סדר הלכה (רמב"ם) סט

שני קושיות ע"ש מה שתירץ ותימה איך לא זכר את דברי הרמב"ן ובמלחמות הנ"ל דלפי דבריו מעיקרא לק"מ דשני הפסקים קיימים לדינא דבשבת כל שעושין מעין מלאכה כ"ש מותרין לטלטל משא"כ במ"ט דקיי"ל אין מסיקין בהם אעפ"י שעושין מעין מלאכתן וחמיר בזה יו"ט משבת וכן הוא דעת הרמב"ם]. וכן מבואר במלחמות ד' פרק י"ז משבת שהרמב"ן מביא דברי הירושלמי דקאמר התם בשיש תואר כלי ופירש דכוונתו צורת כלי:

. ובש"ע להרב סי' ש"ח סעיף כ"ט כתב וז"ל שאר כלים יש מהן שאין שבריהם מותרים בטלטול אא"כ הם גדולים קצת כגון שברי עריבה לכסות בהם פי חבית אבל אם אינם ראוים לכיסוי חבית אע"פ שראוים לכסות פי כלי קטן אין תורת כלי עליהם כלל ששברים קטנים של עריבה דרך לזרקם לאשפה ואין דרך כלל לייחדם לכיסוי פי כלי קטן מחבית אבל חתיכת חרס אפי' היא קטנה דרך היא לייחדה לפעמים לכיסוי פי כלי קטן לפיכך יש תורת כלי עלי' אעפ"י שלא ייחדה עדיין עכ"ל. ובידו כתב שזה נלמד מהא דאמר שמואל שם חרס קטנה מוהר לטלטל ומה רבותא דשמואל אלא וראי קטנה אתי לאשמעינן עכ"ל. אבל בשלחן ערוך סי' ש"ח סעיף זה העתיק דין זה בזה"ל חתיכת חרס שנשברה כו' וראוי לכסות בה כלי מותר לטלטלה עכ"ל והשתא אי נימא דעיקר דין זה דשמואל קטנה אתי לאשמועינן א"כ (הכי הוי לן למימר חרס קטנה וללמדינו דחרס הנשבר א"צ להיות גדול לכסות פי חבית) העיקר חסר מן הספר. ועוד קשה דבש"ע סיים שם בזה"ל ודוקא חתיכת תרס משום דאתיא משברי כלים אבל דבר שאין בו שייכות כלי כגון צרורות ואבנים אעפ"י שראוים לכסות בהם כלי אסור לטלטלם עכ"ל. והשתא להנ"ל קשה לפלוג וליתני בדידי' רו"ל אפי' הם כלים גמורים במה דברים אמורים בשברי כלי חרס אבל שברי שאר כלים שהן כעין עריבה אף על פי שהוא כלי גמור מכל מקים אין שבריהם מותרים בטלטול אלא אם כן הם גדולים לכסות פי חבית וכדין העריבה. שבמשנתינו וכמו שמבואר גם בשלחן ערוך שם סעיף ו' יעו"ש ואין לומר דבא. להשמיענו דצרורות ואבנים. אפי' ראוים לכסות פי מבית נמי אסור לטלטלם שא"כ אדרבה הי' לו להש"ע לכתוב דין זה למעלה סעיף וא"ו אצל שברי העריבה דשיעורם כדי לכסות פי חבית שם הוה לי' לומר ודוקא שברי עריבה אבל צרורות ואבנים אפי' גדולים כשיעור זה אסורים לטלעל משא"כ בסעיף זה דסגי בשיעור פי כלי קטן ואמר בזה ודוקא בחרס של כלי אבל צרורות לא מהני שיעור פי כלי קטן אכתי לא שמענו בשיעור כיסוי כלי גדול:

והנה הטור בפסקים פרק י"ז דשבת סי' ה' כתב וז"ל כל כלים שנשברו כו' שבריהם מותרים לטלטלם ובלבד שראוים לשום מלאכה כו' חתיכת חרס שנשברה בחול מכלי וראוי' לכסות בה הכלי כו' ומותר לטלטלה עכ"ל ואם כסברא הנ"ל יש לתמוה איך כלל כל הכלים בכלל אחד והלא הבדל רב ביניהם ואיך השמיט דין המבואר הנ"ל שבעריבה וכל הכלים כיוצא בה צריך שיעור גדול ובכלי חרס אין צריך שיעור גדול כזה. אבל משמע מזה דס"ל דכולם שוין בזה ודי כשיש לכסות פי כלי קטן אלא שדיברו חכמים בהווה ומ"ש במשנה עריבה כדי לכסות פי חבית לא להגדיל בשיעורה בא אלא לאפוקי מדר' יהודה דצריך מעין מלאכתן דוקא (ועוד אטו בחביות כלהו שוין יש חבית קטנה ויש כ' זכוכית גדולים) וי"ל דשברי עריבה ראוין לכסות פי החבית בלא שום תיקון אבל לכסות כלי אחר, צריך תיקון ולחתוך את העוקצין והבליטות עד שיהי' ראוי לכיסוי כלי זה וזה אסור לעשות בשבת וכדתניא התם בברייתא להדיא ולא יספות ממנה שבר לכסות בה את הכלי ופירש"י לחתוך ולהסיר בליטות ועוקצי' אבל אם יש בשברי' חתיכה הראוי' לכסות בלי תיקון אפי' לכלי קטן די ושברי זכוכית סתמן ראוין לכסות פי הפך בלא תיקון דאל"כ פשיטא דלא הותר לטלטלן עדיין אלא שדברו חכמים בהווה:

והנה בתוספתא דשבת פרק ט"ו תניא שברי עריבה לכסות בהן את החבית ושל זכוכית לצוק בתוכן מקפה ר' יהודה אומר מעין מלאכתן שברי עריבה לצוק לתוכן שמן לתינוק עכ"ל ולכאורה תמוה טובא דהא ר"י ס"ל דלא סגי בשברי עריבה בכיסוי פי חבית שאין זה מעין מלאכתן ובעי דוקא שיעור כדי לתת לתוכן מקפה א"כ שיעור זה גדול משיעור דת"ק א"כ נמצא דת"ק דר"י דקאמר בתוספתא דזכוכית שיעור שבריהם כדי לחת לתוכן מקפה. א"כ שברי זכוכית שיעורן יותר גדול משברי עריבה והרי לפי הנחה הנ"ל הוא להיפך. מדברי משנתינו דת"ק דר"י בשברי זכוכית סגי בכיסוי פך קטן ושברי עריבה צריך שבר גדול כדי לכסות פי חבית אבל מוכח מזה דאין חילוק בין כיסוי חבית, גדולה או כיסוי פך קטן דכל שראוי לכיסוי כל שהיא די לת"ק ושיעור שברי עריבה וזכוכית דקאמר לא בא אלא לאפוקי מדר"י דצריך מעין מלאכה ראשונה דוקא לזה קאמר דסגי אפי' בכדי כיסוי כלי כגון זכוכית לכסות פי הפך או כדי לתת לתוכה מקפה שגם זה אינו מעין מלאכה ראשונה דזכוכית (דמקפה דרכה בשברי עריבה דוקא וכמו דמוכח התם בסוגיא להדיא) נמצא שהתוספתא והמשנה לדבר אחד נתכוונו דשיעור שברי עריבה וזכוכית דנקטי לאו למימרא שזה צריך שיעור גדול מזה אלא ששניהם בתשמיש זה אינן מעין מלאכה הראשונה וה"ה זכוכית לצוק בה מקפה וכו' זה אינו מעין מלאכה ראשונה. ובמשנה נקט בזכוכית תשמיש פי הפך ובתוספתא נקט תשמיש זכוכית ומקפה וכוונת שניהם ללמד דאעפ"י שאין זה חטין מלאכה ראשונה סגי ודלא כר"י:

אבל בחדושי הר"ן בסוגיא שם כתב להדיא וז"ל שברי עריבה כו' פירוש כל כך השברים גדולים שהן ראוין לכסות חביות גדולה ובציר מהא לא חשיבא אלא להיסק עכ"ל הא תנא דמסייע לי' להרב ז"ל אלא שהרב אומר דבציר מהני דרך לזרקו באשפה, ולפ"ז גם ביו"ט אסור לטלטלן וממילא דאסור להסיק בם. אבל בדברי הר"ן מבואר דס"ל דחשיבי עכ"פ להסקה וא"כ מותר להסיק בם עכ"פ כשנשברו בערב יו"ט שהרי כבר עומדין להסקה מערב יו"ט משא"כ אי נימא דעומדין לזרוק לאשפה א"כ אסורין בטלטול וממילא דאסורין בהסקה דהא בהא תליא כמ"ש הרמב"ן להדיא במלחמות ריש מ' יו"ט הנ"ל. וכן כתב הצל"ח ביצה דף ל"ג שם ז"ל עלה בי נו שכל עיקר איסור הסקה בשברי כלים משום הטלטול היא עכ"ל (וקצת תימה שלא הזכיר מדברי הרמב"ן הנ"ל כלל. ועיין מגן אברהם סי' תקי"ח ס"ק יו"ד):