סדר הלכה (רמב"ם) מא

לפי האמת דאופן הפוחת שבכאן הוא כשפוגע בכבוד הציבור ומיושב לפ"ז קושיותיו ארבעתן:

והנה בפ"ק דשבת דף יו"ד איתא רבה בר רב הונא רמי פוזמקי ומצלי פרש"י אנפילאות חשובות. והב"ח באו"ח סוף סי' צ"א כתב דרו"ל שהקפיד ללבוש הפוזמקי אעפ"י שהי' לו מנעלים ברגליו ושזהו כוונת התוס' שכתבו שיש להוכיח מכאן שאין להתפלל יחף אלא בת"ב ויוה"כ דס"ל אפי' מנעלים ברגליו הקפיד שילבש גם הפוזמקי כ"ש דאסור ביחף. ולענ"ד תמוה דמדברי רש"י שפירש דפוזחקי היינו אנפילאות תשובות פשיטא די"ל דלאו משום שלא ילך יחף עביד הכי אלא משום שינוי בגדים הוא שעשה שהוא מן התורה כדאיתא בשבת קי"ד. וכן מוכח להדיא מדברי המרדכי שכתב רמי פוזמקי ומצלי יש ללמוד מכאן שאין להתפלל יחף ורש"י פירש אנפילאות חשובות כו' הרי דלפי דברי רש"י לא מוכח מידי. שוב מצאתי להר"י מטראני בת"א סוף הספר ד' מ"ו עמוד ד' ז"ל שם רמי פוזמקי כו' כתבו התוס' דמכאן יש להוכיח שאין להתפלל יחף וכו' ומיהא לפירש"י אין הוכחה מכאן שפירש אנפילאות חשובות ברגליו והיינו משום הכון וכו' עכ"ל מבואר מזה להדיא כדברינו הנ"ל שוב מצאתי בחידושי הר"ן שבת שזכינו לאורו מקרוב שם ד' יוד ד"ה רמי פוזמקי פירש אנפילאות חשובין ומהא שמעינן דאסור להתפלל יחיפי רגלים וכ"כ הרמב"ם כו' עכ"ל דבריו מסייעין ממש לדברי הב"ח דלא כמרדכי ומהרי"ט וגם דברי הפר"ח מסייעין להב"ח:

והנה מהך דמגילה הנ"ל דתנן האומר איני עובר לפני התיבה מפני הסנדל אף יחף לא יעבור משמע ש"ץ דעלמא עובר לפני התיבה יחף וקשיא לפ"ר לשיטת התוס'. כבר העיר בזה הפר"ח סי' צ"א ותירץ דהתוס' לא אמרו אלא למידת חסידות אבל מדינא מודים דמותר להתפלל יחף. וסתימת דברי התוס' משמע דלדינא אמרו וכן נראה מדברי הטור סי' צ' שכתב דיני הכנות לתפלה ע"ש דחשיב תיקון בגדיו ומחשבותיו וגופו והדר מפרש להו וכלהו כיצד. משמע להדיא דכלהו מעיקר הדין הם לא משנת חסידים בלבד. ושם בסי' צ"א בגדיו כיצד גרסינן בפ"ק דשבת כו' רמי פוזמקי וכו' משמע להדיא שגם זה מדינא הוא לא חסידות לבד. וכן מוכח להדיא מדברי הב"ח סי' צ"א סעי' ואו שכתב על דברי התוס' וז"ל ונראה דלא כתבו כך אלא להוציא ממקצת מדינות שמתפללין יחף ולכך אמרו דלאו שפיר עבד שהרי אפי' כשנעל מנעליו הקפיד ורמי פוזמקי כ"ש דאסור יחף אבל לרבינו לא נראה לאסור במדינות שנוהגים כו' לעמוד כן בפני הגדולים דלא כמ"ש התוס' לאסור סת"ם [אלא כד' הרמב"ם] מבואר בדבריו דס"ל דהתוס' אסרו מדינא ולא עוד אלא שאם נחזיק בסברא הנ"ל דהתוס' למידת חסידות אמרו הכי לא הי' צריך להמציא פלוגתא לדינא בין התוס' והרמב"ם דהרי הרמב"ם שם מדינא מיירי שהרי חשיב שם תיקון מלבושיו בין דברים דכלהו מדינא נינהו. באופן דפשיטא לי' להב"ח שגם התוס' מעיקר הדין אסרו להתפלל יחף וא"כ הדרא קושיא לדוכתא:

והנה הרמב"ם בפרק י"ד מהלכות תפלה ה"ו כתב וז"ל מתקנת עזרא שלא יעלו הכהנים בסנדליהם אלא עומדין יחיפים והב"י סי' קכ"ח פירש דרו"ל יחף לגמרי שלא יהא שום דבר על רגליהם. אלא שה"ר מנוח פירש דבבתי שוקים מותר. ועיין בש"ס סוטה דף מ' דמוכח פשטא דסוגיא דטעמא דהך מילתא הוא משום כבוד הציבור. וכ"כ הגאון בעל שאגת ארי' בט"א מגילה כ"ד ד"ה מומין שאמרו וכו' דטעמא דכבוד ציבור איתי' למסקנא והוא עיקר הטעם ורב אשי לא אמר אלא לדיחוי בעלמא יעו"ש היטב:

וקשיא לי על מ"ש הר"ן בפרק הקורא עומד שטעם הדבר הוא משום שמא יפסק רצועה מסנדלו וסיים דהכי איתא בפרק אלו נאמרים ותימה דנהי דרב אשי דחי התם הכי אבל למסקנא עיקר הטעם הוא מפני כבוד הציבור. וכן קשה לענ"ד על דברי הגהות מיימוני שם שכתבו וז"ל ולטעמא דרב אשי יכולים לעלות בבתי שוקיים עכ"ל מוכח מדבריהם דלטעמא דכבוד ציבור גם בתי שוקיים אסורין ורב אשי חולק ולית לי' טעמא קמא והא מוכח התם דטעמא קמא קאי למסקנא. וכמ"ש הע"א במגילה כ"ד וכן קשה על ב"י דלא הביא אלא טעמא דר"א וכן בלבוש שם וא"כ נתיר להם לעלות בבתי שוק. ותו קשיא מהא דאיתא במגילה שם דביש לו מומין ברגלי לא ישא את כפיו ופרש"י משום דצריך לחלוץ מנעליו ויסתכלו בו ואי נימא דמותר לו לעלות בבתי שוקיים הרי אפשר לו לעלות בהם ולכסות מומיו ולמה יבטל מ"ע של תורה. ודוחק לומר דמיירי באין לו בתי שוקיים. ועוד איך לא אשתמיט בשום דוכתא לומר שזה דוקא בגברא ערטילאי אבל כשיש לו בתי שוקיים חייב לעלות. אבל מוכח מזה כשיטת הב"י דיחף לגמרי בעינן שלא יהא שום דבר על רגליו וזהו בשביל כבוד הציבור. והנה במשנה תנן פוחח לא ישא את כפיו ופרש"י פוחח היינו יחף. ולפירוש הגהות הב"מ והק"נ שם פוחח דרו"ל יחף לגמרי בלא סנדל ובלא בתי שוקיים א"כ מוכח מכאן דיחף לגמרי הוא בזיון והעדר כבוד הציבור והרי לפי הנ"ל בש"ס דלא יעלו בסנדליהון ולא בבתי שוקיים רק יחף לגמרי וזהו כבודם וכבוד הציבור והרי זה סתירה גדולה מן ההיפך אל ההיפך. והב"ח בהגהותיו שם דפירש מכח זה דפוחח רו"ל שכרעיו נראין הוא דאסור שזהו פתיתת כבוד אבל כל שכרעיו מכוסין אלא שרגליו מגולין אדרבה שפיר דמי וזהו כבוד לציבור ומחויב בכך ושמטעם זה מי שיש לו מומין ברגליו לא יעלה לדוכן מפני שאסור לו לכסות רגליו. ולכאורה אכתי קשה מי הכריחם לפרש דפוחח היינו שכרעיו מגולין אימא דפוחח נמי על רגליו קאמר אלא דפוחח היינו יחף לגמרי בלא סנדל ובלא בתי רגלים ומה שאמרו דמחויב לעלות יחף רו"ל בלא סנדל וכדתנן להדיא ר"ה ל"א וסוטה מ"ם דאין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהון אבל בתי רגל עליו. אבל מוכח מזה ג"כ דפשיטא להו דלנשיאת כפיו צ"ל מנולה רגליו ממש ויחף לגמרי וכדברי הב"י ולישנא דרבינו הגדול נמי הכי דייק דכתב לא יעלו אל הדוכן בסנדליהם אלא עומדים יחיפים איכפל ונקיט אלא עומדים יחיפים לאפוקי דלא נימא דבלא סנדליהם סגי אע"פ שאינם יחיפים קמ"ל דיחיפים ממש:

אמנם הב"י כתב דהרי"ף והרא"ש לא הוי גרסי כלל בש"ס שם דלא יעלה משום מומין שברגלים וכתב עוד דלגירסא דידן צריך לאוקמי במקום שמנהגם לעלות לדוכן בלא בתי שוקיים וכ"כ בש"ע ולבוש קכ"ח סעי' ל'. אלא שקשה שבש"ע ולבוש שם סעי' ה' הביאו דיש מחמירים אם הבתי שוקיים של עור ויש מקומות שהקילו אפי' של עור. יעו"ש ומדוע לא הביאו דיש מחמירין אפי' אינן של עור רק של בגד בעלמא וכדמוכח להדיא לפי גירסתינו דלא יעלה במומין שברגליו שמא יסתכלו דמוקמינן לה על כרחינו במקומות דנהיגו שלא לעלות בבתי שוקיים כלל אפי' של בגד אלא ברגלים מגולין לגמרי מפרסותיהם עד כרעיהם וס"ל דזהו כבודם וכבוד הציבור דאל"כ איך יבטלו מ"ע של תורה והרי אפשר לכסותם באיזה בגד שהוא. וכן כתב הב"י בכוונת