שדי חמד פאת השדה מערכת א צח

לרב גדול בדורנו יצ"ו בספר אהלי שם בקונטריס פתח האהל דף י"ג ע"ד (בד"ה ועוד) שנשתמש בסברא זו ואעתיק דבריו (לפי שס' היקר הזה אינו מצוי כל כך ומקרוב השגתיו) וז"ל ראיתי בס' שבילי דוד הקשה וז"ל הנה שם במשנה דתיקן ר"ג מפני תקון העולם לכתוב שני השמות פירשו הראשונים משום לעז קשיא לי תיפוק לי' שמא יגרש אשת חבירו כדאיתא בב"ב דהקשה בגמרא דלמא אזיל למתא אחריתא ומחזיק בשמיה ומתרץ הגמ' כל שהוחזק שלשים יום לא חיישינן אם כן כאן דידוע דשינה שמו תיפוק ליה דאיכא חששא זאת וכו' עכ"ל עי"ש (ועיין בס' מכתב מאליהו (מכמ"א) סי' ל"ג) (ובמכתבו אלי הוסיף עוד לדבר בזה) ואנכי כתבתי לו די"ל דה ודאי כל איש ישראלי בפ"ע יש לו חזקת כשרות ואך בכלל ישראל לא ימלט שלא ימצא איש רמאי ולכן שם בב"ב שפיר מקשה דילמא ימצא איש רמאי אשר ילך למקום אחר ויחזיק את עצמו בשם יוסף בן שמעון כדי ליתן גט לאשת יוסף בן שמעון אחר ומשני כל שהוחזק ל' יום בשם זה לא חיישינן שמא החליף שמו ברמאות אבל אם באמת הוצרך להחליף את שמו מחמת איזה סיבה והוחזק בשם זה ל' יום אין לנו לחוש שמא יתן גט לאשה אחרת דואת הוה חששא על איש פרטי הלזה ואין לנו לחוש שמא הוא רמאי דכל איש ישראלי בחזקת כשר הוא והוא נ"י כתב לי לדחות דהא מקשה וליחוש לשני יוסף בן שמעון וכו' הרי דגם על איש פרטי ששמו כשם האחר חיישינן ולפי"ז י"ל דקושי' וליחוש לשני יוסף בן שמעון וכו' לא קשיא לתנא דמתני' די"ל דלא חיישינן אלא לכלל ישראל שמא ימצא אדם רמאי משא"כ חששא דשני יב"ש דהוי חששא על איש פרטי ל"ח אלא הקושיא היא מכח סברא דמשום חומרא דאשת איש יש לנו לחוש גם לאיש פרטי אבל הקושיא דליחוש דילמא אזיל למתא אחריתא וכו' דהוא חשש על כל ישראל קשיא לתנא דמתני' עכ"ל הרי שגם הרב הנ"ל יצ"ו סובר לחלק כמו שכתבתי שדווקא כשבאים לדון על איש פרטי הוא דלא מחזיקינן ליה ברשע

גם הגאון שואל ומשיב בחלק ד' שבמהדורא תניינא בסי' קכ"ח (בסוף דף מ"ז) נשתמש בחילוק זה והוא שעל מה שכתב ללמוד להקל על הצדקה שבנדונו מדמאי דמקילינן משום העניים דמאכילין את העניים דמאי רצה לדחות דשאני התם דלא מחזיקינן זה לרשע שלא עישר כמו שכתבו התוספות בבכורות דף ק"ד (כן כתוב בספר והוא טעות וכנראה צריך להיות ד' כ' ע"א בד"ה ואי בעית אימא) לכך לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה משום דלא מחזיקין אותו לרשע וכאן לא שייך זאת דזה אינו דהא באמת כל שאין אנו דנין על איש פרטי לא שייך אחזוקי ברשיעי לא מחזקינן כמו שכתבו התוספות בשבועות ד' מ"ו לענין אחזוקי בגנבי דהא איכא גנבי בעולם ועיין שפתי כהן ח"מ סי' קל"ג והוא הדין לענין רשע דאיכא רשעים בעולם ואפילו הכי לענין צדקה לא חיישינן והוא הדין כאן עכ"ל ועיינתי בשפתי כהן שם וראיתי שגם הוא נשתמש בחילוק שחילק הרא"ש בפרק כל הנשבעין הנ"ל ושכן כתבו התוספות והפוסקים עיי"ש גם ידידי הגאון מנחת משה יצ"ו בחלק אבן העזר סי' י"ב אות ג' (בד"ה אמנם) הביא דברי התוספות והרא"ש וציין להשפתי כהן הנ"ל עיי"ש

ומעתה לפי חילוק זה דלא אמרו אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן אלא כשאנו באים לדון על איש פרטי וכו' אם כן בספר תורה שביד הערכאות יש לחוש שמא המוכר להם מכר ספר תורה פסולה ואף שדבר זה אסור ויש בו משום גנבת דעת השרים שמכר להם פסולה במקום כשרה מכל מקום כיון שאין אנו דנים על איש פרטי שהרי לא ידענו מי מכרה להם שפיר יש לנו לחוש שמא המוכר להם לא חש על איסור גנבת דעת השרים ומכר להם ספר תורה פסולה ואסור לקרות בה ולא שייך לומר בכי האי גוונא אחזוקי ברשיעי לא מחזיקינן דלא כמה שכתב הגאון הנז"ל (בד"ה ומצאתי בס' ישועות)

ועוד יש לפקפק דלפי דברי הגאון הנ"ל דטעמא דמאן דאמר ס"ת שנמצאת ביד עכומ"ז תגנז הוא משום דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן אם כן יצא לנו דין חדש דבזמן הזה לכולי עלמא ס"ת שנמצאת ביד עכומ"ז מותר לקרות בה לפי מה שביאר הגאון חוות יאיר סי' ח"ן הביא דבריו הרב יד מלאכי בכללי הדינים אות ע"ז דלא אמרינן האי כללא אלא כשאין ריעותא לפנינו או בענין שיהיה רשע לעשות איסור בלי הנאה כענין לא שביק היתרא ואכיל איסורא אבל בדאיכא למיתלי ריעותא בזה תלינן ובפרט בזמנינו דרבו המתפרצים וכל אחד מורה היתר בדבר אזדא לה חזקה עכ"ל ושם באות שס"ד כתב בשם רבינו יעקב אלפאסי שבשו"ת הרא"ש כלל ע"ז סי' ד' דלא אמרינן בזמן הזה בפשיטות לא שביק היתרא ועביד איסורא דודאי יש עמי הארץ שמניחים ההיתר ואוכלים האיסור ואפילו בלא הנאה כל שכן היכא דאיכא הפסד ממון עכ"ל ועל דבר זה כתבתי לפקפק בקונטריס הכללים במערכת הלמ"ד אות קי"ג עי"ש אך בהא דאחזוקי ברשיעי שכתב בחוות יאיר דליתא בזמן הזה לא ראיתי כעת מי שחולק ובפרט כשיש לומר שעשה להנאת ממון וא"כ בזמן הזה היה לנו להכשיר לקרות בס"ת שנמצאת ביד עכומ"ז דיש לנו לתלות שישראל כתבו ומכרו לו בכסף מלא או מחמת שהוא מהמתפרצים דשכיחי בעונותינו כמו שכתב בחוות יאיר או להנאת ממון שלא מצא קונה ישראל במקח ההוא ומדלא חלקו כן הפוסקים האחרונים מוכח דלאו היינו עיקר הטעם וממילא לא נוכל להוליד היתר בס"ת שהיו נמצא ביד הערכאות שהוא נצמח רק מחמת טעם זה כמובן

ויש להכריח כחילוקים הנ"ל שהרי ראינו להרדב"ז שעם שסובר דאסור למכור ס"ת לקראים כמו שכתב בשמו מרן חיד"א בברכי יוסף סי' פא"ר הנז"ל בכל זאת כתב בסי' תשע"ד דס"ת שנמצאת בידם ולא נודע מי כתבה יש להסתפק שאחד מהרבנים מכר לו כנז"ל ולמה לא אמר בפשיטות דהוא עצמו כתבה דאחזוקי אינשי ברשיעי שמכר אחד מהרבנים להם לא מחזקינן (דאף דמסיק הרדב"ז שם דאם ידוע שכתבה אחד מהקראים לא ישרף אלא יגנז מכל מקום נראה דדברי תחלת תשובתו הם במונח דהדין נותן דס"ת שכתבה אחד מהם ישרף בכל זאת בנמצא בידו קאמר דיש לומר שאחד מהרבנים מכרה לו עי"ש היטב) אלא ודאי דלא סמכינן אחזקה זו או משום דלא אמרינן חזקה זו אלא כשבאים לדון על איש פרטי לומר עליו שעשה שלא כדין או כמו שכתב הגאון חוות יאיר דבזמן הזה ליתא להאי חזקה וידעתי שיש ביד הדוחה לדחות דשמא לא כתב בחות יאיר כן אלא כשנבא להקל על ידי חזקה זו דאחזוקי ברשיעי לא מחזקינן אבל להחמיר סמכינן אחזקה זו גם בזמן הזה (ושו"ת חו"י אין אתי לעיין בדב"ק) וכזה יהא נדחה גם ההכרח מדברי הרדב"ז הנ"ל כמובן מכל מקום מה שסמך על חזקה זו גם להקל להתיר לקרות בס"ת שהיה נמצא ביד הערכאות והיה בהניח דכיון דמותר למכור להם לפי שאין חשש זלזול אמרינן דמסתמא נמכר להם ס"ת כשרה דאחזוקי ברשיעי שגנבו דעת השרים לא מחזקינן ובודאי ס"ת כשרה היא וכיון שמותר לקנות מהם ולקרות בה אין כאן גורם גניזה וכו' דנמצא דסמכינן אחזקה זו גם להקל הא ודאי תמוה בעיני לסמוך על זה להתיר מה שיש בו חשש איסור דמסתברא ודאי כמו שכתב הרב חוות יאיר דאיכא הרבה המתפרצים ומורים היתר בדבר ובפרט באיסור גניבת דעת הבריות דאף אם נאמר דכולי עלמא ידעי וזהירי באיסור זה מכל מקום ודאי לאו כולי עלמא ידעי דאפילו אם אין נפקותא להעכומ"ז בזה איכא משום גניבת דעת שהרי לפנינו רב גדול (הרב השואל הנ"ל) מר הוא דאמר דאין בזה משום גניבת דעת ואף דלדעת הרב המשיב דבר זה טעות הוא בידו מכל מקום ודאי לאו כולו עלמא ידעי לה ומאן דמורי היתרא לנפשיה בכי האי גוונא ודאי לא מקרי רשיעא חלילה ואם כן אמאי לא נחוש שמא באמת מכר להם ס"ת פסולה ועוד אולי המוכר בקי בדין זה ופירש להם שהס"ת פסולה ושאפילו הכי לדידהו כשרה חשיבה כיון שאין מבוקשתם לקרות בה אלא להשביע בה את מי שחייב שבועה ולגבי שבועה אין חילוק בין כשרה לפסולה ואינהו סברו וקבילו ונמצא שלא עשה שום מעשה רשע בזה ואיך נתיר לקבל מהם ס"ת שבידם ולקרות בו דשמא ס"ת פסולה היא וכיון שאי אפשר לקרות בה הדרא חששת גניזת ס"ת כשרה לדוכתא ותו מסתמא ערכאות שקנו לצורך לא יחזרו למכרה אחר כך ואפילו ימכרו הרי כל זמן שהיא בידם הרי היא בגניזה כמו שכתבתי למעלה ומה שהביא ראיה מדברי הרמ"א