שפת אמת על קדשים קנז

דהוסיף כל יב"ח היינו דכל יב"ח נגאלין בלי גרעון דצריך להחזיר כל המעות כדין בית בבתי ע"ח. אבל אח"כ עד היובל גואל בגרעון כסף. אבל הא מספקא לי אי נגאל בשנה שני' דאפשר בשנה שני' אין לו גאולה ממנ"פ **בפסקי תוס' כ' גואל מיד ואחר שנה, וכ"כ להדיא הר"ש בתו"כ פ' בהר (פרשה ד' פ"ן). ובחינוך, (מצוה ש"מ) כ' דגואל אפי' אחר שנה כדין שדות ע"ש. ואינו מובן דהרי שדות אינם נגאלין אלא אחר שתי שנים ואולי ט"ס הוא וצ"ב אחר שתים וצ"ע:** אי כבית בע"ח דנית לי' הא איחלט ל'. ואי כשדה אחוזה הא אין גואלין פחות משתי שנים. והא דשנה ראשונה נגאלת משום צד בית ע"ח. אבל בשנה שני' לא דכה"ג בעי קרא אח"כ בסמוך לענין הקדש שגאלו אחר. או במוכר בית ובא יובל בשנה שני' ומרבינן לה מקרא דביובל יצא אבל הכא דליכא קרא אפשר דאינו נגאל וצ"ע והנה לקמן בגמ' פליגי דר"ה קדריש מקרא דביובל יצא לענין גואל מן ההקדש ובא יובל ור"פ לדברי ר' אושעיא דריש לענין מכר ופגע היובל בשנה שני' והרמב"ם פוסק כר"ה וכ' הלח"מ (בפ"ה מערכין) דלר"ה דאין לנו קרא בפגע היובל ביד הלוקח נראה דצריך השלמה. וכ' דהרמב"ם (פי"ב משמיטה) דסתם וכ' כדין השדות ממילא משמע דצריך השלמה בכל שדה אחוזה ע"ש. והשתא לדבריו גם הכא כ' הרמב"ם דאחר יב"ח יגאל כדין השדות ג"כ פירושו מן שתי שנים והלאה כדין שדה אחוזה ועדיין צ"ע. וגם דין הלח"מ לא ברירא לי די"ל דר"ה לא פליג אדר"פ בזה. (וכן כ' הר"ש בתו"כ שם דר"ה מודה לר"א] דביובל יצא כולל הכל בין בגאלו א' מן ההקדש ובא יובל ובין מכר ובא יובל בשנה שני' הכל ביובל יצא

ברש"י ד"ה לכהנים בשנה ראשונה לא אצטריך וביובל יצא דכי מדמית לי' לבתי ע"ח אכתי לא איחלט לי' ונפיק ביובל דהא יש לו כח יפה שבשדות. איני מבין דבריו ז"ל דבתי ע"ח תוך יב"ח אינו יוצא אפי' ביובל רק בתשלומי המעות והכא נפיק ביובל בחנם. וגם מה שהוסיף רש"י כח יפה שבשדות איני מבין דבשדות ביובל לכהנים נפקי וצ"ע

בד"ה וגואלו לעולם ואפי' גאלה אחר גואלה מידו כו'. א"י מנ"ל לרש"י זה די"ל כמו בכל הקדש דביד בעלים לגאול ומ"מ אם גאלו אחרים הוי שלהם. ה"ה הכא רק דביובל גזה"כ הוא דחוזר לבעלים מן הגואל אבל קודם יובל מנ"ל וכן משמעות הרמב"ם פ"ה מערכין ע"ש. מיהו נראה דאליבא דר' אושעיא מודה רש"י דאינו גואלו מיד הגואל דכללא כייל ונתן הכסף וקם לו

ע"ב בגמ' מה ת"ל אשר אין להם חומה אע"פ שיש להם כו'. ק"ק דהדרש היפוך המקרא. ואפשר דהוי כמו מיעוט אחר מיעוט לרבות דבתי משמע בלי חומה וחזר וכתב אין להם חומה לרבות. אבל בתו"כ הגי' להיפוך מה ת"ל בתי החצרים אע"פ שיש להם חומה ע"ש. וזה נכון יותר דתרי מילי קאמר קרא בתי חצרים או אשר אין להם חומה. וכעין זה כ' בק"א שם בתו"כ]

שם בגמ' אלא לוי מנלן דכתי' ואשר יגאל מן הלוים. פי' דוקא שהמוכר הוא מן הלוים ולשון רש"י בכאן תמוה דפי' מקצת הלוים וא"י כוונתו ואולי ט"ס הוא וקאי אבתר הכי דממעט ממזר

והנה צ"ע לחכמים מ"ט הלא כ' מן הלוים. ומצאתי בראב"ד בתו"כ שכ' דחכמים דרשו מן הלוים אפי' מקצת לוי. וישראל שירש מאבי אמו לוי הוי קצת מן הלוים ע"ש. ומלבד שזה דוחק שיהי' נקרא קצת מן הלוים ע"י האם. רק דיש ג"כ נ"מ לדינא דלפ"ז אם ישראל ממש יקנה מן ערי הלוים כגון בית בבתי ע"ח מערי לוים ואח"כ ימכרנו או אפי' שיקנה שדה אחוזה מערי לוים והמוכר לא יגאלנו. והוא ימכרנו לאחר לא יהי' דין ערי לוים בזה הלוקח השני. וסתם כללא דחכמים לא משמע הכי. וכן הרמב"ם סתם וכ' דהכל תלוי במקום ולא בהמוכר מי הוא וצ"ע אכן קצת ל"מ כן מהא דאי' בתו"כ להגיד מה גרם ופי' הר"ש לכך הרבה כו' ורוצה שתתקיים אחוזתם ע"ש]

שם בגמ' דכ"ע כו' מנה"מ אר"א דאמר קרא כו' לא ימכר כו'. וצ"ע לחכמים דאפי' בערי ישראל מ"ט. והי' נראה לומר דהאי דרשא רק לר"א דס"ל דערי לוים דוקא צריך קרא. אבל לחכמים הכל מטעם כבוד וישוב א"י כדפרש"י במשנה דזה נוי לעיר. אבל הרמב"ם כ' (בפי"ג משמיטה ויובל) ג"כ זה הדרש וסיים ע"ז וה"ה כל ערי ישראל. ואין לזה טעם דקרא בלוים כתיב. ואולי כוונתו דחכמים עשו כל א"י כדין ערי לוים. וצ"ע

ובעיקר הדין ג"כ יש לעיין דבערי לוים נראה דא"י לשנות כלל דאותן אלף אמה מגרש צריכין להיות לעולם כך וכמו כן שדה. אבל בערי ישראל אפשר דכשרוצין להרחיב העיר ולתת לה מגרש כבראשונה ולהרחיב כמו כן השדות אפשר דמותר דהא תנן מוסיפין על העיר והעזרות וצ"ע בזה

שם בגמ' והתניא ערים הללו אין עושין כו'. וס"ל לגמ' דכיון דאין עושין כרכין גם כל מוקף חומה בכלל. מיהו צ"ע מנ"ל דגם כל ערי לוים אין עושין כרכין אפשר דוקא ערי מקלט אבל ערי לוים נהי דגם הם קולטין מ"מ מנ"ל דאסורין להיות מוקף ואולי כוונת הגמ' משום דכתי' ועליהם תתנו מ"ב עיר משמע דמ"ב עירות הם כמו השש ערי מקלט. ועי' ברמב"ם (פ"ח מה' רוצח) ובמל"מ מ"ש בזה]

שם בגמ' אר"כ כאן שהוקף ולבסוף ישב כו'. לכאורה תמוה דכיון דאסור לעשותן מוקף בודאי גם לעשות היקף אח"כ אסור וגם במל"מ שם בה' רוצח הניח בקושיא. אבל נראה דכונת ר' כהנא הי' ג"כ כדמסיק הגמ' אח"כ דאע"ג דלמסתרינהו קיימו מ"מ אי מכרו קודם שסתרו כו'. וקושי' הגמ' הן למסתרינהו קיימי קאי גם אתי' דר' כהנא ומיירי שלוי א' הקיף חומה באיסור

דף לד ע"א בגמ' א"ר אשי איצטריך כו' ולפ"ז לא שייך האי דינא כלל עכשיו רק בשעת שנתישבו הלוים. ויש לתמוה על הרמב"ם שהביא הדין בפשיטות דאם מכרו בבתי ע"ח שלהם כו' הלא אין להם ערי חומה. מיהו לתי' קמא דתוס' ד"ה הן דסוגיא זו אזלא למ"ד דהי' לו חומה לא מהני א"כ לדידן דקי"ל דגם אם הי' לו חומה אע"פ שאין לו עכשיו דינו כע"ח שפיר שייך גם אחר שסתרו האי דינא. מיהו תי' התוס' דוחק דמה מקשה הש"ס ותי' בדוחק כיון דברייתא זו מצי אתיא כמ"ד דהי' לו חומה הוי מוקף דהכי קיי"ל. והא ליכא פסוק מיותר על בתי ע"ח רק גאולת עולם תהי' וקאי אשדות. רק ברייתא זו דהביא גם לענין בתי ע"ח ומצי אתיא כר"א דהי' לו חומה סגי וצ"ע

שם בגמ' מי דמי קדשיו כו' ברשותו. ק"ק למה דחה הגמ' דברי רמי ב"ח הא שפיר י"ל דבזה קאמר הברייתא בשל אחרים אני זוכה. פי' כמו דמצינו בקדשים דכיון דיש לכל כהן חלק. לכן אי מקריב בעצמו הכל שלו. ה"ה בחרמים כיון דבאחרים יש לו חלק כשבעצמו החרים הכל שלו. מיהו י"ל דע"כ ל"ד דהתם אפי' אם אין המשמר שלו מ"מ קרבנו שלו א"כ טעם אחר יש

סליק מסכת ערכין בס"ד.