שדי חמד פאת השדה מערכת א צז

באיסור לא אמרינן הכי וממילא בספק כי האי חיישינן שמא עשה באיסור ודבר זה אין הדעת סובלתו דכללא דברשיעי לא מחזקינן ודאי שייך אף במקום שירויח כשיעשה איסור תדע וכו' וכן מוכח מתשובת מהריב"ל ח"ג סי' כ"א בנדון דפשט האיגרות מורה יותר ששטר שביניהם היה כלול בו קרן וריבית ואפילו הכי מסיק דיש לנו לפרש באופן שלא יהיה בו איסור ריבית כדכתב הרא"ש דאחזוקי ברשיעי לא מחזקינן וכו' וכן מוכח מתשובת מהר"י הלוי סי' נ"א שמסיק בנדונו דכיון שאין הלשון מפורש לצד איסור יש לנו לפרש על צד ההיתר משום דברשיעי לא מחזקינן ומתבאר מתשובת מהריב"ל ומהר"י הלוי הנ"ל דאף כשהענין נוטה יותר לאיסור מלהיתר עם כל זה כל שיש גם כן לפרשו בהיתר בלי תוספת בלשון השטר מפרשינן בהיתר וליישב דברי הרא"ש כתב דבההיא דסי' קס"ב לא שייך למימר לא שביק היתרא ואכיל איסורא משום דלא סליק אדעתיה שיוקירו החטים וכו' ואף דלא מחזקינן ברשיעי לומר עשה באיסור כל כמה שיש לומר שעשה בהיתר מכל מקום שניא היא משום דסמך דעתו לומר שלא יוקירו החטים ואין כאן איסור וכן כתב הרב נקודות הכסף בסי' קס"ב סעיף קטן ז' אלו תורף דב"ר הצריכים לכללין

ורבין חסידא בספר קהלת יעקב בחלק מדות חכמים אות ב' הביא דברי הרבנים מוהר"י הלוי ומוהר"א ששון שכתבו ליישב בסיגנון אחד דלא תיקשי אהאי כללא (דלא מחזקינן אינשי ברשיעי) מההיא דרב עיליש גברא רבה דמשמע דלא כן בשאר אינשי דשניא ההוא דלשון השטר מוכיח בהיפך וכו' והביא דברי הרב המגיד ברביעי מהלכות מלוה הלכה יו"ד שנראה דמדה זו אמורה גם באיסורין דרבנן שכתב שאין תולין בריבית מאוחרת שלא יהיה הלוה מאכיל איסור למלוה דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן וציין לעיין במשנה למלך שם שהביא דברי הרב המגיד בראשון מהלכות אישות דין ד' דאיסורא דרבנן לאו כולי עלמא זהירי ביה וציין לעיין במדה זו במוהריב"ל ח"ג סי' ט"ל וסי' מ"ה ובחלק רביעי ד' ס' ע"א ובתוספות כתובות דף ז"ך ד"ה אית לך סהדי ובכנסת הגדולה ח"מ סי' מ"ו בבית יוסף אות פ"ד ובסי' קנ"ד בבית יוסף אות מ"ח ובתשובת מוהריט"ץ סי' צ' וגם במה שאמרו בשבועות ד' מ"ו אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן ציין על זה דברי הפוסקים עי"ש והרב זכר דבר בחלק יו"ד אות י"ב ציין לעיין בכללין בס' כהונת עולם הלכות ריבית ד' י"א ע"ב ודף י"ג ע"א וי"ז ע"ד ובית דוד בהלכות ריבית סי' פ"ט ד' ב"ן ע"ג וחקרי לב יו"ד ח"ב סי' כ"ו דף כ"ה ע"ג ואין גם אחד מספרים הקדושים הנ"ל מצוי אצלי לעיין בדב"ק

ואחר שנדפסו ספרי שדי חמד הראשונים בשנת תרנ"א ותרנ"ב זיכני השי"ת בספר התורה מנחת חינוך והוא ספר נפלא מלא וגדוש בחידושים נפלאים בכל מקצועות שבתורה ובמה שאנו עוסקים (אחזוקי ברשיעי לא מחזקינן) ראיתי להגאון בפרשת אמור סי' פא"ר דף פ"ח ע"ד שכתב ליישב על פי סברא זו דברי רבינו הגדול בהלכות מאכלות אסורות וגם יישב בזה חקירתו הנפלאה ולפי שאין הספר מצוי ביד כל אדם אעתיק תורף דבי"ק לזכות את הרבים בס"ד והוא זה הביא מה שכתב הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות פרק שמיני הלכה ה' האוכל מגיד הנשה של טמאה פטור לפי שאינו נוהג בטמאה וכו' ואינו כאוכל משאר גופה שאין הגידין בכלל הבשר (דסובר שאין בגידין בנותן טעם לכן אינו חייב משום איסור על הגידין רק מחמת גיד דעץ הוא והתורה אסרתה) ובהלכה ו' כתב דאוכל גיד הנשה של נבלה ושל עולה חייב משום גיד ומשום נבלה ותמהו הראשונים כיון שסובר שאין בגידין בנותן טעם איך מחייב משום נבלה ומאי שנא דפטר משום טמאה מפני שאין בגידין בנותן טעם ונדחקו הראשונים והאחרונים בזה והוא כתב על פי מה שיש לחקור למה בכל האיסורין שבתורה אינו חייב על שלא כדרך אכילתן (דלא הויא אכילה והתורה הקפידה על אכילה) ואמאי לא נימא אחשביה מדחזינן דאוכל בדרך זה על כרחין אצלו אכילה חשובה היא וליישב זה הביא דברי הרב לחם משנה שהבאתי למעלה (בד"ה וסברא זו) וקלסינהו וכתב אם כן לדבריו ניחא בכל איסורין שבתורה אם אכלן שלא כדרך אכילתן פטור דלא שמיה אכילה ולא אמרינן דאחשביה דאדרבא אחזוקי ברשיעי לא מחזקינן ואילו היה נחשב אצלו לא היה אוכל כדי שלא לעשות איסור דאורייתא לכן מדאכל שמעת מינה שאינו מחשיב אותו. וכתב עוד שמה שכתב הרשב"א בתשובה שהובאה בבית שמואל ובמשנה למלך גבי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות שגם כן הוא מטעם דלא מחזקינן ליה לרשע אבל אם בא על הנדה דחזינן דהוא רשע לא אמרינן אין עושה בעילתו בעילת זנות אם כן בזה נתיישבו דברי הרמב"ם דאם אוכל גידין של טמאה אינו חייב דלא נחשב אכולה אף שהוא אוכל לא מחזקינן ליה לרשע אדרבא מדחזינן שאוכל על כרחין דאינו נחשב אצלו וכן באוכל גיד הנשה של טמאה דאינו חייב מטעם גיד מגזרת הכתוב דמי שבשרו מותר אם כן מטעם טמאה אינו חייב דאינו רשע דאינו נחשב אצלו ועל כרחו הוא אוכל אבל באוכל גיד הנשה של נבילה דעל גיד הנשה חייב דעץ הוא והתורה אסרתו על כן חייב גם משום נבילה דבאמת אף שאינו ראוי לאכילה מכל מקום כיון שהוא אוכל אחשביה ולא שייך דלא מחזקינן ליה לרשע דאפילו לא אחשביה הוא רשע שחייב משום גיד וכיון דבלאו הכי הוא רשע לא שייך לומר אחזוקי וכו' כסברת הרשב"א לכן חייב גם משום נבילה וכתב שדברים אלו הגיד בימי חורפו לפני כמה גדולי ישראל וקלסוהו וכמדומה לו ששמע כן מגדול אחד וכו' אלו תורף דב"ק. הנך רואה כמה בניינים נכונים בנה הגאון על יסוד זה דאחזוקי ברשיעי לא מחזקינן עכ"ל הנך רואה שכלל זה מאושר ומקוים מפי כל רבנן קדישי הנז"ל

אמנם מסתברא לי דלא אמרינן הכי אלא כשאנו באים לדון על איש פרטי שיש להסתפק במעשיו אם כונתו לטובה או לרעה בזה נאמר אחזוקי ברשיעי לא מחזקינן ומסתמא דעתו להצד הטוב אבל כשאין דנין על איש פרטי שהמעשה נעשה ולא נודע על יד מי לא נוכל לומר אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן דודאי לא פחות עלמא מרשיעי ושפיר נוכל לומר שאיזה איש עשה מעשה רשע ומכר הספר תורה לעכומ"ז שלא כדין וקצת יש להכריח חילוק זה מהא דקיימא לן באורח חיים סי' כ' סעיף ב' אין מוכרין טלית מצוייצת לעכומ"ז והכריח שם הרב מגן אברהם בסק"ב דגם לתגר עכומ"ז אסור למכור דלא כהרב בית חדש דמתיר למכור לתגר עכומ"ז עיי"ש וקיי"ל שם בסעיף א' הלוקח טלית מצוייצת מתגר עכומ"ז ואומר שלקחה מישראל כשר דכיון דתגר הוא חזקה שלקחה מישראל דלא מרע נפשיה וכיון שאסור למכור מצוייצת לתגר עכומ"ז למה נאמין למה שאומר שלקחה מישראל ומשוי להמוכר רשיעא והא קיימא לן אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן אלא ודאי כיון שאינו מחזיק לאיש ידוע שלא אמר מאיש פלוני לקחתי רק אומר סתם שמישראל לקחה מהימנינן ליה דמוקמינן לי אחזקתיה דלא מרע אנפשיה ואין לנו דבר המנגד לזה כיון דבכי האי גוונא לא אמרינן אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן ועיין בדברי התוספות ביבמות דף קי"ט בד"ה מחוורתא שכתבו וי"ל דבכי האי גוונא לא חיישינן למיעוט דאם הוא הוחזק כל ישראל מי הוחזקו עכ"ל וצריך להתיישב היטב לעיין בכלל זה איה"ש לראות היעמדו דברי בחילוק הנ"ל

שוב ראיתי שסברא זו שכתבתי בעניותי היא מוצאת בדברי רבותינו בעלי התוס' בבבא מציעא פרק המקבל דף קט"ז בד"ה והא רבא אפיק וכו' וז"ל ואף על גב דקאמר בפרק כל הנשבעין אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן ואין נאמן לומר גנובים במיגו דאי בעי אמר שאולים היינו היכא דאמר גנבת לי אבל היכא דאמר גנב אחר גנבם לי ומכרם לך לאו היינו אחזוקי אינשי בגנבי דהא כמה גנבי איכא בשוקא עכ"ל וכן כתב הרא"ש בשבועות פרק ז' סי' ה' (קרוב לסופו) ולא שייך לומר אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן שהרי אינו אומר שהוא גנבם אלא נגנבו ממני וכמה גנבי איכא בעלמא עכ"ל הרי מפורש דיש לחלק בין כשבאים לדון על איש פרטי וידוע דבזה הוא דלא מחזקינן ליה לרשע אבל אם אין אנו צריכים לדון בדבר הזה לומר שאיש פלוני עשה מעשה רשע רק שיש לנו לדון שמא נעשה מעשה רשע ואנחנו לא נדע מי הוא העושה בזה לא שייך לומר אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן ומצאתי