שפת אמת על קדשים קעו

חלב שור בחולין הוא וא"כ לא מיותר קרא לתרי לאוי וצ"ע

שם בגמ' סד"א הואיל ואמעיט מטומאה. רש"י גורס ממעילה. וכן מסתבר טפי. ובזה מיושב נמי מה דקשה בהא דמקשה ואלא חכמים הקישא ל"ל ולפרוך טפי גם למסקנא דאיצטרך היקשא לד"א מ"מ הא אין היקש למחצה ולמה לא נרבי דם לזרות. אבל לפרש"י א"ש כיון דאמעוט ממעילה משמע ודאי דגם לאו לית בי'. ונ"ל עוד דר"י וחכמים בהא פליגי דאיכא ג' דרשות למעט דם ממעילה ומטומאה ומנותר מהוא ולכפר ולכם ע"ש בחולין (דף קי"ז.). וא"כ י"ל דלחכמים אמעוט מעילה מלכם שלכם יהא א"כ משמע ודאי אפי' לכתחילה. ולכך מקשה רק היקשא מה דרשי בי' כנ"ל

שם בגמ' אמר רבינא הילכך כו' פי' אי הוי ילפינן רק מוזה לכם הטמא לא הי' נחש בכלל. וק"ק למה נדחק הגמ' מקודם ליישב דס"ד רק לטומאה. למה לא תי' כפשוטו דצריך היקשא לנחש

דף ה ע"ב בגמ' כ"ג בן כ"ג בעי משיחה מנלן. הא ודאי מה דכ"ג בעי משיחה פשיטא לגמ' מדכ' כהן המשיח. רק בבן כ"ג מקשה מנלן. וק"ק דלקמן גבי מלך בן מלך לא בעי משיחה מקשה הגמ' ג"כ מנלן. והלא הכא בעי קרא להצריך משיחה. א"כ משמע דמסברא כל שאביו נמשח אין הבן צריך משיחה. ודוחק לומר כיון דכבר כתיב קרא בכ"ג בן כ"ג דבעי משיחה ממילא יש ללמוד גם למלך בן מלך. ואפשר דקושית הגמ' לקמן כיון דמצינו דשלמה נמשח מנ"ל לומר דהוא משום מחלוקת אדוני' דילמא דינא הכי ומסיק דמלכות ירושה היא. ונראה דמ"מ אלעזר ואיתמר כשנעשו כ"ג לא בעי משיחה דכבר נמשחו. אע"ג דמשיחה ראשונה לא הי' לשם כ"ג מ"מ שפיר מתקיים כהן המשיח כנ"ל דהא כ' סתם קח כו' והלבשתם את אלעזר ולא כ' משיחה

שם בגמ' מנלן דכי איכא מחלוקת בעי כו'. ק"ק דהא מפורש בקרא דמשחו לשלמה. ואי קשיא דילמא לאו דינא הוא רק דלפרסומי מילתא עבדי ונהי דאיכא מעילה נימא דהוי בשמן אפרסמון. א"כ על מי מקשה הגמרא דהא בברייתא נמי לאו דינא קאמר רק מפני מה משחו לשלמה. ואפשר דקושית הגמ' למאי דמשני דכתיב הוא ובניו. א"כ צריך להיות ג"כ מפורש דבמקום מחלוקת אינו כן. להכי קאמר מנלן ומסיק דכתיב בקרב ישראל. ויש לעיין הא דבאין שלום בן מלך בעי משיחה אי דוקא כה"ג דשלמה דגם אדוני' היה בן מלך. רק דס"ד דמאן דבעי מלכא מורית ע"ז דריש דכשיש מחלוקת מי מבניו יהי' בעי משיחה. אבל למנות מלך אחר כשיש בן י"ל דא"צ משיחה אפילו במקום מחלוקת. מיהו יותר נראה כיון דכ' הוא ובניו בקרב ישראל משמע דדוקא כשיש שלום הוא ובניו. אבל במקום מחלוקת יכולים למנות אחר וכשנמנה הוא בעי משיחה. ויש לעיין למה לא משחו יואב וחבריו לאדוני' ואפשר חשבו דהוא בהסכם כל ישראל. ובאבשלום כ' אשר משחנו למלך. ונראה משום דהי' לדוד בנים גדולים מאבשלום כלאב. א"כ מה"ט ג"כ אדוני' היה צריך משיחה. ואפשר דמשחוהו אע"ג דאין מפורש בקרא דבאבשלום ג"כ לא כתב בשעת מעשה משיחה. ומ"מ כתב אח"כ אשר משחנו כו'. ובזה יש ליישב ג"כ מה שהקשיתי לעיל בגמ' דמקשה מנלן דמפני מחלוקת בעי משיחה והלא מפורש בשלמה שמשחוהו. רק די"ל טעם משיחת שלמה מפני שאדוני' וכן כלאב היו גדולים ממנו והתנא קאמר הטעם מפני מחלוקת דוקא משמע אפי' בשוין בשנים. להכי מייתי קרא דבקרב ישראל

שם בגמ' ומי קשיש כו'. ק"ק דהגמ' מסופק בזה ובקרא משמע בהדיא דהי' קשיש דיהואחז הי' בן כ"ג במלכו ומלך רק ג' חדשים. ויהויקים נמלך תחתיו והי' בן כ"ה שנים ע"ש במלכים (ב' כ"ג). וביותר יש להפליא ע"ד הרד"ק שם שהביא הגמרא דהכא ומסיים ויהויקים שהי' גדול מיהואחז ב' שנים ראו מהפסוקים שנאמר בן כ"ג כו' אלא שלשה חדשים ע"ש. והלא כאן לא נזכר ראיה זו. ואדרבה פרכינן ומי קשיש כו' כנ"ל]

דף ו ע"א בגמ' הניחא לרבנן אלא לר' דוסא כו'. לכאורה קשה אפילו לרבנן דלמה הוי ב' כתובין הלא אפי' אי בעלמא נעשה מצותו מועלין מ"מ צריך קרא והניחם שם לאוסרן לכהן הדיוט. [והך קרא דכתיב גבי תה"ד לאו יתורא הוא דהא דרשי' נמי מיני' דרשא אחרינא ושמו בנחת ושמו שלא יפזר). אכן לפמ"ש בס' באר שבע דמעילה דהכא רק בבגדי כ"ג ביו"כ. אבל בגדי כהונה דעלמא ס"ל דאין בהם מעילה משום דלא ניתנה תורה למלאכי השרת ע"ש. א"כ א"ש דאי אית בהו מעילה ממילא אסורין גם לכהן הדיוט דהוא ודאי יהנה מהם

שם בגמ' בורית כרשינה תשעה קבין יין קפריסין סאין תלתא קבין תלתא. דקדק בני אברהם מרדכי שי' למה מעיקרא אמר ט' קבין לימא נמי סאה וג' קבין או לימא הכא כ"א קבין. ואפשר דצריך לשקול בפ"ע ג' סאין ] וג' קבין להיות הכרעות אלו במשקל

שם בגמ' אם נתן בה דבש פסלה ואם חסר אחת מסממני' חייב מיתה. משמע דבנתן בה דבש ליכא חיוב מיתה. ואפשר דמיירי בדבש כ"ש דבטיל ברוב ופסולה רק מדרבנן [כיון דעביד לריחא כמו דבר דעביד לטעמא דלא בטיל מדרבנן כמ"ש הש"ך יו"ד (סי' צ"ח ס"ק כ"ט) בשם האו"ה]. ולהכי ליכא חיוב מיתה אע"ג דמרבינן עירובו מכל דבש. מ"מ י"ל דהיינו בפחות מרוב. מיהו פסלה משמע מדאורייתא ולכן נראה דהא עיקר קטורת י"א סממנין ומ"מ מערבין בורית כרשינה משום דרק סממנים אסור לערב ולא דברים אחרים. ולכן י"ל דבדבש נמי אין הקטורת נפסלין ורק איסור בפ"ע עביד מה דהקטיר דבש. ולהכי קאמר פסלה דפסלה מלהקטיר מכח איסור דבל תקטירו. אבל אי הקטירן יצא וא"צ להקטיר קטורת אחרים דמצוה הבאה בעבירה לא שייך הכא דאין המצוה בא ע"י עבירה דאם לא הי' נותן בה דבש ודאי הי' מקיים המצוה שפיר. וא"כ לא שייך לחיובי מיתה כיון דבהקטרה זו קיים המצוה לא מיקרי זה קטורת זרה (בפרט לרש"י [דהחיוב הוא משום ביאה ריקנית ביוה"כ לפני ולפנים] דביאה ריקנית ודאי לא הוי). מיהו במ"א כתבתי דהיכא דעושה עבירה בשעת עשיית המצוה חשוב מה"ב אפי' אין המצוה באה ע"י עבירה כיון דעשיית המצוה עצמה עבירה היא. מ"מ י"ל כיון דקי"ל בפסולים אם עלו לא ירדו כל שהי' פסולו בקודש. וא"כ כיון שיש בה כל הסממנין יהי' ראוי לקודש רק מטעם שעירב בה דבש שוב אם עלה לא ירד וכיון דלא ירד ומתכשר ע"י המזבח ליכא חיוב מיתה רק דפסולה לכתחילה להעלותה. משא"כ בחיסר אחד מסממני' דלא הי' ראוי מעולם לכך שפיר חייב מיתה. מיהו עדיין יש לדקדק כיון דמזבח הפנימי מקדש פסולין אפי' אין ראוין כלל כדאר"א בזבחים (כ"ז:) וא"כ גם בחיסר לא ירד **לכאורה י"ל דבכה"ג גם במזבח הפנימי ירד. למאי דאמרינן התם בזבחים דמזבח הפנימי דינו ככלי שרת. ובכ"ש גופי' איתא בזבחי' (פ"ח.) דאין מקדשין אלא שלימין. ופרש"י דאם חסר השיעור אין מקדשין. א"כ ה"נ אם חסר אחת מסממני' אינו מקדש דהרי חסר השיעור. אכן ברמב"ם (פ"ג מהלכות פסוה"מ) משמע קצת דדוקא במדות א"מ חסירין. וע"ש בלח"מ וצ"ע:** ולמה חייב מיתה. אך אין זה קושיא דנהי דלא ירד מ"מ כיון דלא קיים מצות הקטרת שהרי חסר שפיר הוי קטרת זרה. אבל ביש בה כל הסממנים נהי דפסול מפני הדבש כיון דלא ירד שפיר קיים המצוה. מיהו זה יתכן רק בכל השנה במזבח הפנימי. אבל למאי דפרש"י וכן משמעות הגמרא ביומא (נ"ג) דמיירי ביוה"כ ושם ליכא קידוש מזבח רק על המחתה וכלי שרת אין מקדשין פסולין ליקרב ואם עלה ירד שפיר יש לחייב מיתה גם בנתן בה דבש. ואפשר דנקט פסולה ולא מיתה משום דמיירי נמי