סדר ברכות מא

להשלים הק' ברכות וכאן אין מקומו להאריך

אמרינן בס' יצירה פ' ב' משנה ד' אין בטובה למעלה מענג ואין ברעה למטה מנגע וזה רמז על מי שאין מענג השבת כראוי וממלא הק' ברכות בפירות ומתענג נפשו כראוי נהפך לו ענג לנגע כי במ"ש אליהו יושב תחת רתם א' וכותב שכר שומרי שבת ואף על פי שישראל יושבין בסוכת שלם הפורס עלינו נתן רשות למשחית מי שחלל שבת או שהוא אין מתעדן עצמו כראוי ולכך אל יצא בלילי שבת יחידי ולכך כיון ששבת וי לנפש ולא אמר וי לגוף אלא לאותו נפש שהריחה ציקי קדירה מנשמה ותורתה דהיינו סכת שלום הפורס עלינו מרגשת ביותר מה שכותב אליהו הן בזכות או חובה ח"ו אם לא שמר שבת כראוי או הי' עוצב ביותר ביום שבת קדש ולכך מתפללין תפלת יקום פורקן בשבת ולא ביום טוב שמצינו בס"ח שהרשעים אף במיתתן מזיקין ונתן רשות להזיק למחללי שבת או לעצובים או אינו מתעדן כראוי ולכך מתפללין לבריות גופו לכך מדת החסידים והפרושים להיות נזהרים לרחוץ בע"ש לכבוד שבת וכדי להעביר זוהמת דחול ובדוק ומנוסה לכל ירא שמים אחר שאמרו הצבור ברכו שמיד יקבלו שבת המלכה וטועם כוס של ברכה נשני אלהים את כל עמלו וישכח את רישו ואת עניו ומצוה רבה זכור ושמור להקים לקדש על היין ולהבדיל במ"ש ושכרו פרשו חז"ל במס' תענית ומס' מגלה כידוע לכל בתוספת ברכה לרוב וזכור שתשמח עצמך ושמור שתשמח גם כן אחרים בעונת שבת ובשאר דברים כמו שכתוב לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וגו' שכל ימי החול הם סריסים עד הגיע תור שבת המלכה ושמרו בני ישראל את השבת ר"ת ביאה וז"ל רעיא מהימנא זכאין אינין איברים דמתקדשין בשעת תשמיש דאינון עצי העולה והתקדשתם והייתם קדושים. אשתומם על המראה שבעת ובעונה הזאת אין נזהרים באמירה לגוי אפילו בשבת עצמו גם שהוא שלא לשם מצוה ורבותינו ז"ל לא התירו אמירה לגוי אלא בערב שבת בין השמשות ודוקא לדבר מצוה וגם מה ששולחין גוים חוץ לעירוב להביא טרף לביתו באשר ישאל נפשו ביין ובשכר בקר וערב ומה שאין נזהרין להזכיר בשבת הן שם דמים וסכום מדה וסכום מנין ויוצאין חוץ למחיצה בכל דבר אפילו כדעת המחוור והמקיל שבכולן אינן צייתינן ואיה נפלאותיך אשר ספרו לנו הראשונים וכי תנא בכדי טרח

כל יושבי ישוב ובני כפרים יעמדו על הברכה ויעשו ע"ת שהוא