סדר הלכה (רמב"ם) סח

בין אין משמשין י ום אסור להשתמש בהן ולטלטלן דקיימא לן כר' יהודה דאמר אין מסיקין בשברי כלים אף על גב דסתם כלהו שברים חזי לכסויי בהו מנא כדמוכח התם ובפרק כירה ואפילו הכי אסירי מדין מוקצה ובודאי אם היו מותרים לטלטל ולהשתמש בהן שום מלאכה היו מותרין אף להסיק בהם דהוי להו כלים הרי למדנו שברי כלים מותרים בשבת ואסורים ביום טוב עכ"ל:

ולכאורה קשה מ"ש במלחמות דסתם כלהו שברים חזי לכסויי בהו מנא וכדמוכח וכו' אדרבה הרי ממשנתינו גופה מוכח איפכא דתנן התם שבריהם נטלין עמהם ובלבד שיהי' עושין מעין מלאכה שברי עריבה לכסות בהן את החבית שברי זכוכית לכסות בהן פי הפך ואי נימא דסתם כלהו שברים חזיין לכסוי כיסוד הנחת הרמב"ן א"כ ליתני סתמא שברי כלים עמהם ואנו יודעין דסתם כלהו שברים חזיין לכיסוי ומדחזינן דהוצרך תנא במתני' להתנות תנאי מפורש כגון שברים שראוים לכסות את החבית או פי הפך שמע מינה דאיכא נמי שברים דלא חזיין לכיסוי. וכן מ"ש להוכיח מסתמא דמתני' דתנן אין מסיקין בשברי כלים משמע דאפי' עושין מעין מלאכה אסורים הן בין לטלטל בין להסיק הנה הי' מזה הוכחה לפי יסוד הנחת הרמב"ן דסתמא דשברים כלהו חזיין לעשות מעין מלאכה אבל לפי הנ"ל דמוכת להדיא דלאו כלהו שברים סתמא חזיין לכסויי עד שהוצרך להתנות במשנה בפירוש שאלו השברים יהי' ראוין לעשות מעין מלאכה א"כ מובן ממילא דהיכא דתני שברים מיירי באינם ראוין לכסויי. ועוד י"ל לפי הכלל גדול שהניח בעל המאור דליכא מידי דשרי בשבת ויהא אסור ביו"ט א"כ אדרבה מוכח ממילא דהך דחנן אין מסיקין בשברי כלים על כרחינו באין ראוין לתשמיש כלל איירי דאם ראוין הם לאיזה תשמיש כל שהוא הרי כבר שנינו שמותר לטלטל בשבת וכל שכן ביום טוב (וכל הכשר לטלטל כשר להיסק עיין מגן אברהם סימן תקי"ח ס"ק יו"ד):

וי"ל על פי מ"ש בחידושי ר"ן שבת קכ"ד במשנה שם וז"ל שברי עריבה לכסות בהן את החבית. פירוש כל כך השברים גדולים שהן ראוין לכסות חבית גדולה ובציר מהא לא חשיבא וכו' עכ"ל. א"כ שפיר י"ל דלעולם סתם שברים כולם ראוין לכיסוי אלא שהוצרך תנא להשמיענו דעכ"פ צריך שיעור זה בעריבה ושיעור זה בזכוכית. וללמד דבציר מהכי אעפ"י שראוי לכסות בהם כלים קטנים אסורים בטלטול. ומ"ש הרמב"ן בזה"ל דסתם כלים שבורים חזי לכסויי מנא כדמוכח התם, י"ל דכוונתו מהא דאמרינן שם קנ"ד וביצה ל"ב לא קשיא הא ר' יהודה והא ר' שמעון ולא קאמר אידי ואידי כר' יהודה וכאן, בעושין מעין מלאכה וכאן באין עושין מעין מלאכה אלא ודאי ס"ל דסתמן כלהו חזי לכסויי מנא. אלא דלפי דברי הר"ן הנ"ל אכתי קשה נוקמי כאן בשיש בהן שיעור כיסוי עריבה וכה"ג וכאן בשאין בהם שיעור זה) ומ"ש הרמב"ן דכן מוכת בפרק כידה י"ל דכוונתו למה דאמרינן התם מ"ו אלא מעתה כל צרורות שבחצר יטלטלו הואיל וחזיין לכסויי בהו מנא הרי דאפי' צרורות בעלמא סתמן ראוין לכסויי מנא וכ"ש סתם שברי כלים אלא דלפי דברי הר"ן דאע"ג דחזי לכסוי כל שאין בהן שיעור כיסוי זה הנזכר במשנתינו אסורין בטלטול. אכתי י"ל דהא דתניא אין מסיקין בשברי כלים היינו באין בהן שיעור כיסוי המפורש במשנה ולכן אין עליהם תורת כלי אעפ"י שראוין לכיסוי כלים קטנים אבל ביש בהן שיעור הרי תורת כלי עליהם. ומנ"ל להרמב"ן שאפי' כה"ג אין מסיקין בהם. ועכצ"ל דס"ל להרמב"ן דאפי' יש להן שיעור המפורש שתורת כלי עליהם שמותר לטלטל בשבת ואפ"ה אסורין לטלטל ביו"ט משום דסתם תניא אין מסיקין בשבורים משמע בין ראויים לשמש מעין מלאכה או לא וא"כ על כרחינו צ"ל דס"ל נמי דכלהו סתם שברים יש להם תשמיש כיסויי כלים כפי שיעור המפורש ובהיות כן הדרא קושיא לדוכתין דאדרבה ממשנתינו מוכח איפכא דסתם כלהו שברים אין להם שיעור זה. דאל"כ למה הוצרך למתני שיעורין במשנה. וי"ל דתני שיעורייהו לאפוקי מדר' יהודה דס"ל דשיעורן מעין מלאכתן הראשונה. אי נמי לפי מ"ש בירושלמי דזכוכית הוי אמינא כדי לגרור בו ראש הכרכר כדתנן לעיל פ"א וכן בחרס דף פ"ב כדי ליתן בין פצים לחבירו והוצרך משנה זו ללמדינו שיש חילוק בין מוציא ובין טלטול וכמ"ש בירושלמי ודו"ק:

ובש"ס שם קכ"ד אמר ר"נ אמר שמואל חרס קטנה מותר לטלטל כו' ופרש"י דחזי לכסויי מנא. וכן בברייתא שם חבית שנכתתה מותר לטלטל שברי' בשבת ופרש"י משום דחזיין לכסוי מנא. א"כ מוכת להדיא דסתם כלהו שברים חזיין לכסויי. וזהו כוונת הרמב"ן במ"ש כדמוכח התם. ורו"ל מדלא פירשו תנא זה בפירוש ויש לדחות דרמב"ן על מה דתנן להדיא כבר במשנה ובלבד שיהי' עושין מעין מלאכה ושמואל בא ללמד דבחצר דוקא וברייתא נמי ילי' על דרך זה ודו"ק ומוקי לה כשלא נשתייר בהם שיעור המפורש במשנתינו (דכה"ג אין עליהם תורת כלי):

ולפ"ז זכינו לדין דלא זו שאין הכלל הגדול הזה של בעה"מ משתבר בשברי כלים הנ"ל אלא נהפוך הוא שיש משם הוכחה ברורה לדבריו שהרי מצינו מפורש בירושלמי פ"ד דביצה הלכה ג' על הא דאמרינן אין מסיקין בשברי כלים שנשברו ביו"ט הדא דאת אמר בשאין עליהם תואר כלי אבל יש עליהם תואר כלי אפי' נשבר ביו"ט מותר עכ"ל. והובא במג"א סי' תק"א סק"ב. ובפרי חדש שם פירש להדיא תואר כלי רו"ל תורת כלי ודן הן דברי הקרבן עדה שפי' תואר כלי שראויין עדיין לתשמיש עכ"ל, הרי אם כן מבואר להדיא כדברי בעל המאור דאי כדברי הרמב"ן דסבירא ליה אין מסיקין בשברי כלים סתמא תניא אפילו חזיין לתשמיש ואף על פי שתורת כלי עליהם אין מטלטלין ולהכי אין מסיקין בהן:

וי"ל דס"ל דמ"ש בירושלמי אבל יש עליהם תואר כלי מותר. רו"ל צורת כלי וס"ל אע"ג דסתם כלהו שברים חזיין לכסויי מ"מ לאו כלהו שברים יש להם צורת כלי אתרי שבירתם. ויחדש הירושלמי אף על גב דביום טוב אסור להסיק בשברי כלים הראויים לכיסוי שזה לא נאסר אלא כשאין צורת כלי על השברים אבל נשבר באופן שיש עליו גם צורת כלי מותרין לטלטל ולהסיק כדתניא מסיקין בכלים ולפי זה אין סתירה להרמב"ן מירושלמי כלל:

[ועיין טורי זהב סימן ש"ת סעיף קטן פ"ו הקשה