סדר הלכה (רמב"ם) מח

ובלבוש סי' כ"ז הביא שני דיעות א' דעת הרי"ף הנ"ל ב' דעת היש אומרים שברא"ש וסיים וז"ל ולקבלת כ"ע צריך שתהא של ימין ארוך יותר משל שמאל עכ"ל ולהנ"ל מבואר שדבריו נכונה מאד ומוסדים על דעת כל הנך רבוותא הנ"ל שוב ראיתי בספר תיקוני זוהר דף י"ד ע"א וז"ל תרין רצועין וכו' והקרנים גבוהות והאחת גבוה מן השנית אוף הכי תרין רצועין חד ארוכה וחד קצרה. קצרה עד החזה ארוכה עד טבורא ושם על הגליון כתוב בשם האר"י ז"ל הערה ביסוד הענין ובתוך דבריו שם הערה גם ממ"ש בפרשת פנחס דף רכ"ח ע"ב תבין כי רצועה ארוכה בימין קצרה בשמאל יעו"ש והנה הגם שאין משיבין מדברי קבלה אבל הרי לפנינו שכן דעת כל הפוסקים ועיין ש"ע הרז"ש דף כ"ז סתם ג"כ כדברי הש"ע אמנם לקמן דף ל"ג לענין נפסק הרצועה כתב דשל שמאל עד החזה וכו':

הלכות ציצית. הרמב"ם בפ"ג הלכה. כתב כל מה שלובש בלילה פטור אפי' הוא מיוחד ליום ומה שלובש ביום חייב אפי' מיוחד ללילה. ועיין ברא"ש הלכות ציצית שם שהוכיח מן הירושלמי להיפך דכסות המיוחד ללילה אפי' לובשו ביום פטור וכן להיפך. הנה שורש מחלוקת זו שלדעת הרמב"ם הולכין אחר מעשיו ולא אחר דרך שימושו ולהרא"ש הולכין אחר דרך שימושו לא אחר מעשיו:

ולענ"ד די"ל לפי מה דתנן במשנה ה' דדמאי פ"ב ר' מאיר אומר את שדרכו למדוד בגסה ומדד בדקה טפילה דקה לגסה כך הוא גירסת הרמב"ם במשנתינו. וביאר שם שחכמים חולקים על ר"מ וס"ל דהולכין אחר מעשיו שאם מדד בגסה פטור אע"פ שדרכו למכרו בדקה והלכה כחכמים. ומבואר שמחלוקת ר"מ וחכמים הוא ג"כ בסברא הנ"ל אי ניזיל בתר מעשיו או לא ניזיל בתר מעשיו אלא בתר אורחי'. וכיון שהרמב"ם שם פסק כחכמים לכן לשיטתו שפיר פסק גם לענין זה דאם לובשו ביום חייב. אבל הרא"ש שם גרס איפכא וכגירסת רבינו שמשון שם ונמצא דחכמים ס"ל דאזלינן בתר אורחי' ולא אחר מעשיו. וזה כ"ע ס"ל התם דהלכתא כחכמים דר"מ. נמצא דהלכה דאזלינן בתר אורחי' וכן פסק הרא"ש גם כאן הכי. ולפי זה יתיישב נמי דלא תקשי מהירושלמי שהוכיח ממנו הרא"ש היפך דברי הרמב"ם די"ל דהירושלמי לשיטתי' שגירסת המשנה שבירושלמי גם שם בפ"ב דדמאי היפך גירסתינו בבבלי ולהכי גם בזה ס"ל לפטור את המיוחד ללילה אפי' לובשו ביום וז"ב ופשוט:

בשלחן ערוך סי' י"א סעיף ט' כתוב אם עשה הנקב למעלה מג' אעפ"י שכשנקשר נתכפלו למטה הכנפות מג' דפסול וה"ה אם נתקפל כנף הבגד ונתמעט מכדי שיעור קשר אגודל כשר עיין מג"א סקי"ד. וקשה שהרי תלמוד ערוך בזבחים דף י"ח דבגדי כהונה הארוכין יותר מדאי והגביהן ע"י אבנט עבודתו כשרה ואם היו עמדתן וסלקן פסולה דהאבנט מיגז גייז אעפ"י שעתיד לחזור וכ"כ הרמב"ם בפ"ח מהלכות כלי מקדש הלכה ד'. ואין לומר משום דכשהטיל הציצית עדיין לא נכפלו הכנפות ז"א דאין התלוי' מעכב אלא הקשירה וכבר עמד בזה... והניח בצ"ע:

ולעד"נ דשאני התם באבנט שפיר אמרינן דמיגז גייז ואע"ג דעתיד לחזור והכא פסולייהו לאו משום דעתיד לחזור אלא דהחוטין לא גייזי אלא במקום הנחת הקשר והכנף כולו מקצה מזה ומזה חוץ כר זשר הלא אין שום דבר כובשו שיהא חשוב כגזוז מה שאין כן באבנט הרי הוא סובב היקף הבגד כולו ופועל פעולתו אם להכשיר אם לפסול דס"ל אבנט מיגז גייז. ותדע לך שכן הוא דנהי נמי דחשוב כאלו נגזז אבל פשיטא דלא עדיף מנגזז. ואם נגזז במקום אחד עד שהן כמדתן במקום הזה והבגד חוץ למקום הזה עדיין ארוך יותר מדאי ודאי מקום זה הנגזז לא יועיל להכשירו עד שיגזזנו להבגד כלו וכמדתו. וכן לענין הכנף אם הנקב למעלה מג' במדת שטת רוב הקרן אלא שבמקום קשירת החוטין חתך מעט מן הבגד עד דלא יהי' המקום הזה יותר מן ג' אצבעות הנה פשיטא דלא מהני קיצור זה שבמקום קצירת החוטין לבדו להכשיר דאנן ג' אצבעות בשטח כל אורך ורוחב הכנף בעינן וא"כ הדבר פשוט כיון דאפי' הגזיזה גופא לא מהני במקום הנחת החוטין והקשירה לחוד כל שכן שלא תועיל הקשירה שבמקום הזה אפי' יחשב כגזוז. והגם שאפשר שיתכפל הקרן כולו מחמת הידוק הקשירה מ"מ כיון דבאמת אינו מהודק ע"פ כל הכנף לא אמרינן בכה"ג מיגז גייז הן להקל הן להחמיר וזה ברור:

הנה האברבנאל במשנה תורה בפרשת ציצית כתב שטעות הוא ביד האומרים שאם לא ירצה ללבוש טלית של ד' כנפות שפטור מציצית דלאפוקי מסברא זו כתב רחמנא לדורותם לומר שאפילו הדור לא ינהגו ללבוש מלבוש כזה כלל מ"מ ציוה הכתוב שיעשו בייחוד טלית בת ד' כנפות וילבשנו יעו"ש. ולא ידעתי איך יעשום טועים והלא כך פסקו להלכה גדולי הפוסקים עיין ש"ע סי' כ"ד בטור וב"י וש"ע להדיא אלא שסיימו דמ"מ טוב ונכון שילבשנו כדי לקיים המצוה וצ"ע:

שוב מצאתי סמוכין לדבריו בחידושי הרשב"א על מנחות (שהובא מירושלים) שם דף מ"א הובא שם סברא אחת דגם למ"ד חובת טלית הוא מ"מ חייב אדם לקנות טלית בת ד' כנפות כדי לקיים המצוה וכ"ש למ"ד ציצית חובת גברא הוא יעו"ש ביאור במה נחלקו אבל הרמב"ם והתוס' וסייעתם ס"ל דאפי' למ"ד חובת גברא הוא אין רו"ל שחייב ללבוש טלית של ד' כנפות אלא ה"ק אם רצונו ללבוש טלית כזה שיש בו ד' כנפות חייב הוא להטיל בו ציצית [וכ"כ הטור והמחבר בסי' כ"ד להדיא] וכל שאינו לובשו אינו חייב להטיל בו ציצית משא"כ למ"ד חובת טלית:

והנה המהרש"א במנחות שם על דברי התוס' הנ"ל כתב וז"ל לא ידענא אמאי לא מחייב לקנות אם אין לו טלית דהא למ"ד חובת גברא הוא קיימא וכו' עכ"ל. הנה לא על התוס' לבדם קשיא הכי אבל גם על הרמב"ם והטור והש"ע שכולם פסקו להלכה כמ"ד חובת גברא הוא (וכ"פ הרי"ף והרא"ש הובאו ביתה יוסף סי' י"ט] והם עצמן כתבו שאין חיוב לקנות טלית בת ד' כנפות וכמ"ש הרמב"ם פ"ג מה' ציצית והטור והש"ע סי' כ"ד ובאמת י"ל דס"ל דלא מצינו בכתוב שיטיל חיוב ושיצוה לקנות טלית בת ד"כ [כדי להתחייב במ"ע זו] כמו שמצינו בארבעה מינים דאמר רחמנא ולקחתם לכם פרי עץ הדר או שיצוה הכתוב ללבוש בגד כזה כמו שמצינו שציותה התורה שילבשו הכהנים בגדי כהונה לעבודה לכן שפיר י"ל דהמצוה זו איננה אלא כשילבוש בגד בת ד"כ יעשה בה ציצית לא שיתחייב ללובשה ולקנותה כלל:

וכן כתב להדיא הרשב"א בחידושיו במנחות שם וז"ל דלא חייבו הכתוב לקנות טלית ולעשות ציצית משום דאשר תכסה לא משמע שאני מצוך שתכסה בה