שפת אמת על קדשים קלג

עשרון א"י להביא דהוי לכל א' חצי מנחה. אבל ב' עשרונות יכולין להביא אפי' בכלי אחת. ואע"ג שהקומץ בא מן השותפות וכן הלבונה מ"מ עיקר המנחה היא העשרון והרי לכל נפש עשרון ומנחה כן הי' נראה. אבל הרמב"ם כ' במעשה קרבנות (פי"ד) אין שנים מביאים מנחה בשותפות ושינה מלשון המשנה משמע דאפי' כמה עשרונות א"י להביא וצ"ע לדינא

שם בגמ' א"ר מדברי שניהם נלמוד מתנדב אדם מנחת נסכים. פי' דבמעורב עם שמן גם לרע"ק איכא למילף ממה מצינו. ונראה דלפ"ז יכול להתנדב שמן וסולת אפי' בלי יין כמו דרצה ר"ט למילף על שמן גרידא. רק דרע"ק השיב דשמן בפ"ע אינו בא אבל בתערובת סולת שפיר מביא. ומ"ש רש"י ויין י"ל דמודה רש"י דגם בלי יין מצי להתנדב. רק דלשון מנחת נסכים כולל כל הג'. אבל אי פי' בהדיא דמתנדב שמן וסולת שפיר דמי. ונראה נמי דכולו כליל ולא בעי קמיצה כדין נסכים. וכן משמע לעיל (צ"א:) בתוס' ד"ה דמייתי ומתני בסוף הדיבור וכמ"ש שם מזה. וצ"ע לר"ט דבעי למילף ממה מצינו שמתנדב שמן למה לא יליף ג"כ דמתנדב סולת גרידא. ואפי' לפמ"ש דלדבריו דרע"ק קאמר ואיהו עצמו מקרבן יליף. למה לא מרבי מקרבן גם סולת כמו שמן ולבונה ויוכל להתנדב סולת חרבה ויהי' נקמץ ג"כ. ואדרבא טפי מסתבר לרבות סולת דמצינו כיוצא בו חריבה בחוטא. ושמן לא מצינו שום חובה. ואי הי' לו איזה טעם דסולת לא נכלל בריבוי דקרבן מנחה. עכ"פ במה מצינו נלמדנו מיין ויהי' הדין בסולת גרידא דיהי' כליל כיין בפ"ע. כמו דבעי למילף שמן. ודוחק לומר כיון דקרבן מרבי שמן א"כ גלי קרא דאין ללמוד במה מצינו, דז"א דכוונת הפסוק לרבות שמן שיהי' כמנחה לענין קמיצה. אבל סולת דינו כיין בפ"ע. וצ"ע בזה ודנימא דאה"נ דחדא נקט שמן וה"ה סולת. דמשמע בכל הש"ס דמנחה חריבה ליכא רק בחוטא וצ"ע

הרמב"ם פוסק כר"ט דמתנדבין שמן. ואין להקשות מדברי רבא דל"ל למימר דמתנדבין מנחת נסכים כיון דאפי' שמן לבד מתנדבין דז"א דשמן דינו כקמיצה. אבל מנחת נסכים דינו כנסכים להיות כלול. ונראה ג"כ דמנחת נסכים בא בשותפות כמו נסכים

שם בגמ' דכ' לעולותיכם כו'. ורש"י בחומש (פ' ויקרא) מביא התו"כ תקריבו ללמד ששנים מביאין קרבן א' בשותפות ע"ש. ואולי תנאי היא מר יליף לה מהכא ומר מהכא עי' בחולין (קל"ו.) גבי בכור לא מרבינן שותפות מדכתי' בקרכם וצאנכם דאיכא למימר בקרכם דכולהו ישראל]

פרק שלשה עשר

במשנה פרשתי וא"י מה פרשתי יביא ס' עשרון פי' רש"י והרע"ב והשאר יהא נדבה. ודבריהם תמוהין דא"כ צריך לקמוץ ב' פעמים. וגם מסקנת הגמ' לקמן (ק"ו:) נראה דאין מערבין חובה בנדבה. רק דלחכמים יכול לרבות גוף המנחה מעשרון לשנים כמו קטן ומביא גדול ע"ש. וצ"ל דגם כוונת רש"י והר"ב כן והשאר שיוסיף על השיעור מתנדב ומוסיף עכשיו

גם מ"ש רש"י ובטפי ליכא לספוקי דאין מנחה יחידית טפי מס'. קשה דהא בגמ' מוקי רישא בלא קבען בכלי א' א"כ יכול להביא טפי מס'. וצ"ל בדוחק דמ"מ זוכר שאמר לשון מנחה ולא מנחות אלא שלא קבען דוקא בכלי א'. רק שיוכל לעשות כמו שירצה הן בכלי א' הן ב' כלים וזה דוחק. ויותר הי' נראה דאין דרך ב"א לנדב טפי מששים. כעין דאמרינן לקמן (ק"ז.) גבי יין יביא כיום מרובה ע"ש. מיהו לפ"ז הי' לו להביא ס"א כיום המרובה וצ"ע

ברמב"ם (פי"ז מה' מעה"ק ה"ח) כ' בא"י מה פרשתי מביא עשרון בכלי א' וב' עשרונים וג' עד ששים כו'. והכ"מ רצה לומר דס"ל כרבי וזה תמוה ובפי' כ' הרמב"ם במשניות דאין הלכה כרבי. והלח"מ וכמו כן בס' ברכת הזבח שניהם לדבר א' כוונו. דהרמב"ם מיירי שגם בזה מסופק שמא קבע נדבתו בכלי א' או בכמה כלים. ונמצא דאינו יוצא במנחה א' של ס' דדלמא התנדב ס' עשרונות בס' כלים ע"ש. ולדעתי גם בזה לא העלו ארוכה דאכתי קשה דיביא נ"ט עשרונות בנ"ט כלים. וגם יביא ל' עשרונות בכלי אחד ול"א ול"ב כו' עד ס'. דיותר מזה א"א דאפי' אמר ל' כלים משל ב' עשרונות יוצא כיון דס"ל דקטן והביא גדול יצא. וטפי ליכא למיחש דל"א כלים של ב' עשרונות הוי טפי מס' עשרון ואנן קיימ"ל דא"י מה פרשתי אפי' לא קבען בכלי א' אינו מביא רק ס' כרישא דמתני' ודוק. וכ"ת דס"ל להלח"מ ובה"ז דכה"ג דמפרש בהדיא ס' כלים של ג' עשרונות וכדומה מהני וחיישינן שמא פי' כן. א"כ לא סגי בס' כלים שכ' הרמב"ם דיהי' כפלי כפלים. דשמא אמר ס' כלים של ס' עשרונות וכדומה והוא עולה לאלפים ורבבות. ולכן פירושם אין להם שחר וצע"ג ליישב

שם במשנה מנחות מין מנחות יביא שתים. פירש"י ממין א' והרמב"ם (שם ה' ה') כתב מנחות יביא שתים מב' מינים. וע"ש בכ"מ] רק מין מנחות מביא ממין א': וכן נראה עיקר. ואפשר דגם כוונת רש"י רק דרשאי להביא ממין א' אבל יכול להביא נמי מב' מינים. אבל במין מנחות בודאי א"י להביא רק ממין א'

שם במשנה מנחה של עשרונים כו'. גם בכאן דברי הר"ב תמוהים דכ' השאר יהי' לנדבה א"כ מ"ט דרבי דחולק ומה בכך דקבען בכלי א' גם רש"י פי' כן וי"ל דסמיך אמסקנא בגמ'. אבל הר"ב לא ביאר כל הצורך]. רק העיקר כמסקנת הגמ' דפליגי בדין קטן והביא גדול. והנה מלשון הר"ב מוכח דס"ל כאוקימתא דר' יוחנן דרבי לא פליג ברישא דלא קבען בכלי א'. רק דלפ"ז יש לתמוה למה אינו מביא אפי' יותר מס' כיון דאינו מביא בכלי א'. ותי' התוס' יו"ט תמוה דמדמי לי' למשנה ד' פרק דלעיל והתם מביא כמו הציבור וא"כ הכא נמי הו"ל להביא ס"א עשרונים וצע"ג בזה. ומתוך הדוחק צריכין ליישב דכיון דלא פי' אי בכלי א' אי בב' הי' כוונתו על מנחה שיוכל ג"כ להביא בכלי א' ואינו יותר מס'

דף קו ע"א בגמ' יביא ה' מנחות של ס' ס' כו'. משמע דאפי' מנחת חלות ורקיקין יכול להביא עד ס' בכלי א'. וצ"ע אי יעשה חלות גדולות כל כך. או עשרה מכל עשרון. וגם הפתיתין דהם א' לב' וב' לד'. ובחלות גדולות כ"כ יהי' בכל פתיתה יותר מעשרון וצ"ע בזה. וגם צ"ע במנחת מחבת ומרחשת לראב"י דאמר אפי' ס' עשרון אין לה אלא לוג דכ' למנחה ולוג שמן. א"כ הרי כל שם הכלי ע"ש שמעשי' רוחשין מרוב השמן ובס' עשרון הלוג כמאן דליתא ומה רחישה שייך בזה. ולפירש"י לעיל (ק"ג:) הא דטפי מס' א"י לבלול אתיא כראב"י א"כ הא דתניא הכא ה' מנחות של ס' כו' ג"כ לראב"י אתיא וגם במחבת ומרחשת וצ"ע

שם בגמ' רבנן סברי מותר להביא חולין בעזרה. פירש"י אבל בנדבה לא שאין מערבין חובה בנדבה. ותמהני ע"ז דלכאורה איפכא מסתברא דמעיקרא ס"ל דפליגי בחולין אבל חובה בנדבה לכ"ע מערבין דמה עדיפא דחולין על נדבה. ולבסוף מסיק דחולין לכו"ע אסור רק במערבין חובה בנדבה פליגי. וקצת הי' אפשר ליישב כוונת רש"י דלערב חובה בנדבה גרע טפי משום דצריך ב' קמצים, וחכמים לא ס"ל כר"א ולשם עצים נמי אסור להעלות ולית להו תקנתא. ואע"ג דמסיק הגמ' דמ"מ יוכל להביא ששים בכלי א' וא' בכלי א'. מיהו הא דאמרו רבנן מביא ששים בלבד א"א להיות רק דהשאר חולין. מיהו לשון רש"י דאין מערבין לא משמע הכי וצ"ע

שם בגמ' אסור לערב חובה בנדבה. צ"ע הטעם כיון דחובה בחובה נדבה בנדבה משמע דמותר לערב אמאי ליתסר חובה בנדבה טפי. וצ"ע גם לדינא דהא לכאורה נראה