שפת אמת על קדשים יד

ולעמידה בחרתיו ולא לישיבה א"כ כזר הוי ע"ש. ולא דק דהא מפורש בברייתא שם דלעמוד והעומדים שינה הכתוב לעכב ומ"ש רש"י ותוס' דהוי נזר הוא לבאר קושית הגמ' שם דמקשה דליהוי במיתה כזר והיינו מה"ט כיון דלא נבחר רק בעמידה. מתחשב יושב כזר. אבל פסול עבודתו אין צריך לטעם זר רק משום דשינה הכ' לעכב כמ"ש

שם בגמ' הן היום הקריבו מכלל דאי אינהו אקריב שפיר אישתריף. קצת קשה איך הוי ס"ד דמשה דאינהו אקרבו א"כ נפסל והו"ל לקרובי חטאת אחר. ואפשר לומר דר"א ס"ל כרבא לקמן בשמעתין דאונן כשר בקרבן ציבור וכתבו בתוס' ד"ה אבל דמ"מ חטאת דאהרן לא הוי נאכל כמו בטומאה בציבור דאינו נאכל. ולהכי לא הקריבו קרבן אחר רק אישתריף. מיהו אנן לא קי"ל כרבא ומ"מ הביא רש"י בחומש פי' זה דאילו הם הקריבו שפיר אישתריף

שם בגמ' מי כתיב הא אחר שלא יצא חילל כו' פירש"י דבכ"ג הו"א טפי למיפסל מתוך חישובו וקדושתו. וא"י למה נדחק בזה דיותר נראה דאיהו לא מפרש חילול לענין פסול רק דלא יצא ולא יבטל הקרבן המוטל להקריבו דזה פי' הפשוט בתורה. [וכן פי' הרמב"ן בפ' אמור שם]

שם בגמ' קסבר מפני הטומאה נשרפה. א"י הכונה דגם אם מפני הטומאה נשרפה יש לדייק הלשון הן היום הקריבו דאם הם הקריבוה הי' נפסל כמפורש בגמ' לקמן (ק"א.). ונהי דכ' התוס' דשם קאמרי אליבא דאמת דאונן פסול אבל למידק מכאן לא. זה שייך גם למ"ד מפני אנינות נשרפה ולמה דיוק זה מוכרח טפי למ"ד מפני אנינות מלמ"ד מפני טומאה וצע"ג בזה

בתוס' ד"ה מיושב ת"ח. ותו דאמרינן התם כו' לאיסורא ילך להעיד ע"ש. דבריהם צריכין ביאור דמה ראי' מזה למ"ש מקודם דהקפידא משום זילותא ולא משום עמידה. ואפשר כוונתם דס"ל דעדות דאיסורא אפי' אינו ת"ח כשר בישיבה דועמדו שני האנשים בעדות ממון הוא דכתיב ולא באיסורא בפרט במקום דע"א נאמן באיסורין לאו שם עדות עליו כלל כמ"ש הט"ז (ביו"ד סי' צ"ח ס"ק ב') וא"כ שפיר דייקא דהוא מטעם זילותא

בא"ד וי"ל דלא דמי כו' ולגבי מצות יכול למחול. א"י כונתם בהוספה זו. דבלא"ה שפיר מתורץ דלעולם כבוד ת"ח עדיף ממלך והא דמלך אינו יכול למחול על כבודו מטעם אחר הוא וכ"כ התוס' בסנהדרין שם. וגם הוספה זו אין מובן כלל. דלה"ט דיכול למחול הא ת"ח לעולם יכול למחול. ויותר הי' נראה דאם זה תירוץ בפ"ט הוא א"צ לומר מטעם מחילה רק כפשטא כיון דכבוד מלך הוא רק מטעם שיהי' אימתו עליך ולכן לענין מצוה לא שייך כלל כבוד מלך. ואין צריך למחילה כלל. מיהו עכ"פ תי' הראשון מספיק כמ"ש

בא"ד ועי"ל כו' ובדיני נפשות אפי' ת"ח עומד. אין מובן הטעם כיון דועמדו קאי גם על דיני ממונות. מ"ט לחלק בת"ח בין ד"נ לד"מ. והנה בסנהדרין שם לא תי' תוס' כן על קושיא זו רק שהקשו שם קושיא אחרת על הך דינאי דא"ל עמוד והא קי"ל דאם רצו ב"ד להושיב שניהם מושיבין. ותי' בד"נ שאני. ועפ"ז יש ליישב גם קושיא זו דבאמת שם בע"ד הוי ינאי וא"כ לא נוכל להושיב אותו והשני יעמוד דזה אסור מטעם לא תכירו פנים והשני א"י לישב דהוא אינו מלך וכיון דבד"נ אסורין להושיב שני הבע"ד. ממילא נהי דינאי מטעם מלך הי' מותר מ"מ א"י לישב בשביל הב'. הגם דמבואר בשבועות שם דאם בע"ד א' ת"ח מושיבין גם הבע"ד השני [יש לומר דהינו דוקא בדיני ממונות דגם אם אינם ת"ח רצו להושיב שניהם מושיבין ולא בי"נ]. גם י"ל דדוקא בע"ד צריך לעמוד בד"נ כיון דמחויב מיתה צריך לעמוד. ואפי' ינאי דעבדא דידי' קטיל נפשא מ"מ חושבין אותו לבע"ד כדאמרי' התם יבוא בעל השור רו'. אבל עדין " דאין נ"מ בין ד"מ לד"נ מיהו לשון התוס' משמע הכי רק בשבועות תי' התוס' בסתם דדיני נפשות שאני. ומשמע דאפי' בעדות ת"ח אסור להושיבו בד"נ. וקשה הטעם. וגם מקשין ע"ז דא"כ אכתי נימא הכא יושב שאני דפסול לעדות נפשות אפי' ת"ח. ונראה ליישב דבאמת עיקר פירכא דהגמ' כאן. משום דכמו דפסול לעדות יושב משום דכ' לפני ה' דאלקים נצב בעדת אל ולהכי אסור בישיבה א"כ גם בביהמ"ק דהוא לפני ה' אסור לעבוד בישיבה. וא"כ שפיר מיישב הגמ' דמיושב ת"ח נילף דמותר אפי' בישיבה לפני ה'. והא דאסור בד"נ הוא מטעם חומר דשפיכת דמים דצריך להיות ירא וחרד לסכן נפש מישראל. וזה אין ענין לעבודת ביהמ"ק. וכיון דבד"מ אע"ג דהוא נמי לפני ה' דבקרב אלקים ישפוט מ"מ שרי לישב ממילא ה"ה בבהמ"ק כנ"ל. ואפשר לומר עוד דהא דכ' תוס' דד"נ אסור בישיבה אינו מה"ת כלל דמהיכא נפקא רק מדרבנן הוא דצריך להיות חרד בד"נ כמו כל האיומים שמאיימין על העדים בד"נ וא"כ לא שייך לעשות פירכא מזה בדאורייתא

בא"ד ובדיעבד כו' תדע כו'. המשך דבריה' דהוכיחו דבדיעבד כשר. כדתנן חלצה מיושב כשר וממילא מוכח דמעומד לא נלמד מקרא דועמד דא"כ ליהוי ככה עיכובא. א"ו דהוא רק מצד דכל דין צריך להיות בעמידה. וממילא דת"ח רשאי לישב. ובס' פמ"א נדחק בחנם בזה ע"ש

בא"ד ומיהו אצטריך קרא לעובד בהשתחואה. משמעות דבריהם דבאמת פסול בהשתחואה רק בעמידה דלא מקרי ישיבה ומותר בעזרה ולא מקרי נמי עמידה ופסול לעבודה. וא"כ מיושב נמי קושיתם דשפיר יש ללמוד ק"ו מיושב על ידי השתחואה דפסול לעבודה אע"ג דמותר בעזרה מכ"ש זר. והנה בס' בה"ז הקשה מנ"ל לתוס' דפסול דלמא דוקא יושב ממעטין מלעמוד לשרת ולא השתחואה. ובס' פמ"א כ' דתוס' כ' כן רק בס"ד דאיסור ישיבה בעזרה מה"ת היא וכ"כ המל"מ (פ"ה מה' ביא"מ). מיהו לשון התוס' לא משמע כן. ולע"ד נראה דדבריהם מבוארים לקמן (י"ט ע"ב) גבי קידוש ידים דמקשה הגמ' וליתיב יתיב וכ' שם התוס' דאין הפי' ישיבה ממש דאין ישיבה בעזרה רק סמיכה. וזה עצמו כוונת התוס' כאן. ואפי' אי נימא דהשתחואה אינו סמיכה אבל עכ"פ מוכח מהגמ' שם דסמיכה אע"ג דאינו ישיבה שהרי מותר בעזרה אעפ"כ לעבודה פסול כדמשני הקישו הכ' לשירות ע"ש. א"כ לעמוד לשרת דוקא ולא סמיכה וה"ה ולא השתחואה כנ"ל ברור ומהתימא על המל"מ שם שכ' לדינא דלמ"ד דאין ישיבה בעזרה אינו מה"ת כשר עבודה בהשתחואה ומ"ש מסמיכה. וגדולה מזו כ' שם בעצמו דגם עמידה מן הצד פסול לדידן ע"ש. א"כ כ"ש השתחואה נהי דישיבה לא הוי עמידה נמי לא הוי

אגב ראיתי במל"מ (פ"ז מה' בית הבחירה) מביא בשם מהרי"ט בדרשותיו פר' קרח שבשעת עלי' להשתחוות ולזבוח יש שם ישיבה. ותמה מנ"ל הא ע"ש. ונראה לי דשגגה הוא בידו ובודאי יש ט"ס בדרשות מהרי"ט להמעיין שם דצ"ל בשעה שעולה להשתחוות ולזבוח וכי יש שם ישיבה. דקאי שם אמ"ש חז"ל שירבעם חשב כשיעלה ברגל מלך בית דוד ישב והוא יעמוד. וע"ז הוקשה לו דמה ישיבה שייך בשעה שיקריב ירבעם קרבנו דבאותה שעה יזדמן שישב מלך בית דוד ע"כ פי' שם דמיירי ביום הקהל שאז נעשה ירבעם מלך ואם יעלה יקרא מלך בית דוד בישיבה והוא בעמידה ע"ש כל הדרוש. אבל לא עלה ע"ד מהרי"ט להכשיר ישיבה בשום פעם ע"ש בס' צפנת פענח למהרי"ט דרוש ב' לפ' קרח

ע"ב בתוס' ד"ה שם טומאה. וא"ת שכן במיתה. וי"ל דס"ל באזהרה. וקשה לי דהא באמת גם לחייב מיתה יש ללמוד אונן מזר רק דאין עונשין מן הדין וא"כ ליכא פירכא עכ"פ. וע"כ ס"ל לתוס' דכיון דאין עונשין מן ה חשיב פירכא וא"כ מה תירצו דס"ל באזהרה הא מ"מ מלקות איכא ובאונן דאין עונשין מן הדין ליכא מלקות. ובאמת מבואר ברמב"ם (פ"ב מביא"מ) דאונן שעבד אין לוקה. וע"כ צ"ל דס"ל כמ"ש דזה לאו פירכא כיון דמן הדין יש ללמוד גם מלקות רק דאין לוקין מן הדין נשאר שפיר הק"ו על החילול