סדר הלכה (רמב"ם) מט

כדי לעשות בה ציצית אלא אשר תכסה בה ברצונך בלא חיוב עכ"ל הטהור. והב"י סי' כ"ד בשם המרדכי בשם תוס' שאנץ על הא דאמרו בעידן ריתחא ענשינן וז"ל ודוקא בימיהם שהיו רגילים בטליתות בת ד' כנפים אבל אנחנו אין דרכינו בבגדים בד' כנפים אפי' בעידן ריתחא לא מיענשי עכ"ל. הנה הדברים הללו הוא ג"כ לאפוקי מסברת האברבנאל הנזכרת. [בדברי הרשב"א דמנחות הנ"ל כתוב שדבר זה תלוי בשקלא וטריא דהש"ס במנחות שם דמעיקרא סברינן דחובת גברא היינו שיהא חייב לקנות טלית של מצוה והדר דחינן הך סברא ואמרינן דהך חובת גברא הוא אם ילבש טלית כזה חייב בציצית אבל לקנות אינו מחויב כמ"ש דיש לו ג"כ גירסא אחרת בגמרא שם]:

ראיתי במגן גבורים סי' כ"ד בשה"ג סק"א שכתב דלמ"ד ציצית חובת טלית אם אינו מטיל ציצית בטליתו אין זה מבטל מ"ע בידים דהא בידו להפקירו כמבואר בשבת קל"א וכו' משא"כ למ"ד חובת גברא דכל זמן שאינו לובש אין עליו שם מצוה כלל וכשלובש בלא ציצית ממילא על כרחו מבטל אז מ"ע בידים דאין בידו שיפטר ממ"ע כל שלובשו ובזה מכין אותו עד שת"נ כמו בכל ביטול מ"ע עכ"ל ואם כנים דבריהם הי' נמצא לפ"ז נ"מ חדשה דאיכא בינייהו דלמ"ד חובת טלית אם אומר ציצית איני עושה אין מכין אותו עד שת"נ משא"כ למ"ד חובת גברא כופין אותו ומכין עד שת"נ (וי"ל דלהכי לא תניא בברייתא כתובות פ"ו ציצית איני עושה כדי למיסתם דינא אליבא דכ"ע משא"כ ברייתא שהובא בגמ' חולין דף קל"ב צריך לומר דאתיא כמ"ד דחובת גברא הוא. וקשה מדוע לא פריך מברייתא זו למ"ד חובת טלית וי"ל] אבל עיקר דבריהם נפלאו בעיני מ"ש דלמ"ד חובת גברא כל שלובשו שוב אין בידו לפטור עצמו ותימה פשיטא שג"כ בידו להפקירו ופטור מן הציצית אעפ"י שלבוש בו ודינו כטלית שאולה שפטור מן הציצית אעפ"י שלבוש בו ואפי' למ"ד חובת גברא ותדע שהרי קיי"ל לדינא טלית שאולה פטורה מציצית מה"ת (וכמבואר בש"ע ובטור וב"י סי' י"ד שכן פסקו כל הפוסקים) וקיי"ל נמי דחובת גברא הוא כנ"ל וא"כ הדבר ברור דה"ה כבמפקיר טליתו אעפ"י שלבוש בו שוב אין עליו חיוב ציצית:

שוב מצאתי בחידושי הרמב"ן על מסכת שבת שם ד' קל"א כתב וז"ל הואיל ובידו להפקירן וכו' דאנן קיי"ל ציצית חובת גברא ולא חובת מנא וכו' ועי"ל דמש"ה אמר בידו להפקירן שמכיון שהפקירן אעפ"י שלבשן פטורין דהו"ל טלית שאולה שכל שלשים פטורה מן הציצית ומכאן ואילך נמי מד"ס בלבד היא חייבת אבל מה"ת פטורה וכו' וכן בבית אעפ"י שהוא דר בה בשל הפקר פטורה היא מן המזוזה עכ"ל הרי מפורש דלא מתחייב כשמפקירו אפי' למ"ד חובת גברא הוא וכן מוכח מדברי הש"ס גופי' התם דאל"כ הי' בדין [לדידן דקיי"ל חובת גברא הוא] שאם הטיל ציצית בטליתו שהוא לבוש בו שיהא חייב והברייתא סתמא אומרת ושוין דאם צייץ טליתו לכ"ע חייב משמע להדיא דשוין ואין חולק בזה באופן די"ל דאין הכי נמי כשמפקירו פטור מציצית מ"מ כל זמן שלא הפקירו כופין אותו לקיים המצוה ובהכי מתוקמא הא דתניא ציצית איני עושה מכין אותו עד שת"נ כשאינו מפקיר ולא מיבעיא לשיטת המ"ד דאין הכאה נוהגת אלא במורד הרי אדרבה אינו מבקש טצדקי להפטר מדינא דאדרבה רוצה לעבור על מה שנתחייב מה"ת ולהכעיס ואפי' למ"ד דנוהגת הכאה זו גם באינו מורד מוקמינן לה באינו מפקיר ואינו רוצה להפקיר וכדומה:

ויש להוכיח כן מהברייתא גופא דתניא סוכה איני עושה לולב איני נוטל מכין אותו עד שת"נ והשתא אי נימא דכל שבידו לפטור עצמו מן המצוה שוב אינה נוהגת בו, הכאה זו קשה הא מבואר בירושלמי פ"ק דקידושין (דף י"ז ה"ז] מי שאין לו מעות פטור מסוכה ומלולב ומכל המצות כה"ג והאיך א"כ יכוהו נפש הלא אי בעי מפקיר ממונו ומפקיע עצמו מידי חיוב לגמרי אלא ודאי כל זמן שלא הפקיר שפיר יכולין לכופו ואפי' להכותו נפש [ואע"ג דהפקר ב"ד הפקר לא עבדינן תקנתא לרשיעי ולא מפקרינן לי' אנן] וכשמבריח ממונו לא איכפת לי' בהפקר ב"ד כלל והנה בתשובת הגאון חתם סופר חלק או"ח סי' קכ"ו הביא קושיא בשם חכם אחד לשיטת התוס' פסחים ג' דמי שאין לו קרקע פטור מקרבן פסח א"כ איך ק"פ דוחה שבת נימא הואיל ובידו להפקיר קרקעותיו פטור מק"פ כדאמרינן בסוגיא דשבת קל"א הנ"ל ע"ש שכתב ע"ז הקשה אדם קשה כברזל והרב מפוזנא שאלני קושיא זו בשם חכם אחד והשבתי לו דלענ"ד י"ל דעד כאן לא נאמרה סברא זו דהואיל ובידו להפקירו אלא בדבר שאין בו חיוב גמור כגון ציצית או מזוזה שאין אדם מחויב ללבוש טלית של ד' כנפות כדי לקיים המצוה וה"ה במזוזה אינו חייב לדור בבית שחייב במזוזה וכמ"ש התוס' מנחות, מ"ד ע"ש משא"כ מצות הפסח חיובא רמי עלי' דגברא כמו מצות תפילין וסוכה ולולב ולהכי כל זמן שלא הפקיר קרקעותיו חיובא רמי עלי' בעל כרחו ולא מקליש חיובה במה שיוכל להפקיר ושם הבאתי ראי' ג"כ מדברי הירושלמי הנ"ל דכשאין לו מעות פטור מלולב ומסוכה ותניא התם בש"ס דילן שבת קל"א דלולב וכל מכשירין דוחין את השבת וכן סוכה וכל מכשירי'. והשתא אי נימא דכל שבידו להפטר מן המצוה ע"י הפקר שוב אינו דוחה את השבת א"כ גם לולב וסוכה כשיפקיר ממונו פקע חיובא מיני' ואמאי דוחין את השבת אלא ודאי כדאמרינן דאין כח בסברא זו דהואיל להקליש חיוב המצוה אלא במצוה שאין חייב בה בהחלט גם בלא הפקר כגון ציצית שאין חיוב לקנות טלית של ד"כ ואינו חייב לדור דוקא בבית המחויב במזוזה וכמ"ש התוס' שם במנחות דף הנ"ל משא"כ בסוכה ולולב וק"פ ודומיהם:

אבל קשה שהרי רש"י שם ע"ב כתב וז"ל כל שעתא ושעתא זמנה הוא וכיון שיש לו טלית בכל יום שמשהה בלא ציצית עובר בעשה ואפי' מונחת בקופסא הלכך כל יומא רמיא מצוותה עלי' עכ"ל הרי מפורש דסוגיא זו ס"ל דציצית אינו חובת גברא ואעפ"י שאינו לובשה כלל חייב להטיל בה ציצית ועלה מסיק ר' נחמן ואמר הואיל ובידו להפקירן וא"כ הדרק"ל וי"ל דהא באמת דברי רש"י בלא"ה תמוהין וכבר הקשה עליו הרמב"ן בחידושיו שם דלמה פירש הסוגיא דלא כהלכתא דהא קיי"ל דציצית חובת גברא היא ולא חובת מנא, ולענ"ד י"ל דרש"י הוכרח לפרש כן הכא דאביי ורב יוסף על כרחינו צ"ל דס"ל דחובת טלית הוא דאל"כ למה לו לר' יוסף לומר משום דלא קביעת לי' זימנא עדיפא מיני' הו"ל למימר שאני ציצית ומזוזה דלא מיחייב בהו גברא כלל אם לא ילבוש או לא ידור בבית זה וכן קשה על אביי דקאמר כל שעתא ושעתא זמנה הוא אדרבה אי חובת גברא הוא ולא חובת מנא הרי בידו להפטר ממנו כל שעתא ושעתא וכל שאינו לובשו פטור מן הציצית כל ימיו [ואפי' יש לו כמה בגדים של ד"כ הרי לא חייבו תורה ללובשו כמ"ש שם להדיא וכ"ש שאינו מחויב לקנותו] לכן הוכרח רש"י לפרש דסברינן השתא אליבא דתרוייהו דציצית חובת טלית הוא. וכל זה מעיקרא דלא הוי ידעי תירוצא דרב נחמן. אבל למסקנא דאסיק ואמר אלא אמר רב נחמן הואיל ובידו להפקירן אידחי לה סברא הלזו לגמרי וכלהו ס"ל דחובת גברא הוא כדקיי"ל להלכה ולהכי אמרינן הואיל ובידן להפקירן משום דמצי פטר נפשי' מינה