שדי חמד פאת השדה מערכת א ק

האלקי"ם אי אמר לי יהושע בן נון משמיה לא צייתינא ליה עכ"ד נר"ו וכבר כתבתי בנדפס בזה הלשון אין נביא רשאי לחדש וכו' הכי אמרינן בפ"ק דמגילה ובשאר דוכתי וכו' ובעיקר כללין (אין נביא רשאי לחדש) ראיתי מאמר נכבד בספר הפסגה חלק ד' בשם תורה חדשה יקבנו בצד 29 נגד המתפרצים החדשים האומרים שבכל דור ודור יש רשות לחכמי הזמן לשנות חקי התורה לפי רוח הזמן חלילה עי"ש דברים נכוחים ועי"ש בצד 38 במאמר אל יתהלל חגר

ע"ד) אחרים בנדפס אות של"ו הבאתי דאחרים נאמר בש"ס בכמה מקומות בכינוי על העכומ"ז ועיין עוד סנהדרין דף ס"ג ע"ב ולא ישמע על פיך וכו' ולא יגרום לאחרים פירש רש"י לאחרים לעכומ"ז ובמכילתא פרשת בא פרשה ז' על פסוק והיה הדם לכם לאות לכם לאות ולא לאחרים והבאתי ג"כ טעם על מה שקראו לאלישע אחר עי"ש ובמכתב רב אחד יצ"ו כתב וז"ל ולי נראה דאסקו לאלישע אחר הוא משום לא תשתחוה לאל אחר כמובא בזהר פרשת מקץ דף ר"ד ודברי חז"ל לפי דעתי ממקור קדוש נובע והוא בס' דברי הימים קחשיב תולדותם דשנים עשר שבטי יה ושם שבט דן ליתא שם אשר זה פלא ואנכי יגעתי בעז"ה ומצאתי בדה"י א' קאפ' ז' פסוק י"ב חשים בני אחר אשר מן הידוע כי חשים הי' בן דן לכן אחשבה כי אחר שמדן יצא הפסל כידוע ושלא להזכירו על הקללה לכן כתבו חשים בני אחר והוא דן להורות על המעשה ולכן קראו חז"ל לאלישע אחר כנ"ל. ויעוין בערוך ערך אחר מביא מגמ' ב"מ קי"א וסנהדרין כ"ב דאחרים היינו עכו"ם עכ"ד יצ"ו

ע"ה) אסור לאסור את המותר על מה שהבאתי זה בנדפס אות רי"ד בשם הרב שפתי כהן ביורה דעה בהנהגות איסור והיתר סי' רמ"ב אות ט' כתב לי רב אחד יצ"ו וז"ל שם אות רי"ד נ"ב הוא לשון הירושלמי סוף פרק ה' דתרומות וסוף פרק קמא דחגיגה ועיין תוספות בעבודה זרה דף מ' ד"ה אמר רבא עכ"ד יצ"ו ולפי הנראה אין בידו ס' קהלת יעקב (שהבאתי בנדפס) שהרואה יראה שכבר הובא שם לשון הירושלמי לא ביש לי דאמרת על הטהור טמא אלא שסופך לומר על הטמא טהור וגם הרדב"ז בתשובות החדשות (שהבאתי בנדפס שם) בסוף סי' קמ"ה נשתמש בלשון הירושלמי ואמר לא רע עלי שאתה אומר וכו' שלשון הירושלמי היה שגור בפיו ומלתו על לשונו כמדבר על הידוע ולא הוצרך להזכיר הירושלמי ועיין בשמלה חדשה סי' א' סעיף ט' בדין שוחט שאומר אסור על דבר המותר ובתבואת שור שם ס"ק ב' הביא שכן הוא בירושלמי פרק ב' דעבודה זרה לא ביש לי וכו' וכמדומה לי גם בשאר הספרים שהזכרתי בנדפס הביאו דברי הירושלמי ורבינו הש"ך גם כן כל מה שכתב בקיצור הנהגות איסור והיתר הוא מה שאסף איש טהור מדברי השני תלמודים והפוסקים ואני לא באתי אלא להעיר מה שיש לפלפל בכלל זה כמו שיראה הרואה בנדפס והנה בענין זה ראיתי לידידי הגאון מבאקרעשט יצ"ו בס' מאורי אור שנדפס עתה (בשנת תרנ"ג) בקונטריס מי באר סי' ו' שהקשה מדאמרינן בכתובות דף ז' ע"א ומי איכא הוראה לאיסור וכתב רש"י דכל אדם רשאי להחמיר וכו' (ועיין שם בסי' ז' ובסי' ח' אם לפסול השו"ב מפני זה) וכבר הבאתי בספרי שהקשו מסוגיא זו על כלל זה ועיין בספרים שרשמתי שם וכתב במי באר שם דבת"מ ח"א סי' קפ"א כתב דמי ששגג והטריף שלא כדת של תורה חמיר ממי ששגג והיקל שלא כדת כי המיקל שלא כדין חטאו בין אדם למקום ברוך הוא ושב ורפא לו ויוה"כ מכפר אבל המטריף שלא כדין הוא בין אדם לחברו שהפסיד ממונו ועונו לא יכופר עד שישלם לו או יפייס אותו. וכמדומה לי שהספר ת"מ (שכתב בשמו) שציין הוא ספר תשובה מאהבה שזכורני שראיתי דברים אלו שם כשהיה בידי ס' תשובה מאהבה בשאלה ועתה אינו מצוי אצלי והשגתי עתה ספר חדש משמרת שלום חבור יקר על הפרי מגדים לרב גדול בדורנו יצ"ו וראיתי בהקדמת הספר באות ל"ג שהאריך בענין זה בדברים נכוחים עי"ש דב"ק בבקיאות רב מהש"ס וגדולי המפרשים ובשנת תרט"ן כתב לי מופלג אחד מוועליז מוה"ר שמואל מאיר ראבינוויץ וז"ל בשדי חמד באות רי"ד הביא דברי הש"ך וכו' ובאמת מבואר בירושלמי סוף פרק א' דחגיגה א"ר אלעזר כשם שאסור לטהר את הטמא כך אסור לטמא את הטהור וכו' עכ"ד והתשובה להמעיר הראשון שייכה גם לו

ודע לאו דוקא לומר על דבר המותר אסור אלא אף על דבר האסור אם הוא אסור מן התורה ואין בו מלקות אין רשאי לומר שאסור מן התורה ויש בו מלקות ועובר על בל תוסיף דנפיק מינה חורבא לענין מלקות כן נראה ממה שכתב הרב טהרת המים במערכת החי"ת אות מ"ב וז"ל חומרא שהחמיר החכם הכותב לומר על איסור דרבנן שאסור מן התורה אין להתרעם עליו ותבא עליו ברכה שהחמיר כיון דסוף סוף איסור הוא ומה לי אם הוא מדאורייתא או מדרבנן לבד אם כותב על איסור שחייב מלקות שהוא מן התורה והאמת הוא שאין בו אלא איסור דרבנן אזי יש להתרעם עליו ועובר על בל תוסיף דנפיק מינה חורבא לענין מלקות ברכי יוסף סוף סי' רמ"ג בשם חז"ל עכ"ל והנה דברי הברכי יוסף לא מצאתי כעת ונראה שאף שמדברי הרב הנ"ל משמע דדוקא על איסור שהוא מדרבנן אין לומר עליו שאסור מן התורה וחייב מלקות מכל מקום לפי טעמו של דבר נראה דאף אם באמת אסור מן התורה אם אין בו מלקות אין לו לומר עליו שיש בו מלקות:

ע"ו) איסור דרבנן אם אסרו להפסיד ממון אחרים הנה בנדפס במערכה זו אות שצ"ט הבאתי מה שכתב הרב ש"ך יו"ד סי' קי"ט ס"ק כ"ז דלא אסרו איסור של דבריהם להפסיד ממון על ידם ובסוף האות הבאתי מה שכתב הגאון שואל ומשיב בהגהות יד שאול שכל ימיו נצטער ע"ד הש"ך האלה והצע"ג. ואני ההדיוט לא ירדתי לסוף דעתו מאי קשיא ליה ודברי הרב ש"ך ברורים לענ"ד עי"ש ועל דבר זה כתב לי רב אחד יצ"ו והובאו דבריו לעיל אות כ"ד סק"ח עי"ש שגם אני הדל כתבתי קצת בזה

ע"ז) ר' אליעזר בנדפס במערכה זו אות ת' הבאתי מ"ש הרב סדר הדורות בשם תשובת זאב דקים להו לבעלי התלמוד שכל דבריו של ר' אליעזר כבית שמאי וכתבתי דכונתו על רוב דבריו שהרי בעירובין ד' י"א ונדה ד' מ"ז לא ס"ל לר"א כב"ש עי"ש ועוד מצאתי דר"א לא ס"ל כב"ש והוא דביבמות ד' ס"א ע"ב פליגי ב"ש וב"ה במצות פו"ר ב"ש סברי שני זכרים דילפי ממשה רבינו שהיו לו שני בנים ולא ילפי מברייתו של עולם (זכר ונקבה בראם כדילפי ב"ה) משום דאין דנין אפשר משא"א שלא היה אפשר בברייתו של עולם בלא נקבה ואילו ר' אליעזר שמעינן ליה דאית ליה דנין אפשר משאי אפשר ביבמות ד' מ"ו ע"א דמסקינן שם דר"א מודה לר"י דגר שטבל ולא מל הוי גר דילפינן מאמהות שטבלו ולא מלו ודנין אפשר משאי אפשר עי"ש ובמנחות ד' פ"ב ע"ב ג"כ מסיק הש"ס דר"א ס"ל דנין אפשר משא"א ומשום הכי יליף דדבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין (ולא מן המעשר) מפסח מצרים אע"ג דפסח מצרים לא היה אפשר במעשר (שלא נצטוו עדין במעשר) ואף דמייתי ר"א התם ילפותא דועבדת את החדש הזה מפרשינן שם דר"א לדברי ר' עקיבא קאמר לדידי דנין אפשר משאי אפשר לדידך דאין דנין הכתיב ועבדת וכו' עי"ש וש"מ דר"א לא ס"ל כב"ש (דאמרי אין דנין אפשר משאי אפשר) ואני אמרתי בחפשי בס' של צדיקים בזה ומצאתי אח שאהבה נפשי הגאון מלא הרועי' בח"ב אות הדל"ת אסף איש טהור מערכה מול מערכה הסוברים דנין אפשר משאי אפשר והסוברים אין דנין ושם ס"ק ג' כתב דר"א דן אפשר משא"א ביבמות ומנחות הנ"ל ובס"ק י"ב הביא דבית שמאי סברי אין דנין והצ"ע דר"א מתלמידי ב"ש דן אפשר משאי אפשר כמ"ש בסק"ז ותירץ דשאני התם דאיכא היקשא דועבדת אבל הכא כיון דאיכא למילף ממשה דדמיא ליה מדדמי ליה ילפינן ולא מבריאת עולם דלא אפשר עכ"ל ולפי זה אזדא ליה מאי דכתיבנא בעניותין כמובן. אמנם לע"ד בהורמנותיה דמר דבריו תמוהים שמדברי הש"ס בשתים זו (יבמות ומנחות הנ"ל) שמענו דלקושטא דמלתא ר"א ס"ל דנין אפשר משאי אפשר כאשר יראה המעיין בשתי הסוגיאות ודבריו צ"ע לענ"ד גם הרבנים טירת כסף ומקנה אברהם שארשום בסמוך נקטי בדעת ר' אליעזר דס"ל דנים אפשר משא"א כמו שיראה