סדר הלכה (רמב"ם) מב

הרמב"ם פי"ד מה' תפלה דמשמע מדבריו דלא יהא בתי שוקיים ולא שום דבר על הרגלים אלא יחפים לגמרי עכ"ל. ויש נפקא מינה לדינא לאפוקי מפסקי בע"ב דסבורים שאסור לישא כפיו אם אין לו אנפילאות על רגליו מהא דתנן פוחח לא ישא את כפיו. וזה טעות שלא נמצא שום דיעה שיפרש פוחח דמתני' דרו"ל יחף בלא כיסוי רגלים. יעו"ש ברש"י ותוס' ורי"ף ומרדכי ור"ן ורא"ש ואין גם אחד שיאסור בכה"ג. מלבד שגדולה מ"ו לפי דעת הרמב"ם ופירוש הב"י שם דאדרבה הרי הכהן מחויב בזה שלא יהא עליו לא בתי שוקיים ולא שום דבר אלא יחיפים לגמרי שזהו מה דתניא ר"ה ל"א וסוטה מ"ם. ואם שבאמת רש"י פירש פוחח זה יחף אבל הרי תשובתו בצדו שהביא גם דברי המסכת סופרים שפירש דיחף לגמרי דהיינו שגם כרעיו מגולין וכמו שכתב בהגהות הב"ח בכוונתו ועיין ק"נ שם אות נ"ח. (אבל מדברי הר"ן שם מוכח דס"ל דמ"ש רש"י המסכת סופרים הוא פירוש אחר דיחף שכתב הוא רפש וטיט יחיפי רגלים ולא ישא את כפיו כשהוא יחף לגמרי לפי פירוש זה וה"ה לא יעבור לפני התיבה אבל להתפלל בפ"ע שרי ודלא כתוס' ור"ן שאם ג"כ בדרך זה ממש ושם כתב שלפ"ז מסולק קי' הר"ן על רש"י מהא דתנן באידך מתני' אף יחף לא יעבור הא אחר יעבור יחף דיחף, דהתם היינו שפרסות רגלים לחוד מגולין וא"כ לק"מ):

ויש לענ"ד תימה דהרי קושיא זו שהקשה הר"ן על רש"י תחזור על שיטת הר"ן עצמו שהוא כתב בחידושיו למסכת שבת דף יוד דאסור להתפלל יחיפי רגלים ואיך יפרנס את משנתינו הנ"ל דמוכחת להדיא דאפי' לש"ץ הותר להתפלל יחף רגלים וכמו שהקשה הר"ן גופי' במתני' דפוחח הנ"ל על פירש"י:

והיותר קשה שדברי רש"י יש לפרש באמת כמ"ש הק"נ דלהכי הביא רש"י ממסכת סופרים דפוחח היינו יחף שכרעיו מגולין עד בית הערוה וזהו שפרש"י בגמ' שם שיש בו משום ולא יראה בך ערות דבר וכמ"ש ג"כ הב"ח אבל על דברי הר"ן שם שכתב דמדרמי פוזמקי על רגליו שמעינן מינה דאסור להתפלל יחיפי רגלים הרי לא דברו שם אלא באנפילאות שלובשן על רגליו אע"פ שיש לו מכנסים לכסות בשר הערוה הוצרך ללבוש אנפילאות על רגליו וכן מוכח להדיא מדברי התוס' שם שכתבו להוכיח מכאן שאין להתפלל יחף אלא בט' באב וביוה"כ לבד עכ"ל. והדבר ברור שחילוק זה שבין יוה"כ לכל השנה זה לא שייך אלא לענין יחיפי רגל אבל לא לענין כרעים מגולין וא"כ הדק"ל. והנה יש לתרץ שדברי האוסרים להתפלל יחף היינו כשאין שום דבר על רגליו והמשנה המתרת אפי' להש"ץ להתפלל יחף היינו בלא מנעל או סנדל אבל בתנאי שיהי' עכ"פ לבוש איזה דבר על רגליו. אלא דסוף סוף קשה על דברי הר"ן דאיך א"כ סתר דברי רש"י מכח הקושיא הנ"ל הא כמו שנתרץ שיטת הר"ן נתרץ נמי דברי רש"י:

ועל פי האמור דהתוס' לא אסרו אלא כשאין לו שום דבר על רגליו. יש ללמוד מזה דס"ל דביוה"כ וה"ה ט' באב צריך לילך יחף לגמרי בלא שום דבר על הרגלים דאל"כ קשה מדוע יגרע יוה"כ לט' באב להתיר להתפלל יחף לגמרי הרי יכול ללבוש עכ"פ בחי רגל עליו אלא פשיטא דצ"ל דס"ל כמ"ד דביוה"כ וט"ב לא ילבש שום דבר על רגליו וכמ"ש הב"ח סי' תרי"ד שכן נהגו רבותיו. וכן כתב לענין ט"ב בסי' תקנ"ד שכן נהגו רוב רבותינו:

שוב התבוננתי ומצאתי ישוב לדברי הר"ן דאיהו לשיטתי' דס"ל דיחף בלא שום דבר על רגליו אסור לכל אדם להתפלל וא"כ שפיר הקשה על רש"י שאין לתרץ דפוחח דקאמרינן היינו יחף בלא שום כיסוי על רגליו א"כ קשה מאי לא יעבור לפני התיבה דקאמר הא אפי' להתפלל בפ"ע אסור דבשלמא הך דינא שכתב אסור להתפלל יחף שפיר איכא לאוקמי ביחף לגמרי. ומתני' דמגילה איירי ביחף בלא מנעל וסנדל ויש לו דבר על רגליו לכן יכול אפי' לעבור לפני התיבה משא"כ על רש"י הקושיא ממשנה דפוחח לא יעביר לפני התיבה הא להתפלל שרי א"כ אי אפשר לאוקמי מתני' בהכי. אמנם לשיטת המרדכי והר"י מטראני הנ"ל דס"ל דלפי פרש"י אין הוכחה כלל לאסור התפלה ליחף רגלים א"כ שפיר יש לומר הכי גם לשיטת רש"י. ומדהביא הר"ן פרש"י פוחח יחף וכו' ולא העתיק דבריו שהביא ברש"י שם דברי המסכת סופרים ש"מ דס"ל דזה פירוש אחר דלא כהב"ח והק"נ שפירשו שהכל פירוש אחד וסילקו בזה קושיית הר"ן:

ובטור סי' צ"א פירש פוזמקי בתי שוקיים וזהו לכאורה דלא כרש"י ותוס' ור"ן ומרדכי שפירש דפוזמקי היינו אנפילאות וי"ל דבתי שיקיים נאמרו לפעמים גם על אנפילאות. עיין א"א סי' קכ"ח סעיף ה' ובמג"א שם ועיין ראב"ע שמות כ"ח מ"ג מכנסי בד ממתנים עד ירכים יהי' (ועיין ב"ח סי' צ"א פוזמקי שקורין זאקין) עכ"ל:

והנה י"ל שמ"ש התוס' והר"ן וסייעתם שלא להתפלל יחף היינו דוקא במדינות הללו אבל במדינות שעומדין יחף לפני המלך והשרים כ"ע מודים דמותר גם להתפלל כך. [ובמקומות שעומדין בין מכוסין בין מגולין עיין בכ"מ בזה]:

ויש לדקדק מנ"ל להוכיח מהא דרבה דרמי פוזמקי לאסור מדינא דילמא רבה מצד מדת חסידות הוא דעביד הכי [ותדע דאל"כ דמדינא אסור מאי רבותי' דרבה בזה יש לדחות עיין ב"ח] והב"ח שם כתב שדעת התוס' סתם משמע לאסור בכל המקומות וקשה דאיך א"כ מוכח זה מהא דרמי פוזמקי דילמא התם הוה אתרא דנהיגי הכי לכבוד וזהו מטעם שאמרו במלך דף ס' מה טעמא לאו אורח ארעא לגלוי כרעיו קמי' מארי' משא"כ במקומות שנהגו לעמוד כן קמי מאריהו מנ"ל לאסור ועוד קשה אי ס"ל להתוס' וסייעתם לאסור סתמא בכל המקומות איך העלימו הטור והש"ע הלבוש והרמ"א דעת התוס' וסייעתם לגמרי. אבל משמע מ"ה דס"ל שאין מחלוקת בזה על דברי הרמב"ם כלל. ובזה י"ל דלא תיקשי עלייהו מהא דמוכח במתני' דיחף עובר לפני התיבה די"ל דהתם מדינא קאמר היכי שאין בו בזיון מצד המנהג ועל דרך זה יש ליישב ג"כ מה שהקשיתי למעלה על דברי הר"ן בחידישיו לשבת על מ"ש בפי' על הלכות הרי"ף במגילה:

פי"ב מה' תפלה ה"ח כהן קורא ראשון וכו' ובש"ס גיטין נ"ט תנא דבי ר' ישמעאל וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון. ובש"ס סנהדרין נ"ב דר' ישמעאל סבר כר' מאיר דהא דכתיב את אביה היא מחללת שאם נוהגין בו קודש נוהגין בו חול כבוד נוהגין בו בזיון אומר ארור שזה ילד שזה גידל:

וקשה מאי אם נוהגין בו קודש דקאמר, אטו הא מילתא מנהגא הוא הא מדינא הכי הוא מוקדשתו לנהוג קדושה ולחלק לו כבוד. וכדתנא ר' ישמעאל גופי' גיטין נ"ט והכי קיי"ל להלכה ולית מאן דפליג כמ"ש כה"פ. והכי היה לי' להתנא למיתני מה תלמיד לומר את אביה היא מחללת לומר לך שאינו פותח ראשון ואינו מברך ראשון ולא יטול מנה יפה ראשון ולמה האריך במקום שיכול לשנות בלשון קצר: