שפת אמת על קדשים קכח

משעת אפי'. [ושתי הלחם ילפי' מלחה"פ כמ"ש הכ"מ (פ"ח מה' תו"מ ה' י') ע"ש]

שם במשנה רש"א לעולם הוי רגיל לומר כו' וכשרות בבית פגי. אפשר לפרש דר"ש קאמר נהי דכך הי' עושין דאופין מבפנים מ"מ כשרות בבית פגי ג"כ. פי' דלא בעי קידוש תנור. ואפשר נמי דמפרש כך דעת הת"ק ג"כ. וקצת משמע כן בגמ' דאמר ר"י ור"ש מקרא א' דרשו ושביק לת"ק. ולפ"ז אפשר לומר דאע"ג דתנור מקדש כמ"ש תוס' [לעיל (צ"ד.) למ"ד] דקערותיו הם הדפוסים מ"מ כיון דלא בעי הקידוש שוב אין כלי שרת מקדש שלא בזמנם ודוקא למ"ד תגור מקדש היינו דבעי קידוש תנור א"כ ע"כ זמנם היא לענין הקידוש. אבל כיון דכשרות נמי בחוץ וא"כ לענין קידוש נהי דהתנור קדוש מ"מ א"מ שלא בזמנם

בגמ' דילמא עשרון לא מקדש תנור מקדש, אפשר דהיא מטעם קערותיו שנמשחו כמ"ש תוס' לעיל ריש פרקין

שם בגמ' אלא דר"א בדותא היא. כ' בתוס' ותברא מי ששנה זו לא שנה זו. נמצא לדבריהם למאי דסתם התנא בסוף הפרק דאין נאכלת פחות מתשעה דנאפה מע"ש ע"כ היו אופין מבחוץ. אבל הרמב"ם פסק לתרוייהו דנאפה מבפנים ואין דוחין השבת. וצ"ל דס"ל דנהי דנשאר בקשיא מ"מ הלכה לא אדחי [כמ"ש בתי"ט]. ואפשר דהל"מ היא. ולמ"ש במתני' בפי' דברי ר"ש מיושב ג"כ

דף צו ע"א במשנה אבא שאול א' שם היו נותנין ב' בזיכי לבונה כו'. יש לעיין לא"ש דעל בסמוך מנלן דבעינן ב' בזיכין. בשלמא לת"ק על כל מערכה הי' נותן בזך א'. אבל אי על בסמוך בבזך א' שיש בין המערכות שפיר מתקיים על המערכת לבונה זכה. ובני מ' אברהם מרדכי נ"י השיב משום דכתי' כפותיו והם בזיכין לשון רבים הוי שתים

שם במשנה כל הכלים שהיו במקדש ארכן לאורכו של בית. כ' הר"ב חוץ מן הארון. וכדאי' בברייתא] וי"ל הא דלא תני במתני'] משום דמקום ארון אינו מן המדה אינו בכלל מנין האורך ורוחב

בגמ' והאיכא בזיכין. משמע מפשטא דגמ' דאין הלכה כאבא שאול. והרמב"ם פוסק כאבא שאול משום דרבי ס"ל הכי לקמן (צ"ח.) ולאבא שאול נראה דמקום שבין הסדרים אין השלחן מקדש למעלה מגובה הבזיכין

ע"ב בגמ' פרקודי הוי מפרקדי עי' פירש"י. ולולי דבריו הי' נראה לפרש דהלחם הי' קצר מלמטה טפח שיהי' נכנס תוך המסגרת. ויש קצת טעם לזה דהא הלחמים של מעלה הי' נחסר בהם למטה מקום של הקנים. והלחם שהי' מונח על השלחן לא הי' נחסר בהם. וא"כ אין מדותן שוה ובכל א' יש ב' עשרונים ואיך הי' זה משונה מזה הלא כולן הי' גובהן ורוחבן ואורכן שוה. ולכן נאמר כי הלחמים שלמטה מקום המסגרת הי' חסר והשלים זה החסרון כמדת הקנים. מיהו בלא"ה הלחם שלמעלה הי' רק ב' קנים וע"כ צ"ל דבעובי שלהם הי' משתנים א"כ אין ראי' לפי' זה. ובגמ' לקמן משמע קצת כפרש"י דר' יוסי אמר מסגרתו מעמיד הלחם והשיבו לו חכמים מסגרתו למטה הי'. ולפי' הנ"ל למה הוצרכו לומר מסגרתו למטה. אפי' הי' למעלה י"ל דהלחם הי' על המסגרת כמו שהקשה המקשן כאן על ר' יוחנן. רק דר"י משני פרקודי הוי וחכמים יחלקו על זה. אבל לפירש"י דצורת המסגרת הי' משופע י"ל דבצורת השלחן לא פליגי. ואפשר דדרך מסגרת של שלחן להיות משופע לצד חוץ. ולכן צריכי לומר מסגרתו למטה הי'

שם בגמ' ר"י א' לא הי' שם סניפין אלא מסגרתו מעמיד הלחם. צ"ל דר"י ס"ל כתיבה' פרוצה דלמ"ד כספינה רוקדת לא נגע המסגרת בלחם כלל וגם חכמים משמע דמודין בזה לר"י רק דהשיבו מסגרתו למטה היתה. ויש מכאן ראי' לשיטת הרמב"ם דפוסק כתיבה פרוצה וכמ"ש לעיל דתנאי היא. דהא ר"י וחכמים כאן ס"ל הכי. ומאי דאיתמר לעיל תניא כמ"ד ספינה רוקדת היינו לומר דתנאי היא וכמ"ש לעיל מזה

שם בגמ' מכלל דשלחן בר קבולי טומאה הוא והא כלי עץ העשוי לנחת. לכאורה אין הלשון מובן דהו"ל להקשות בפשיטות שלחן גופי' מנלן דטמא כיון דהוי פשוטי כ"ע. ואי ידעו מהדרש דשלחן הטהור מכלל שהוא טמא א"כ ע"כ בר קבולי טומאה הוא. ונראה לפרש דהמקשן סמך אדלקמן דמשום ציפוי הוא דטמא. דמשום עץ אי אפשר דעשוי לנחת הוא. וא"כ אין ראי' על טבלא המתהפכת. ומשני כדר"ל דאינו עשוי לנחת

שם בגמ' הטהור מכלל שהוא טמא מלמד שמגביהין אותו לעולי רגלים. וקשה הא בלא"ה בשעת מסעות מטלטלין אותו ותי' התוס' אין מובן כלל. ותו קשה דבמדבר לא הי' עליות רגלים. [כמ"ש ברמב"ן פ' ראה בפי' הפסוק ל"ת כו' אנחנו עושים] ולכן נראה דכל הטהור מיותר הוא רק ללמד דגם שלחן דבהמ"ק שייך בי' טומאה ע"י שמגביהין לעולי רגלים כנ"ל. (וכן משמע לעיל (כ"ט.) דהטהור יתירא הוא ולהכי הוא דאתי לכדר"ל. אכן בתו"כ דרשי' על טהרו של שלחן כמ"ש רש"י פ' אמור ע"ש]

בתוס' ד"ה לא הי' שם סניפין. תימה מה פי' ר"י קשותיו. אפשר לומר דכוונת ר"י רק על לחם שעל השלחן דשם לא הי' סניפים מעמידין אבל הלחמים שלמעלה מודה דהי' ע"י הסניפין וא"צ לדחוק כמ"ש בתוס' בסמוך ד"ה מסגרתו. מיהו לשון לא הי' שם סניפים לא משמע לתוס' לפרש אלמטה בלבד. וי"ל עוד הפי' לא הי' שם סניפין אצל השלחן. דלת"ק דסניפין מעמידין את הלחם היו סמוך לשלחן ולר"י היו מרוחקין מן השלחן והקנים היו ארוכין מן השלחן מכאן ומכאן עד הסניפין העומדין מרחוק קצת

דף צז ע"ב בגמ' אלא חיק אמה בגבהה אמה רוחב בכניסה. פי' רש"י כיון דלא הוי אמה לא חשיב לי'. וקשה דהא בקרא לא שייך לא דק. וצ"ל בדוחק דדוקא באמה שלימה לא שייך לא דק. אבל פחות מאמה אפי' בקראי אפשר דלא חשיב רק אמות שלימות. וזה דוחק דא"כ אפי' לאוקימתא קמייתא כיון דבקרא כתי' שתים עשרה. שפיר י"ל כיון דלא הוי נוסף ב' אמות א"כ מאמצעיות לא הוי י"ג אמות שלימות להכי כ' שתים עשרה. א"ו דבקראי ל"א כלל לא דק. ולע"ד הי' נראה לפרש דבאמת למסקנא הנך ל"ב אמה דמזבח ב' אמות מהם הם אמות קטנות כדאמרינן לעיל וכ"ת שית מינייהו כו'. רק במס' מדות בחשבון העזרה כיון דלא נוסף אמה שלימה בעזרה להכי אמרינן לא דק כנ"ל. אך הרמב"ם (בה' בית הבחירה פ"ב) פי' בהדיא כפירש"י וצ"ע. וע"ש בראב"ד שיטה אחרת

דף צח ע"א בגמ' ר"י אמר מהכא וישנס מתניו כו'. קצת קשה דמהכא מוכח רק גבי מלך ישראל דמדאורייתא צריך להיות אימתו עליו כדדרשינן שום תשים שיהי' אימתו עליך. אבל לדרשא דר' ינאי שפיר מוכח אפי' במלכי אומות וצ"ע

שם בגמ' הייתי אומר א' של ד' וא' של ח'. קצת קשה מהיכי תיתי לומר כן כיון דכתי' שתים מסתמא שניהם שוין. ואפשר לומר דרק לעיכובא הו"א דלא מעכב קמ"ל יתור דשש לעיכובא כדמסיק ואם נתן א' של ד' לא יצא מיהו לשון הגמ' הייתי אומר משמע גם לכתחילה

שם בגמ' רבי לטעמי' דאמר על בסמוך. פשוט נראה דרבי ס"ל כאבא שאול דבזיכין בין המערכות מונחים. אכן מדברי התוס' נראה שלא הבינו כן משום דקשיא להו לשון הגמ' דהול"ל רבי כאבא שאול ס"ל. דמהא דס"ל על בסמוך אין ראי' דמ"מ מצי סבר כר"י דמתניתין דשלחן ארכו עשרה וממילא הבזיכין על המערכת הי'. דנהי דעל פי' נמי בסמוך מ"מ עליו ממש וודאי בכלל על הוא. ולכן הבינו התוס' פי' הגמ' דלמ"ד על בסמוך אין חציצה פוסלת והלחם המיותר