סדר הלכה (רמב"ם) מז

[וכמ"ש במג"א סקל"א שם] ע"כ צריך להשתדל לכתחלה שיהא ש"ץ ישראל כדי שלא יצטרך לבטל המצוה:

והנה לולי דברי הב"י הי' אפשר לנו לפרש דהרמב"ם לאו טעמא קא יהיב לדינא דר"ח אלא דהכי קאמר משתדלין שיהא המקרא ישראל כשהש"ץ כהן ועיין תוס' ברכות דף ל"ד ד"ה לא יענה אמן כו' לקרות כהנים לדוכן אומר ר"ח שאין ש"ץ יכול לקוראם וכו' כדתניא בספרי מלמד שהחזן אומר להם אמרו וחזן לאו היינו ש"ץ דחזן היינו המתעסק בצרכי צבור אמנם רבינו יהודה פירש דבהדיא יש במדרש כו' ששליח ציבור אומר להם ועיין רא"ש שם שהעלה להלכה כר"ת דאחר הוא הקורא דלא כהערוך דחזן הוא הש"ץ והנה מדברי הירושלמי הנ"ל דאמר ר' חסדא צריך שיהא החזן ישראל. יש ג"כ להוכיח דחזן היינו ש"ץ דאם נאמר דחזן דקאמר היינו המקרא כהנים א"כ קשה הא ר"ח גופי' ס"ל דאין ישראל קורא כהנים אלא כהן דוקא (סוטה ל"א) אלא ודאי דהירושלמי נמי סבור דחזן היינו ש"ץ וכדברי המדרש כו' הנ"ל. ועיין מעדני יו"ט שם אות ז' דלהקרות המלות כל דיבור ודיבור גם ר"ת ורא"ש ס"ל דהש"ץ מקרא. ושם אות ח' כתב דרש"י סוכה דף נ"א ס"ל ג"כ דחזן הוא המתעסק כרא"ש ור"ת. אבל המעיין בדברי רש"י סוטה ל"ט ד"ה כהן קורא אם שליח ציבור כהן הוא קורא ומזהיר את חביריו העומדים לפניו להחזיר את פניהם כו' עכ"ל הרי זה דלא כר"ת ורא"ש וכ"כ שם רש"י בדיבור הקודם ע"ש:

והנה הגאון ר"י ברלין הביא בכללי הגמ' בשם הבאר שבע דהרי רב חסדא הוי. ויסתלק לפי זה תמיהתי הנ"ל וגם הוכחה הנ"ל אינה הוכחה. וספר באר שבע לא נמצא תחת ידי אחרי כתבי כל הנ"ל בא לידי הספר באר שבע ושמחתי לראות כי כוונתי בזה לדעתו הגדולה שבאמת מחמת קושיא הלזו כתב דאפשר תרי רב חסדא הוי יעו"ש בחידושיו לסוטה דף ל"ח והנה לא החליט הדבר אלא כמסתפק יעו"ש. ועיין ספר יריאים להר"א ממיץ סי' ט"ו העתיק דברי אביי להלכה ב' קורא כהנים א' אינו קורא והריקאנטי שדרכו להביא דבריו וכמו שהעתיק דבריו בדין חילוק האצבעות גם כאן] אבל לענין זה לא הביא ולא הזכיר דבריו כלל:

הנה הטור והמחבר סי' קכ"ח סעיף י"ב כתבו מגביהים ידיהם כנגד כתפותיהם וכך הוא. לשון המשנה סוטה ל"ח במדינה כהנים נושאין ידיהם כנגד כתפיהן ובמקדש על גבי ראשיהן ועיין לבוש סעיף י"ב שם שנראה מדבריו שצריך להגביה למעלה מן כתפיו משום דלא מקרי נשיאת כפים אלא כשמגביה אותם עכ"פ למעלה ממקום יציאתם מהגוף דהיינו הכתף. וסיים עוד שעל כרחינו א"א לומר למעלה מראשו דא"כ יהי' למעלה מן הציץ עכ"ל. מבואר מזה דס"ל דעכ"פ מגביהים ידיהם למעלה מכתפיהם. וקשיא לי דהא חזינן להדיא שדקדק התנא בלשונו ואמר במדינה כהנים נושאין ידיהם כנגד כתפיהם ובמקדש על גבי ראשיהם. ואי נימא דשיעור הגבהה דרישא הוא ג"כ למעלה מכתפיהם א"כ גם ברישא הוה לי' למיתני נושאין ידיהם על גבי כתפיהם ומדלא נקט הכי ברישא משמע דנגד כתפיהם דוקא ולא למעלה מהם. ואפשר דהלבוש נמי הכי ס"ל דהרי העתיק לשון המשנה והפוסקים כצורתם וכתב בפירוש דמגביהים ידיהם נגד כתפיהם ומ"ש למעלה ממקום יציאתם מהגוף רו"ל במקום יציאתם. גם ממ"ש שם וז"ל שאין צריך יותר למעלה מכנגד כתפיהם עכ"ל משמע בלשונו דרשאין להגביה גם למעלה אם ירצו:

ועיין מגן גבורים בשה"ג סק"ח טעם מפני מה אסור בגבולין להגביה ידיהם למעלה מראשיהם משום דתפילין על ראשיהם משא"כ במקדש שלא היו מניחין תפילין בשעת עבודה יעו"ש ולפ"ז י"ל דהאידנא דאין נושאין כפיהם אלא ביום טוב שוב אין קפידא אם יגביהו ידיהם למעלה מראשיהם כמו שעשו במקדש. ונמצא לפי זה טעם נכון למנהגינו שאין מקפידין ומגביהין ידיהם גם למעלה על גבי ראשיהם. היינו משום דהאידנא אין נושאין כפיהם אלא ביו"ט שאין התפילין עליהם:

זה לשון הטור והש"ע שם ומגביהים יד ימנית קצת למעלה מהשמאלית ופושטים ידיהם וחולקים אצבעותיהם ומכוונים לעשות ה' אוירים וכו' ובמג"א סקי"ט בשם מהרי"ל אעפ"י שמגביה קצת הימניח מ"מ צריך ליזהר שיניח אצבע הימין על השמאל שלא יפרידו כדי שלא ישבר החלון. והגאון בעל ד"ח כ' וז"ל וצריך ליזהר מאד שלא יגיעו ראשי הגודלין זה בזה בשעת הדוכן שלא יקלקל החלון עכ"ל וביאור הדבר כי צריך ליזהר שלא יושיט ראשי האגודלין זה כנגד זה זה לצפון וזה לדרום אע"פ שראשי האגודלין זב"ז יגשו מ"מ הרי הוא מקלקל חלון אחד שצריך להיות בין גודל להגודל. חלון אחד מהחמשה וכן אם לא יגעו כלל הרי נפתח האויר לגמרי ביניהם ואין זה חלון. אכן באליהו רבה סי' קכ"ח מצאתי בשם שכנה"ג דיש אומרים דגם שאין נוגע יד אל יד אין קפידא דהאויר שבניהם חשיב נמי חלון ע"ש:

הלכות תפילין. בשלחן ערוך או"ח סי' כ"ז סעיף י"א ישלשל הרצועות שיהיו תלוים לפניו עד הטבור או למעלה ממנו עכ"ל וקשיא לי דנהי שבאמת כ"כ הרמב"ם פ"ג מה' תפילין הי"ב כלשון הש"ע ממש ולא כתב שיש הבדל בין רצועה ימנית לשמאלית אבל הרי דעת כל הפוסקים לא כן הוא. וז"ל המרדכי בה' תפילין פירש הרי"ף רצועה דרישא דימינא עד טבורא דשמאלא עד חדיא. וכתב עוד שם ועל שיעור הגאונים שפירשו ימינא עד לבא דשמאלא עד חדיא ק"ל דלצד שמאל ישנו ללב שהרי תפילין משמאל ובעינן שימה נגד הלב. ולכתחלה ודאי נכון לעשות כן כשיעור הזה ומיהו אם נפסקו או אם נזדמנו לו שאין ארוכות כדאי הוא רש"י לסמוך עליו עכ"ל גם ברא"ש בשם רב אלפס גם בשלטי גבורים בשם המרדכי וכ"כ שם בשם ר"י א"ז הימנית עד כריסו יעו"ש ושם בשם הטור אם פיחת או הוסיף על השיעור לא עבר עכ"ל וברא"ש סוף ה' תפילין די"א דימין עד המילה ושל שמאל עד הטבור גם ד' התוס' במנחות שאין שוין בשיעורן דהאחד עד הטבור והשני עד הלב יעו"ש ובשימושא רבה דימינא עד המילה ודשמאלא נגד הלב וכ"כ בספר התרומות ה"ת להדיא וכן הוא בהגהות מיימוני פ"ג מה' תפילין וכ"כ בתרומת הדשן סי' מ"ה הרי דכל הנך רבוותא ס"ל דאין שיעורן שוה ויש נפ"מ לדינא גם לענין נפסקה הרצועה לפי מה שהעלה הט"ז בסי' ל"ג ס"ק ואו דבשל ימין עד הטבור ובשמאל עד החזה שעד שיעור זה הוא ג"כ לענין פסול הפסקין יעו"ש בב"י וגם בפרישה וקשה א"כ איך סתם הש"ע כדעת הרמב"ם שלא חילק בין ימין לשמאל כלל והרי לפי הנ"ל מבואר שדעת הרי"ף והרא"ש והתוס' והמרדכי ושימושא רבה והר"י א"ז והש"נ ובעל התרומות והגהות מיימוני והטור ותרומת הדשן ויתר הגאונים שהביא המרדכי שם כלהו מחלקין בין רצועה שמאלית לימנית. גם הרמב"ם גופי' י"ל שלא הי' לפניו בגירסת הרי"ף שום חילוק בין ימין לשמאל דגם בספרי הרי"ף שלפנינו ליתא ובלי ספק שלא ראה גירסא זו בדבריו וכמו שהעידו בשמו כל הנך רבוותא פשיטא שלא הי' חולק: