סדר ברכות מו

הנחושת וחי כי עת לכל חפץ ואין כל העתים שוים לפי שיש עת רצון ועת שמדת הדין שולט ויחפוץ בעת הראוי ואל יבא בכל עת אל הקדש ללמוד עם הנערים התורה הקדושה כשהוא אוכל ושותה. לא בחרתי בעיר ואבחר בדוד ואבחר בירושלים מיבעי ליה אלא שמעינן מזה שהמנהיג הוא עיקר העיר ונטירתה כמו שמצינו בגמרא גם כן כששלחו אחר תלמיד חכם העיר אמרו להביא נטורי העיר וכו' לכן ישים לבו ומחשבתו להוציאם ולהביאם בדרך ישר ויבאר הרב כל דבר באר היטב שלא יבאו לכלל טעות כדמצינו בהרבה מקומות בגמרא גבי מים שלנו ומעשה דאנטיננוס איש סוכו וגבי יואב במסכת בבא בתרא וכך יפרש להם פירוש המלות שיש כמה וכמה עניינים ודברים שהם לפי הברת קול כפשוטן באזני שומעיהם אבל עיניהם השע שאינם מבינים פירוש הדבר וצריך לפרש להם מה לשון מסכתא או פרק או אסור או מותר או כשר או פסול או מה לשון משנה וגמרא ומה פירוש חרוסת שהוא סובל פירושים הרבה כפי דעת בעל הערוך ומצאתי שבלשון ארמי מה שכותתין ירקות הרבה ביחד קורין אותו חרוסת וכן חסל סדור פסח שהוא לפי דעת הרא"ש והמרדכי לשון סיום ולפי שאר דעות לשון השלים וכהנה רבות וקטן וגדל ישפוט ולפרש דבריו היטב ולחדד תלמיד בלב ובנפש בפה בדבור ובמעשה והלך לפניו צדקו ותבא עליו ברכה וטוב גערה במבין מהכות והוכח תוכיח מתחלה בינו לבין עצמך ואם מאן ימאן תוכיח אותו לעין כל יתן למכהו לחי אז ישבע בחרפה שנתן לו הלחי ואין נותן דעתו להכותו ונתקרר דעתו במה שנותן לו הלחי להכותו וכן די בזה מה שמוכיחו בינו לבין עצמו ואחר כך בפני רבים ואין צריך להכותו מכה רבה

כל העובר על דברים האלו וכיוצא ואמר הריני מסכן בעצמו או אינו מקפיד בכך מכין אותו מכות מרדות והנזהר בהם עליו ברכת טוב. והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני טוב שלא יהא כליו מגולין בעת הזה משום נקיות וטהרה אפילו במקום שאין נחשים מצוים ישראל קדושים וטהורים הם וצריך שלא יאכל בשר ודג ביחד מפני שקשה לצרעת ירחץ ידיו בין בשר לדג ויאכל פת שרוי בנתיים כדי לרחוץ פיו, צריך ליזהר מזיעת אדם שכל זיעת אדם כסם המות חוץ מזיעת הפנים צריך ליזהר מליתן מעות בפיו שמא יש עליהם רוק יבש ממוכת שחין ולא יתן ככר לחם תחת בית השחי מפני הזיעה ולא יתן פס ידו תחת שחיו שמא נגע במצורע ולא יתן תבשיל ולא