנים (כדאי' לקמן ד' פ"ח.] א"כ לא פסול בי' יציאה אבל לעולם אחר קידוש כלי בפנים נפסל בי' יציאה כפירש"י וצ"ע ועמ"ש בזה בחי' מנחות שם]

בא"ד והא דאמרי' פ' כל שעה לישה במקום זריזין איתא כו'. משמעות דבריהם דלפירש"י הוי ניחא משום דכבר נתקדש בכלי ומנלן הא. ואי ס"ל לתוס' דלישה צריך כלי (כמ"ש רש"י ותוס' במנחות צ"ו.] א"כ לר"י פסול ג"כ בחוץ כמו בלילה דפוסל בחוץ משום דבעי כלי א"כ לק"מ דאיתא בזריזין משום דבחוץ מפסיל. ובאמת פשט הגמ' בפסחים שם משמע קצת כן. אבל אינו מוכרח די"ל הפי' בגמ' דמדמי לי' לבלילה רק להוכיח דלא תליא מה דבעי פנים בהא דזר כשר בו ע"ש. שוב ראיתי בתוס' שם בפסחים הקשו כן דמאפה תנור למה צריך להיות בעזרה ותי' בשם ר"א דהמדידה דקמח הי' בעזרה בכ"ק ע"ש. ולפי שיטה זו דרכו הכא דר"א הנ"ל ס"ל כרש"י דכיון דנתקדש בכלי מיפסל ביוצא. ובאמת א"י מאין הוציא הר"א זה דצריך מדידה בכלי קודש דמדת הקודש י"ל הי' רק לצורך מנחת ציבור לא דיחיד. שוב ראיתי במהרש"א בסוכה (ד' נ') ומהר"ם שי"ף כאן הניחו בצ"ע על התוס' דמקום זריזים הוא מטעם דצריך פנים כבלילה

דף כא בגמ' מהו לקדש ידיו ורגליו בכיור ממנו אמר רחמנא כו'. יש לעיין אי סגי לקדש בתוכו אפשר דשיעור מים לקדש ד' כהנים נמי מלרחוץ לפי הצורך להכניס ידיהם ורגליהם דשיעור זה פחות מלחוץ ממנו. אך א"א לומר כן דא"כ סגי שיעור קידוש כהן א' דזה די ג"כ לכמה כהנים בהכנסת ידיהם דאדרבה ע"י הכנסת ידיהם יגבהו המים. ע"כ נראה דהא קשה מה מספקא להו דלמא אפי' בתוכו הא ממנו כתיב. ולכן י"ל דמשו"ה כ' ממנו לומר דהשיעור צריך להיות שירחצו ממנו ארבע משום דדרך קידוש, ברחיצה הוא ותליא השיעור ברחיצה ממנו

שם בגמ' למתירין כמתירין כו'. יש לעיין דלפ"ז נפסלו גם הידים בשקיעת החמה לזריקת דם. רק דאין נ"מ בזה דלעבודה היום עכ"פ פסולין מצד עמוד השחר. אבל לס"ד דגמ' בדר"י דלעבודת לילה נמי פסולין ע"ז קשה דא"כ נפסלו הידים תמיד לעבודת לילה ומי יעשה עבודת לילה. וי"ל דהא בלא"ה תמוה טעם הס"ד דלעבודת לילה נמי נפסלו מ"ט וע"כ צ"ל כיון דהמים נתקדשו בכלי לכל עבודות ונפסל להמתירין לכן נפסלו ונדחו גם לאברים וא"כ זה שייך רק בפסול המים אבל הידים לא נתכשרו מתחילת רק לעבודת זה היום עם הלילה לכן לא שייך שנדחו

בתוס' ד"ה כיור ומיהו מצי לאוקמי כראב"ש. וצ"ע דהא מסקינן לעיל דמשנה דמוכני לא אתיא כראב"ש ובתמיד שם נמי איתא שהיו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור א"כ סתמא דתמיד לא אתיא כראב"ש

דף כב ע"א בגמ' והא ממנו כו' ירחצו לרבות כלי שרת וקשה לי א"כ מנ"ל דבשאר כלי שרת בעינן ג"כ שיעור ד' כהנים הא י"ל דמצות כיור הוא שיחזיק כדי רחיצת ד' כהנים אבל קידוש דשאר כלי שרת אפי' כל דהו. ובאמת הרמב"ם הביא רק דרוחצין מכלי שרת אפי' אין בו רביעית ואח"כ כתב דכיור צריך להחזיק כו'. אך סוגית הגמ' אינו כן רק בקודח דוקא. ובאמת לשון ר"י ב"ח שאמר כיור שאינו מחזיק כדי ד' כהנים אין מקדשין בו. מוכרח כן דהקידוש צריך להיות משיעור זה דאל"ה מה גרע כיור משאר כלי שרת. שוב נתישבתי דיש ליישב שיטת הרמב"ם דתו כ' הרמב"ם שם מצוה לקדש מן הכיור ואם קידש מכלי שרת כשר ויש לתמוה דמנ"ל דלמצוה צריך דוקא מן הכיור ע"כ י"ל דס"ל להרמב"ם דלמסקנת הגמ' דירחצו מרבי שאר כלי שרת ממילא אין צריך לפרש בקודח דהא מרבינן כל הכלים ושיעור דאהרן ובניו הוא רק על הכיור. רק בס"ד דגמ' לא ידעו מהאי ריבויא דירחצו וא"כ למסקנא הא דאמר ר"י ב"ח אין מקדשין ממנו הכוונה דמצוה לקדש דוקא מן הכיור וכיור שאין בו זה השיעור אין מקדשין ממנו לכתחילה והוא ככל כלי שרת דעלמא. מיהו קצת קשה על הרמב"ם דהא כ"ג ביו"כ מקדש מקיתון של זהב ואי מצוה מן הכיור איך מבטל הכ"ג מצוה זו

שם בגמ' לנחשת הקשתיו. נראה לפרש משום דהול"ל ועשית כיור וכנו נחשת ומדכ' כיור נחשת וכנו נחשת משמע דאין דינם שוה ופירש"י צ"ע קצת

שם בגמ' לרביעית אינו משלים. פירש"י לנטילה. ומסיק הגמ' דקאי לענין נטל סאה כו' ופירש"י משום דרביעית לא חשיב לבטל. וקצת תימא דבכל ביטול ברוב אין נ"מ בין רב למעט דמה לי רביעית או מ' סאה כיון דהמיעוט בטל ברוב וגם מה שיעור לזה החשיבות דהא בכיור שיש בו כדי לקדש ד' כהנים מבטל שפיר. וגם צ"ע לפירש"י אם נתערב לוג מי פירות בב' לוגין מים ויקח אח"כ מזה רביעית יתכשר לנטילה. ובגמ' משמע דוקא קודח במקוה רביעית וצ"ע

שם בגמ' למעוטי מאי כו'. עי' בטוש"ע או"ח סי' ק"ס דאיתא התם דמים מלוחים שאין בהמה שותה מהם אע"ג דכשר למקוה מ"מ פסול לנט"י והא דלא מוקי הגמ' בהכי משום דא"ה אפי' בעינייהו נמי כדמקשי איבחושין אדומים ואיהו קאמר רק דמשלים למקוה. וביבחושין אדומים כתב שם בב"י דכשר לנט"י ול"ק מסוגיא דהכא דקאמר אי יבחושין אדומים דמשמע דלנט"י פסול דודאי במסקנא דאפי' בעינייהו נמי מטעם דגדל מן המים שפיר כ' הב"י שם דכשרין גם לנט"י. אבל בס"ד דבעינייהו אסור רק להשלמה הי' אפשר דלנט"י פסול

שם בגמ' וקדישי מעליותא היא והא תנא דב"ש במים ולא מי כיור שיש להם שם לוי. משמע דמי כיור