סדר ברכות נב

יזהר האדם מאד בקריאת שמע שעל מטתו כדאיתא פרק קמא דברכות אמר רבי יצחק כל הקורא קריאת שמע על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו דכתיב רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם וז"ל ספר הזוהר פרשת קרח בכל לילה קודם שישכב במטתו יתודה ויתחרט על חטאיו מה שעשה ביום וימחול גם כן לאחרים שפשעו לנגדו ולמה דוקא בההוא שעתא לפי שההיא שעתא אילנא דמותא שריא בעלמא וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא ובעי בההוא שעתא למעבדא חושבנא על עובדיו שעשה כל היום ולכך יתודה ומי שמתודה ואומר חטאתי כל בני דינא בטלין ממנו ואין נמסר לשום ממונה אלא הקדוש ברוך הוא דנהו בעצמו וכתוב ורחמיו על כל מעשיו וכן מצינו בההוא חסידיא דכל אימת דהוה סליק לפוריא הוה אמר שרי ליה מריה לכל מאן דצערן כי אפילו לא ידע שצערו איזה אדם באיזה דבר מסתמא יאמר כן ואפילו לבניו ולבני ביתו שסרבו לנגדו וצערו באיזה ענין ימחול להם ולא יקללם ולא לשום בר נש ולא יצא לשנא בישא ודבר בלתי טהור מפיו כי על כל אלה יביאך אלקים במשפט ואפילו על שיחה קלה כי השטן לנגדו וחוטף הדברים (מאיו?) [מפיו] דכתיב אשים לפי מחסום בעוד רשע לנגדי שהוא חוטף הדברים ומביאן כלפי מעלה לכך ידריך האדם עצמו ובני ביתו בדרך הטובים ובחרת בחיים כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו והבא לטהר מסייעין לו ולכך אין גורנה של תורה אלא בלילה שהיא שקולה וחשובה ומעולה יותר מעולה ומנחה וחטאת ואשם ומלואים וזבח ושלמים ושומר פיו ולשונו שומר מצרת נפשו רצה לומר מצרת עולם הבא

איתא במסכת סנהדרין בפרק היו בודקין כל המברך על החדש בזמנו כאלו מקבל פני שכינה וכו' שים לבך ועיניך בהשגחה פרטית על המאמרים האלו ואל יהא המצוה הזאת קלה בעיניך שהרי אבותינו הלכו ובאו שלש פעמים בשנה במרוחק בקצה אחרון שני מאות פרסה בכל פעם לראות פני השכינה ואנחנו איך לא נעבור חלוצים ברב עם הדרת מלך לקבל פני אבינו שבשמים במקום נקי וקדוש בקדושה ובטהרה בשמחה רבה יחד כלם יודו וימליכו ויאמרו כי היא חכמתכם ובינתכם. וכבר מושבע ועומד שלא יגלות סוד רצה לומר סוד העבור לאומות העולם מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום ומעין זה מובן שלא ללמוד תורה