סדר ברכות יג

לאלהי ישראל לכו לחמו בלחמי שלחן ערכתי לפניכם ועליו כל מיני ברכות למיניהם איש על דגלו באותות כאשר תקנו זקנינו

כל ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות אינה ברכה ואם דלג שם ומלכות יחזור ויברך ואפילו אם לא דילג אלא תיבת עולם לבד צריך לחזור ולברך דמלך לבד אינו מלכות: ואתחיל דיני הפת

שהוא מזון התדיר ובו מתחילין לברך המזון כל ששת ימי המעשה כי המוציא בגי' "מ ק ד ח" שהוא התחלת המלאכה כן מצות המוציא התחלת האכילה

האוכל פת מחמשת מיני דגן שהם: חטה שעורה כוסמין שבולת שועל ושיפון מברך לפניו: ברוך אתה ד' אלהינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ

ולאחריו מברך ברכת המזון אבל אינו מברך המוציא על פת אורז ודוחן: חמשת מינים הללו כשהם שבלים נקראו תבואה, ולאחר שדשין וזורין אותן נקראו דגן, ולאחר שנאפו נקראו לחם, ולכך מברכין עלי' המוציא לחם' שבכלל כל העילוין מתחלה ועד סוף, ומברכין המוציא לחם מן הארץ ולא מן האדמה שבמלת הארץ נכלל הכל והא ראייה בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, וגם נקט לישנא דקרא כמו דכתיב להוציא לחם מן הארץ ואף על פי שבשאר פירות מברכין בורא פרי האדמה נמי נקט לישנא דקרא כמו שכתוב הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה ואין להשיב ולהקשות למה כתבה התורה אצל לחם "ארץ" ואצל שאר פירות "אדמה"? דבדבר שצריכין להעמיק בקרקע טפי נקרא ארץ כמו תבואה שצריכה שלשה טפחים עומק המחרישה ושאר מיני לפתות אין צריכין עומק כל כך לכך מברכין בורא פרי האדמה ופירש המוציא לחם רצה לומר מזון כמו דכתוב עבד לחם רב וכן הנני ממטיר לכם לחם מן השמים רצה לומר מזון שהרי לא ירד לחם מן השמים אלא המן. ובמקום הראוי לכל אחד ואחד אכתוב דינים וטעמים השייכים אם ירצה השם. ובכאן לא באתי אלא ללקט סדר הברכות כראוי להיות רגיל ושגור בפי כל: ופת זה שמברך עליו פוטר כל מיני מאכל הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה ללפת בהם הפת ואם בא לאחר הסעודה שלא מחמת הסעודה כגון פירות מברך לפניו.