סדר הלכה (רמב"ם) לא

האזהרה זו לאסור גם דבר המביא אל גוף האיסור. וראי' לזה מדברי מרן מהרש"א שם שכתב וז"ל דכמה מדריגות וגדרים יש עד שיבוא לידי ליצנות לא. הי' לו לאסור רק מושב לצים אבל ההליכה והעמידה לא תיאסר דכיון דלא ישב סגי דלא יבוא לידי ליצנות וקאמר לפי שאלו הדברים מושכים את הלב וכו' עכ"ל וא"כ ודאי י"ל דענין השחוק ע"י עצמו אסור מה"ת בל"ת אבל מדברי קבלה הוסיפו לאיסור כמה מדריגות וסייגים הליכה בפני עצמו ועמידה בפ"ע והישיבה בפ"ע אעפ"י שלא נטפל עדיין אל השחוק עצמו:

והנה הרמב"ם בסה"מ ל"ת ל' כתב וז"ל הזהירנו מללכת בדרכי הכופרים והמתנהג במנהגיהם ואפילו במלבושיהם ובקיבוציהם במושבם וכו' ולשון הספרא ובחקותיהם לא תלכו בנימוסות שלהם ובדברים החקוקים להם כגון טרטיאות וקרקיסאות ואלו הם מינים ממושבם שהיו מתקבצים להם שם לעבודת צלמים עכ"ל. ולכאורה תמוה דמשמע מדברים הללו לפ"ר שלא אסר הכתוב אלא כשהקיבוץ אל הבתים הללו היא לעבודת צלמים ומנ"ל הא. וראיתי להב"ח סי' קע"ח שנתקשה בזה וז"ל ואיכא להקשות למה לא פירש הרמב"ם שהוא ממיני מושבם לשחוק וליצנות כדאיתא פ"ק דע"ז וכו' וי"ל דדבר הלמד מענינו הוה שלא כיון המקרא אלא בנימוסים וחוקים שקבלו עליהם מאבותיהם אבל פלטין העשוי לשחוק וליצנות אינו חוק קבוע עכ"ל:

והנה אין ללמוד. דטעאטאר שלא במקום עבודת צלמים רק לשחוק בעלמא אין בו איסור תורה דהא ליתא שהרי לא אמר אלא שהמקרא הזה שבפרשת קדושים בעניני עבודת צלמים ידבר אבל הלא יש לנו עוד אזהרה מפורשת בפרשת אחרי בחקותיהם לא תלכו ובא עוד הכתוב השלישי בפרשת ראה פן תנקש אחריהם וכמ"ש הרמב"ם בסה"מ שם. ואם האחד ידבר בעניני ע"ז יבואו שני כתובים האחרים לאסור גם שלא בעניני ע"ז כלל. גם דברים אלו שכתב הב"ח שדבר הלמד מענינו הוא לכן פי' הרמב"ם שגם תיאטראות הוא בית קיבוץ לעבודת צלמים מפני שענין הכתוב שם מדבר בזה. לפ"ר תמוה טובא דאדרבה הענין הסמוך לאזהרה זו לא ידבר מעבודת צלמים כלל אלא מענין איסור העריות כולם ואח"כ נאמר ולא תלכו בחקות הגוי והוא הוא הל"ת שהביא הרמב"ם בספר המצות סי' ל' שם] הרי מבואר שדבר הלמד מענינו שם הוא עניני העריות. והכי תניא בסיפרא פרק י"ב להדיא חוקים החקוקים להם כו' ומה היו עושים האיש נישא לאיש והאשה לאשה האיש נושא אשה ובתה והאשה ניסת לשנים כו' עכ"ל אבל בפרק י"ג בסיפרא שם תניא בחקותיהם לא תלכו בנימוסות שלהם ודברים החקוקים להם כגון טרטריאות וקרקיסאות וכלשון הזה ממש הוא בספרי. ואם נאמר שרו"ל דוקא בעושים לקיבוץ עבודת הצלמים. א"כ יהי' שני הברייתות הללו חולקות זו על זו זאת אומרת שאין האיסור אלא בעניני עבודת צלמים. וזאת אומרת שהאיסור בעניני עריות לא מענין ע"ז כלל. אבל האמת י"ל שאין כאן מחלוקת כלל. ותדע שהרי הרמב"ם עצמו העתיק את דברי שניהם במקום אחד יחדיו בביאור המצוה הלזו בסימן הנ"ל. וכוונתם לומר שמריבוי האזהרות הנכתבים בענין זה למדו שכל נימוסיהם וכל דבריהם החקוקים להם אסורים. ומה שפירש הרמב"ם שתרטיאות הם מינים ממושבם שהיו מתקבצים להם שם לעבודת צלמים רו"ל מפני שבאמת כך הי' מנהגיהם שבמושבות ההם שעשו השחוק בקיבוץ גדול באותו מקום עצמו התקבצו גם לעבודת הצלמים. ובאותו בנין שיתאספו לעבודת הצלמים שמה יתאספו גם להעריך מיני הצחוק והלצון. וכן כתוב להדיא בספר החינוך סי' רס"ב וז"ל לא תלכו בנימוסות שלהם כו' כגון תיטראות וקרקסאות כו' וכל אלו הם מיני שחוק שעושין בקיבוציהם כשמקבצין לעשות שגעונות וזנות ועבודת האלילים עכ"ל. וא"כ מבואר שדברו חכמים בהווה שבבתים הללו היו נוהגים לעשות גם הצחוק גם עבודת אלילים גם זנות. ואין ספק שאפי' יעשו לכל ענין וענין בבית בפני עצמו יש בכולם איסור ל"ת זו בכל אחד בפני עצמו כמו הבית שיש בו כולם יחד אלא שדברו חכמים בהווה [וכן י"ל מ"ש הב"ח סי' קע"ח שם פירוש תיטראות היינו בתי ע"ז הקבועין להם עכ"ל רו"ל משום שכן נהגו מלעולם. ותיאטער שאין שם עבודת צלמים ג"כ אסור]:

עוד נלענ"ד לפי מ"ש הב"ח סי' קע"ו לפרש דברי הרמב"ם בספר המצות סי' ל' הנ"ל וז"ל ובספר המצות סי' ל' כתב שזה פירוש תרטיאות וקרקסאות בתו"כ דלעיל ואלו הם מינים ממושבם שהיו מתקבצין לעבודת הצלמים עכ"ל והיינו לומר שלא יבנה כתבניתם וכפירוש הכסף משנה וכ"כ הגהות מיימוני עכ"ל הב"ח נראה דכוונתו לתרץ קושיא הנ"ל דאיך ס"ד שאין איסור תיאטער אלא כשמתקבצין לע"ז. ואטו לא אסור חוקה זו אלא כשעובד שם ע"ז לכן פירש הב"ח דרו"ל לענין איסור בנין תמונת בנין בית שעובדין שם ע"ז אבל לבנות תבנית בנין בית פלטין העשוי לשחוק לחוד אין בו חיוב ל"ת זו אבל איסור צחוק הטעאטר פשיטא שאסור הגם שאין שם עבודת צלמים כלל. והדר כתב הב"ח וז"ל ואיכא להקשות ולמה לא פירש הרמב"ם שהוא ממיני מושבם לשחוק וליצנות. רו"ל אימא ה"נ דתבנית בנין בית שחוק לחוד נמי אסור לבנות ומנ"ל להרמב"ם שאין איסור לבנות אלא צורת בית ע"ז ממש. על זה כתב הב"ח לתרץ במ"ש וי"ל דדבר הלמד מענינו הוא שלא כיון המקרא אלא בנימוסים וחוקים שקבלו עליהם מאבותיהם [ואין כוונתו דענינו של מקרא בעניני עבודת צלמים איירי. דאדרבה הא ליתא וכמ"ש למעלה. אבל דו"ל דענינו של כתוב נמוסים וחוקים שבקבלה בא להם מאבותיהם ומה הי' עושים איש נושא איש ואשה אשה וכו' כדתניא בתורת כהנים הנ"ל] אבל פלטין העשוי לשחוק וליצנות אינו חוק קבוע (כוונתו לבנות לשחוק לבדו אין זה חוק קבוע ואין איסור לבנות כדמותו. אבל השחוק והליצנות גופייהו פשיטא דאסורים בכל מקום שהם ורק מפני זה הוצרך הב"ח לפרש דברי הרמב"ם בספר המצות דרו"ל לענין איסור הבנין מיירי דאל"כ גם בלא עבודת צלמים אסור. וזהו שמסיים הב"ח שם בזה"ל] ונראה ודאי דלא אסור הכתוב לבנות] אלא כגון אותם העשוין לקיבוץ עבודת צלמים אבל כגון אותם העשוים לוועד שלהם להתייעץ על חוקיהם ולמשפט אין בהם איסור לבנות כתבנית אותן היכלות עכ"ל. הרי מבואר שדיבר רק מאיסור הבנין כדמותן שכל שאינו לע"ז מותר לבנות כדמותו [אפי' כבית משחק הטעאטער אין בו איסור לאו של תורה. אבל י"ל דמשום גדר הצניעות אסור משא"כ תבנית בית הועד והמשפט ובית העצה שלהם אין בו איסור כלל. ולפ"ז אין קושיא בדבריו מרישא לסיפא] ע"ש מה שסיים עוד בזה"ל ובמס' שבת פ' השואל משמע ג"כ שבאותם בנינים אין איסור לילך לשם בחול דדוקא בשבת אסור אם לא לפקח על עסקי רבים ע"ש עכ"ל נ"ל דרו"ל הא בחול מותר לילך אפי' על עסקי יחיד. ודוקא ההליכה מותר שאינו אלא גדר וסייג דרבנן וכמ"ש לעיל דהליכה ועמידה וישיבה כולם אינם אלא גדרים אל גוף האיסור והתירו ההליכה לשם אפי' בשבת לצורך עסקי רבים. ובחול התירו ההליכה לשם אפילו לצורך עסקי יחיד אבל גוף השחוק והליצנות שהוא איסור דאורייתא לא מצינו בו היתר כלל. וזה ברור לענ"ד בכוונת דברי הב"ח ודו"ק כי אפי' בחול לא