סדר הלכה (רמב"ם) כה

היסוד שהניחו לנו הר"ן וסייעתו דעל דרבנן שיש לו עיקר מה"ת דינו בנגידא ודי בכך דלא אתי לזלזולי בי'. משא"כ בדבר שעיקרו דרבנן דינו בשמתא דחמירא מנגידא כי היכי דלא ליתי לזלזולי בי':

אמנם הגאון בעל פרי חדש הרבה להשיב ולסתור יסוד זה והוכיח מהרבה מקומות בש"ס דלא כהר"ן ואני אמרתי אסורה נא אראה אשיח לב על טענותיו והשגותיו הלא המה (א') מעירובין דף ס"ג ההוא גברא דקאסר לי' לחמרי' בציניתא רמי בי' קלא ולא אשגח בי' אמר לי' ליהוי האי גברא בשמתא. והרי מלאכה בשבת עיקרה מן התורה. (ב') מקידושין ל"ט ההוא דזרע כלאים בחוץ לארץ ואמר התם ניתי ונשמתי'. וזריעת כלאים ודאי עקרו מה"ת. (ג') משבת דף ק"ל וחולין ד' קט"ז דבישלו רישא דטוסא בחלבא ושמתי' ובב"ח עיקרו מה"ת. (ד) מקידושין ע"ב ההוא דצדי כוורא בשבתא ושמתי' ר' אחא ב"ר יאשי' אע"ג דאיסורו מה"ת. (ה') ממועד קטן י"ז ההוא גברא דהוה מחי לבנו גדול אמרה ליהוי האי גברא בשמתא דקא עבר על ל"ע לא תתן מכשול והרי איסורו מה"ת. (ואו) בסנהדרין כ"ו הני קבוראי דקברו מיתא ביומא קמא דעצרתא ושמתינהו ר"פ והרי יו"ט ראשון עקרו מה"ת. (ז') בחולין קל"ב כהנא דלא יהיב מתנות כהונה ליהוי בשמתא וע"ש די"א שהוא חייב מה"ת וי"א דאינו מה"ת אבל עכ"פ עקרו מה"ת ולדברי הר"ן קשה איך שמתיהו:

הני נינהו שב שמעתתא דיליף מנהון הגאון פרי חדש דמשמתינן על דבר שעיקרו מה"ת וכל שכן על של תורה גופי' ודלא כהר"ן. אמנם לפי מה שכתבנו למעלה שיש הבדל בזה בין עבירה נמשכת או עובר לפנינו ובין עבירה שכבר עבר וכמו שכתב הר"ן (עצמו) לחלק ביניהם לענין הכאה עד שת"נ וכן כתבי כל גדולי המורים ה"ה רש"י ותוס' והרשב"א והר"ן בכתובות שם ובחולין ק"י וכ"כ התשב"ץ ח"ב סי' נ"א והרשב"ש סי' תר"י וה"ה לענין דין זה יש לחלק בהכי ולומר שזה שאמרו להקל בדבר שיש לו עיקר מה"ת זהו דוקא בשכבר עבר אבל עובר לפנינו שפיר משמתינן לי' על דבר שעיקרו מה"ת וכ"ש על איסור תורה גופי':

ויש לנו ראי' ברורה לזה מדברי הר"ן עצמו שהרי כתב שם במ"ק בההוא מינטר פרדיסא וז"ל וא"ת דכיון דעבר על לאו דלא תגזול אמאי לא נתחייב נידוי על איסור דרבנן משמתינן על איסור דאורייתא לא כ"ש. וע"ש עוד במ"ש בזה"ל דודאי אם כשהי' רוצה ללקוט נידהו הרשות בידו והיינו עובר לפנינו] אבל הכא מיירי שאחר שלקט כו' יעו"ש. וכ"כ הר"ן בפשיטות בפרק שמונה שרצים וז"ל כך הוא המדה בכל האיסורים שהעובר עליהם ראוי לנדותו. הרי להדיא דפשיטא לי' להר"ן עצמו דמשמתינן על איסור תורה. ועל כרחינו צ"ל שזה שכתב בפרק מקום שנהגו דלא משמתינן על דבר שעיקרו מה"ת וה"ה ד"ת זה רק על עבירה שכבר עבר אבל בעובר לפנינו ודאי משמתינן:

ובהיות כן כל הנך שב שמעתתא לא הוין תיובתא כלל וכולהו שפיר מתוקמי בעובר לפנינו. והרי מוכח להדיא בש"ס דעירובין שם. ס"ג דהכי הוה עובדא דעבר לפנינו וקאסר חמרא בציניתא ור"י רמא בי' קלא ולא אשגח בי', ולהכי לא המתין רב הונא אבל תיכף ומיד הורה הלכה בפני רבו וקפץ לנדותו באותו שעה וכמו שאמרו בגמ' שם. וכן הך דסנהדרין כו' בהנך קבוראי ג"כ מיירי בעוברים עדיין לפנינו וכמ"ש רש"י שם להדיא שהיו עוברים ושונים וחוזרים לעבור וכמ"ש לעיל בס"ד. והכי נמי בהנך דקידושין דף ל"ט ודף ע"ב שם מוכח להדיא שהחזיקו לעמוד במרדם ונמשכו בעבירה עד שהמירו דתם. וכן הך דשבת ק"ל וחולין קט"ז דמוכח התם להדיא שהיו רגילין ונמשכו בעבירה זו לעשות כן תמיד ולפניו הקריבו רישא דטווסא בחלבא על כל כיילא בזה שפיר משמתינן להפרישם מאיסור אי לאו דאתרי' דר"י הגלילי הוה. וכן י"ל בהך דמו"ק דאמרה ליהוי האי גברא בשמתא באותה שעה שראתה אותו מכה לבנו הגדול וכן הך דחולין קל"ב מוכח להדיא דהחזיקו בעבירה זו עדיין לפנינו כדאמר התם להדיא דהוי קיימי בשמתא דר"ח הא עשרין ותרתי שנין. מבואר א"כ שאין מכל המקומות הללו סתירה ליסוד הנ"ל ולעולם י"ל דאחר שעבר אאיסורא שעיקרו מה"ת ואפי' דבר תורה עצמה די בנגידא:

והנה אשובה אראה עוד מ"ש הגאון פר"ח לחדש שבע השגות אחרות להוכיח דמנגדין גם על דבר שאין לו עיקר מה"ת ומייתי בידי' שנית שבע שמעתתא אחריני. (א') ברכות ד' נ"ח רב שילא נגדי' לההוא גברא דבעל ארמית והרי כל שאינו דרך חיתון אינו מה"ת ואמאי לא שמתי'. (ב') שבת דף קל"ט רב עמרם חסידא מנגד אמאן דזרע כישותא בכרמא בחוץ לארץ אע"ג דאין לו עיקר מה"ת. (ג') בעירובין מ"ד בהנהו דעבד מחיצה של בני אדם ונגדינהו שמואל. (ד') בתענית ד' כ"ד בההוא גברא דבעל כותית ונגדי' רבא ומית. (ה') ביבמות דף נ"ב רב מנגיד אמאן דמקדש בביאה וזה מותר מה"ת בל"ס. (ואו) היה עובדא בשאר שטרות שחתמים עדים שאינן בקיאין לחתום ונגדי' רב כהנא גיטין י"ט ואין בזה שום עיקר מה"ת ומדוע לא שמתי'. (ז') בירושלמי פרק ערבי פסחים האוכל מצה בערב פסח הרי זה לוקה. הרי מכל הנך דמנגדינן אע"פ שאין להם עיקר מה"ת:

איברא כד מעיינינן שפיר נראה דהנך שמעתתא כולה לאו תיובתא נינהו. והא דברכות נ"ח דנגדי' רב שילא להאי גברא דבעל ארמית. י"ל דס"ל לרב שילא שדבר זה איסור תורה הוא ותדע לך שהרי התשב"ץ בזוהר הרקיע אות קמ"ב ס"ל באמת שיש בו מלקות של תורה אם התרו בו משום לאו דלא תתחתן אפי' שלא בחתנות יעו"ש וכ"מ בדברי הרמב"ם בספר המצות סי', נ"ב להדיא אלא שבספרו הגדול חזר בו ופסק כמ"ד דרך חתנות דוקא אבל עכ"פ אין קושיא אם רב שילא ס"ל כמ"ד דלוקה מה"ת אפי' שלא בחיתון אם התרו בו ובלא התראה לוקה מרדות ככל חייבי לאוין שלא היתה בהם התראה כדינם, וכמ"ש במקומו אי נמי אפי' למ"ד שאין לוקה מה"ת שלא בחיתון ומדרבנן הוא דאסור מ"מ הואיל וקיי"ל דקנאים פוגעים בו בשעת העבירה. כדבר שעיקרו מה"ת דמי. וכן י"ל בהנך דתענית בהאי גברא דנגדי' רבא. והא דשבת קל"ט דרב עמרם חסידא מנגיד עלה. י"ל לפי מ"ש התוס' שם וז"ל קשיא לי אמאי הא אמרינן לעיל הלכה כר"ט דמיקל בחו"ל וצ"ל דבמקומם לא היו בני תורה עכ"ל מבואר מזה שלכן הורה להם הלכה כחכמים דס"ל כישות מין ירק הוא והרי הוא כלאים בחו"ל והרי פשיטא לי' להפר"ח עצמו שאיסורו יש לו עיקר מה"ת כמו שהביא שם מקידושין ל"ט להדיא. וכן הא דעירובין מ"ד כל מחיצה שאסרו חכמים משום בנין הרי יש לה עיקר מה"ת דבונה אב מלאכה הוא ועיין או"ח סי' שט"ו וסי' שס"ב, והא דגיטין י"ח בהחתים עדים שאין בקיאין לחתום. י"ל לפמ"ש הרב המגיד פ' כ"ד מהלכות מלוה ולוה שזה דבר שיוצא מכשול להוציא ממון ע"י שטר מזויף שלא יהא ניכר זיופו א"כ גם הוא יש לו עיקר מה"ת ל"ת דל"ע ל"ת מכשול. וכן י"ל הא דאמרו בירושלמי האוכל מצה בע"פ לוקה הוא משום דס"ל שאסור מה"ת מן הכתוב בערב תאכלו מצות ולא קודם הערב וכמ"ש בשם הרוקח להדיא שהוא לאי הבא מכלל עשה, ואפי' למ"ד דאינה נמנית למצוה בפ"ע אבל עכ"פ י"ל דס"ל דעיקרה מה"ת. וכן הא דרב מנגיד מאן דמקדש בביאה