שדי חמד פאת השדה מערכת א צט

לענין מזוזה אין מזה הכרח לענין ס"ת דכיון דלאו לקריאה עומדת כי אם לקבעה בפתח והשר יקבענה בפתח משום הכי התיר במקום איבה כשיש לחוש שאם לא יתנו לו ירע לישראל אבל בס"ת דאיכא משום גניזת ס"ת כשרה דאסור גם הרמ"א יודה דאין להתיר מפני חשש זה באופן שלפי דעתי הקצרה אולי יש לפקפק מאד בדב"ק כאמור. וגם במה שכתב בטעם האומר דנמצא ביד עכומ"ז יגנז דהוא משום דלא שכיח שיבא ליד עכומ"ז אלא על ידי גזילה וכו' א ביד שאול סי' פא"ר אות ב' (במהד"ב) שהוקשה לו אמאי לא ניזיל בתר רובא ורוב ספרים כשרים וניחא ליה דכיון דנמצא ביד עכומ"ז איתרע ליה רובא דהא רוב ספרים כשרים אין נמצאים ביד עכומ"ז עי"ש ודו"ק גם מה שמייחס היש מי שמכשיר ס"ת שביד עכומ"ז להרמב"ם ודעמיה לא ידעתי כעת מי ומי הסוברים בזה כהרמב"ם כי לפי הנראה מדברי מרן בב"י וש"ע סברת הרמב"ם בזה יחידאה היא והוא באחד ממש אלה הדברים שר היו בקונטריסי דברי חכמים בסי' קל"ה שציינתי בנדפס במערכה זו אות ת"ב השייכים לכלל זה

ודע שעל כללין דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזיקינן כתב הגאון תפארת ישראל בפרק ששי דיבמות משנה ה' אות כ"ב סוף ס"ק ה' שני כללים. א. דלא אמרינן אחזוקי וכו' לגבי יצרא דעבירה דאלים טובא כדאמרינן גזל ועריות שנפשו של אדם מחמדתן ב. אפילו בשאר מילי יש לחלק דשמא עשה לא חיישינן כדאמרינן בגיטין דף כ"ח ע"ב שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן שהרי אמרו לעולם יהיה כל אדם בעיניך כלסטים (מס' דרך ארץ פרק ה) וכן אמרו כשבעלי דינים עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים אבות פרק א') ואמאי והרי אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזיקינן לא על כרחין כנז"ל ובזכרונות הגאון חקרי לב שבסוף ספר ישרי לב דף צ"ז אות קל"א ציין בעיקר כללין בני משה סי' ח' הרשב"א סי' אל"ף נ"ט גידולי תרומה דף קכ"ב בבא בתרא דף ז' מיוחסות סי' ג' כתובות דף י"ט ך' ע"ש ועיין בבית יוסף סי' ל"ד שפתי כהן שם בח"מ סק"ח משפט צדק ח"א סי' ל"ח הריב"ל ח"ג סי' ע"ז וח"ב סי' ע"ד ובית דוד חלק יו"ד הלכות ריבית

ע"ב) אכילה דסתמה היא בכזית במה שכתבתי בנדפס במערכה זו אות ש"ע נשמט שם מה שכתוב בקונטריסי וזהו ובלשון בני אדם נראה פשוט דסתם אכילה כולל בין כזית בין כל שהוא ועיין ביורה דעה סי' רי"ז ולהרב עצי לבונה שם בס"א בענין זה ובמה שכתבתי לקמן במערכת הבי"ת אות ס י"ב (בד"ה גם מ"ש) עד כאן נשמט

וראיתי לכתוב כאן מה שביאר הגרל"מ בספר התורה והמצוה בפרשת צו סי' ל"א (על פסוק מצות תאכל) יש הבדל אן פעל אכל בקל ובין הנפעל הפעל אכל בקל מוסב על האדם האוכל ולא יקרא אוכל אלא בכזית שפחות מזה נקרא טועם כי טעמתי מעט דבש (ש"א) וכמ"ש בספרא לקמן בפרשה יו"ד משנה יו"ד אחרי פי"ב מ"ב אמור פר"מ ט"ז ופ"ו מ"ג ובפסחים דף ל"ב סתם אכילה בכזית אבל הנפעל מוסב על הדבר ואף אם נאכל כל שהוא הגם שלא יקרא אכילה מצד האוכל שלא אכל רק טעם מכל מקום הדבר נאכל ואיננו וזה שאמרו בספרא שלכן שינה ואמר מצות יאכל בנפעל ולא תפס הלשון שדבר בו עד עתה יאכלו אהרן יאכלוה והיה לו לומר מצות יאכלו ללמד שאף שלא נשאר רק מקצתה בכל זה תאכל ומזה תערה מקום הדבר שכתב הרמב"ם בראשון מהלכות חמץ דין ז' שהאוכל חמץ בפסח אפילו כל שהוא אסור שנאמר לא יאכל ומפרשים ראשונים ואחרונים לא ידעו נתיבותיו מאין הוציא דבר זה והנה פורש שיש לו יסוד בגמרא עכ"ל

ואכילה גסה אי חשיבא אכילה לענין איסורין הנה בנדפס במערכה זו אות שס"ט הבאתי דברי הרב משל"מ בפרק ה' מהלכות יסודי התורה דין ח' (בסוף ד"ה עוד כתבו שם התוס' בפרק כל א דלא חשיבא אכילה ומתבאר מדב"ק (שם בד"ה וראיתי להתוס') דמכל מקום אסור לאכול דבר איסור אכילה גסה דחשיב כאוכל אוכלין שלא כדרך הנאתן דאף דלא לקי עליהן איכא מיהא איסורא עי"ש ועפ"י זה יש לדחות הוכחת רב גדול בדורנו יצ"ו (הובאו דבריו בס' עבודת הכהן דף ס"ט ע"ג בד"ה ובנוב"י) מדברי התוס' בשבועות דף כ"ב ד"ה אהיתרא נגד מה שחדש הצל"ח דחצי שיעור היכא דלא חזי לאיצטרופי לא אסור מן התורה עיין מ"ש בשדי חמד מערכת החי"ת אות יו"ד

ובדין אכילה ע"י הדחק אי חשיבא אכילה הארכתי קצת בנדפס שם בס"ד וכמה שתמהתי על הרב מוהר"ץ הירש חיות בדין זה ראיתי עתה בס' היקר לב שומע (ששלחו אלי הרב המחבר יצ"ו אחר שקבל הספרי שדי חמד ששלחתי לו) באות ל"ג שגם הוא תמה על מקצת דבריו עי"ש ובעניינים אלו (אכילה גסה ואכילה ע"י הדחק אי הוו אכילה אתה תחזה פלפל נאה בס' אמרי שפר שנדפס בקרוב (בשנת ששו"ן) לידידי הגאון מוהר"א קלעצקי יצ"ו בסי' נו"ן בד"ה ועמ"ש בספרי) ובזכרונות הגאון חקרי לב שבסוף ספר ישרי לב בדף צ"ח אות קנ"ח כתב אכילה ע"י הדחק אי שמיה כילה בשלחן ערוך יו"ד סי' קי"ג נראה שהוא מחלוקת ועיין בבעל המפה ובכנסת הגדולה ועיין בפאה פ"ג משנה ד' ושם פ"ו לר"ע ומ"ש התוספות יו"ט בפרק ג' שם בדעת הרב ובהגהת הרב המשי"ח ציין לעיין בשבת דף מ"ו קמא דף י"ט ודף ק"י נזיר דף כ"ג ובתוספות דבבא מציעא דף פ"ז ד"ה ואכלת וביבמות דף ט'

ואכילה שלא כדרך הנאתה שחקר מרן המשנה למלך בהליכות יסודי התורה פרק ה' הלכה ח' אי חשיבא אכילה לענין קיום מצות אכילת מצה וקרבן פסח וכיוצא עיין במה שרשמתי בזה בנדפס באות חר"ן הנה השגתי עתה ס' דרך המלך לאחד מרבני גאוני דורנו יצ"ו שנדפס בלעמבערג בשנת תרנ"ב וראיתי שם פלפלא אריכא בדין זה עיין שם בד' י"א ע"ב והלאה והסביר שם מקום ספקו טהור של המשנה למלך ועל פי מה שהסביר בכוונתו כתב לדחות ראיות השער המלך מדברי התוספות בקידושין דף ל"ח ד"ה דאיקרוב עומר על קושית הירושלמי למה לא אכלו חדש וכו' דאם איתא דיצא ידי מצוה היה להם לאכול שלא כדרך אכילה דאין בזה משום איסור חדש ולפי מה שהסביר אם נאמר דיצא ידי המצוה הכי נמי צריך להיות עובר משום איסור חדש עי"ש דב"ק כן השגתי ס' כרם חמד לידידי הגאון אבד"ק ליאדי יצ"ו וראיתי בח"א ד' יו"ד בחידושיו לקידושין שכתב בשם ספר אור חדש על התורה בפרשת בא שכתב להוכיח מדברי התוספות דקידושין הנ"ל (ספר זה לא ראיתי מעודי ומסתמא הזכיר את השער המלך שקדמו בראיה זו) ושדחה דהירושלמי חברו ר' יוחנן וסובר חצי שיעור אסור מן התורה והכי נמי נמי לדידיה שלא כדרך אכילה לפי מ"ש מוהרש"ל בשבועות דף כ"ג והרב המחבר יצ"ו כתב לקיים הוכחתו משום דחדש יש לו היתר וחצי שיעור מותר בו (עיין במה שכתבתי אני הדל בס' שדי חמד מערכת החי"ת אות ב' לענין חמץ) ושוב דחה זה וכתב ליישב בדרך אחרת עי"ש דב"ק. גם בספר ברית יעקב להגאון ברוך מרדכי ליפשיץ בחלק א"ח סי' מ"א כתב בשם חכם אחד שהביא ראיה מדברי הירושלמי שהביאו התוספות הנ"ל וכתב לו שכבר קדמו בשער המלך ושוב כתב לדחות ראיה זו על פי דברי הרש"ל בשבועות דלר' שמעון דכל שהוא למכות הוא הדין דשלא כדרך הנאתן אסור או דיש לומר דלמאן דאמר נותן טעם לפגם אסור אף שלא כדרך הנאתן חייב אם כן לדידהו גם בלא תעשה דחדש חייב שלא כדרך הנאתה ואם כן יש לומר דקושית הירושלמי היא לר' שמעון ולמאן דאמר נותן טעם לפגם אסור גם ראית הרב שער המלך מהירושלמי שהביא הרי"ף בסוף פרק ג' דשבועות גבי שבועה שלא אוכל מצה וכו' כתב לדחות והאריך עוד עי"ש דב"ק ועיין בחידושי יד אברהם ביו"ד החדשים בריש סי' פ"ז (בד"ה אך קשה) מה שפלפל בדין זה

ע"ג) אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה רב אחד יצ"ו שלח הערות בקבלתו הס' שדי חמד ואחת מהן היא בענין זה וז"ל ואשובה אראה בשד"ח כללים אות קי"ז נ"ב יעויין במס' תמורה דף י"ד שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה ובחולין דף קכ"ד ע"א