שדי חמד פאת השדה מערכת א צג

ברכות הלכה ט' (ד"ה ומ"ש רבינו) ובבית יוסף א"ח סי' קפ"א על מה שכתב הרמב"ם אחרון דהיינו השני ואייתי מתניתא בידי' ראיה לדבריו ועיין בטור סי' ק"ס במה שכתב האחרון אין צריך רביעית ודו"ק. אמר אהרן מה שכתב הרב תוי"ט מפי השמועה ומה שהוסיף עוד מדנפשיה מיעקב אבינו הן הם דברי רבינו הגדול הרשב"א בתשובה חלק רביעי סי' קפ"ז שכתב שאלה הלזו ושתי התשובות שהביא התוי"ט ועיין בזוהר פרשת פנחס דף רכ"א ובמשפטים ד' ק"ג ולהרב בית דוד בפירוש המשנה שם בשם הרמ"ז ולהרב שושנים לדוד שם ובכללי מרן מוהריק"א אשר בספר יבין שמועה ד' ק"ג ע"א דלפעמים קורא לאמצעי אחרון בנזיר ועיין מענה לשון ד' ג' סוע"ג עכ"ל הרבנים משק ביתי והמגיה ועיין עוד בתוי"ט בשלישי דמס' גטין משנה ו' שכתב גם כן דאין סתירה מסוגיא ההיא למי שכתב בשביעי דדמאי דאי לאו דנאמר כך דיכול למנות שלישי וכו' לא הוה ליה למיתני אחרון דדילמא אתי למיטעי

והנה מה שציין הרב המגיה דברי הזוהר בשני המקומות הנ"ל כנראה שמטמין ברמז סתירת דברי הזוהר הקדוש בשני המקומות הנ"ל וכמו שהקשתי אני הדל בנדפס דלפי מה שאמרו בפרשת משפטים אין מקום להשאלה שבפרשת פנחס אך עתה התבוננתי וראיתי שאין שום סתירה דודאי אילו היתה השאלה על פי יתד התקועה שיהיה בנין שלישי ורק שהיה קשה לשון אחרון חרי שיש עוד בנין אחר אחריו בזה ודאי היתה צודקת התשובה שכן דרך הכתוב לומר אחרון אף בדבר שאינו הוא האחרון ממש כדכתיב את לאה וכו' אחרונים ואת רחל וכו' אחרונים אבל האגמון בקש לעקור את הכל ולהכחיש בקבלתינו האמיתית באמרו שבכתובים לא נזכר אלא בית ראשון ושני ולא שלישי ומניין לנו שיהיה בנין שלישי כלל וגם ר' אליעזר אף כי צדיק באמונתו יודע ועד שכן יהיה ולא נסתפק חלילה בזה מכל מקום שאל מאליהו אם יש רמז בכתובים לקבלתינו האמיתית כי הכתוב גדול יהיה מדבר על בנין השני והיכא רמיזא בנין השלישי ולזה אין די השיב שכן דרך הכתוב לומר אחרון על מה שיש עוד דבר לאחריו שזה דבר ידוע וזיל קרי בי רב הוא אבל אין בזה שום הוכחה ורמז לבנין השלישי והשיבו אליהו זכור לטוב שלא נרמז בכתוב בנין השלישי שאינו מעשה ידי אדם כי אם מעשה שמים ויהיה במהרה בימינו אמן

ומה שציין הרב המגיה ליבין שמועה דף ק"ג הנה בדפוס שלפני (ווארשא הלכות עולם לו) הוא בדף ס' ע"א ד"ה לפעמים ולא ציין מרן סוגית הש"ס דנזיר והרב זכור דבר מראה מקום הוא כמו שאביא דבריו להלן איה"ש

ועל מה שהוקשה להרב תוספת יום טוב מההיא דגטין דף כ"ט דדייק בש"ס מדתני אחרון מכלל דאיכא אמצעי ונדחק ליישב דשאני התם כיון דאיכא למישמע וכו' כנז"ל ראיתי בחידושי הגאון מוהרש"ש לנזיר דף כ"א ע"א שכתב וז"ל שם ומאי אחרון דקתני מצעי ואיידי דתני ראשון תני אחרון וכן מצינו בקרא ואת לאה וילדיה אחרונים ולא קשה מזה על הא דדייק בגיטין שם מלשון חרון כדהבאתי לעיל הוא משום דלא תנן מקודם ראשון והכא ל"ק לא משום איידי כו' והתוי"ט בפ"ז דדמאי משנה ג' לא דק במחכ"ת וכן יפול בזה מש"כ אני ברפ"ב דב"ק עכ"ד ודבריו נכוחים ומתבאר כן מלשון תשובת הרשב"א חלק ד' סי' קל"ז שהבאתי למעלה (בד"ה וראיתי נכון) כמו שכתבתי שם ואם היה רואה את דב"ק היה שמח לקראתם (ועיין לקמן בד"ה והגאון נצי"ב)

ומרן מוהרד"ף בספר שושנים לדוד במס' דמאי שם הביא מה שהשיב הרמ"ז על דברי הרב תוספת יום טוב דאין תשובתם שלמה שעוד יש להם פתחון פה לומר דהתם איכא אחרונים תרי זימני וכו' אבל התירוץ הנכון שנקרא אחרון ממש לבנין ידי אדם כי השלישי יכוננהו ה' וכו' וכן אמרו בזוהר פרשת פנחס ע"כ הרב המחבר כתב על דבריו שאם דבריו אמת ויציב גם דברי התוספות יום טוב אמת ואמונה שכן מפורש גם כן בזוהר בסבא דמשפטים והביאו הרב הון עשיר מקדמאה ואילך אחרון קרינן ליה וכו' מנלן מבית שני דכתיב גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון דהא מקדמאה ואילך אחרון איקרי עי"ש ונראה שאותו פ' של הסבא הוא ג"כ ראיה שהרי כתיב ושנאה האיש האחרון לא יוכל בעלה הראשון וכו' שת' (ש"מ) הא אחר דלאו ראשון יקחנה ואמאי קרי לשני אחרון אלא ודאי מקדמאה ואילך אחרון אקרי ומיהו הא נמי איכא למידחי כמו ההיא דמשה דכשנשאת לשני אכתי לא ידעה שתתגרש ממנו משום הכי שייך לקרותו אחרון עכ"ל ומה שכתב כמו ההיא דמשה וכו' כוונתו למה שהשיב הרמ"ז על ראיית התוספות יום טוב מקרא ושמעו לקול האות האחרון וכו' דאין ראיה דהתם כשאמר לו ה' האות האחרון עדיין לא ידע משה מן השלישי שאחר כך נאמר והיה מימי וכו'

והרב זכור דבר בחלק ח"מ דף מ"ב אות י"ט כתב וז"ל אחרון שייך לומר אף שלא יש מקודם אלא אחד כ"כ תוי"ט בפ"ז דדמאי ועיין מאמר המלך באות אל"ף ומה שכתב הרב תוספת יום טוב דגם לאמצעי קרינן לפעמים אחרון והביא ראיות עי"ש עיין תשובת הרשב"א חלק רביעי סי' קפ"ז שכתב כדבריו ממש ולכאורה נראה דאישתמיט מינייהו מלכי סוגיא ערוכה בנזיר דף כ"א ע"א שמבואר להדיא כן ועיין יבין שמועה דף ק"ג ע"ד ד"ה לפעמים ובמענה לשון אות א' ועיין גטין דף כ"ט ע"ב דתנן ואין שליח האחרון ופירש רש"י ולא תנן השני ולהתוי"ט במתניתין שם מערכי לב ח"ב דף רנ"ו ע"ג עכ"ל ומה שציין להתוי"ט בגיטין כבר הבאתי דבריו שבמסכת דמאי שבאר שאין סתירה לדבריו מסוגיא דגיטין הנ"ל

וגאון עוזנו הרב אבות הראש יצ"ו בדף פ"ז ע"ב בהדי דקא מייתי ברייתא השנוייה בברכות דף ס"א ע"א רב אומר בגדולה מתחילין וכו' בקללה מתחילין מן הקטן בתחלה נתקלל הנחש ולבסוף נתקללה חוה ולבסוף נתקלל אדם כתב שמזה ראיה לדברי הזהר פרשת משפטים דף ק"ג והרשב"א ח"ד סי' קפ"ז ותוי"ט פ"ז דדמאי משנה ג' שהרי סוף ואחרון משמעות אחד להם עכ"ד יצ"ו והאמת דלפי נוסחת הש"ס שבברכות הנ"ל יפה אמר רב דסוף ואחרון משמעות אחד להם וכן בראשונה ובתחלה אמנם לא זכר הרב דברייתא זו איתא בפרק שני דתענית דף ט"ו ע"ב ושם הגירסא בתחלה נתקלל הנחש ואחר כך חוה ואחר כך אדם כיעי"ש. ובספר דקדוקי סופרים לידידי הגאון מוהר"ר רפאל נתן נטע ראבינויטץ אבד"ק מינכען יצ"ו בברכות שם כתב בהגהה דבב"ן [בית נתן] בתחלה נתקלל נחש ואחריו חוה ואחריו (ואחריה) אדם ושכן הגירסא בכתובת יד והביא הגירסא שבש"ס תענית הנ"ל וכתב שכן היא גירסת הספרא והילקוט ואם כן אין ראיה זו ברורה

והגאון נצי"ב בהקדמתו לס' העמק דבר (על התורה) באות יו"ד כתב יש לדעת הכללים המתבארים אחר החקירה אין לסתור אם נמצא במקום אחר יוצא מן הכלל דודאי יש בזה דרש וכו' והנני להראות עוד דוגמא לדבר דמשמעות אחרון פירשו בגיטין דף כ"ט ע"ב דמדתנן ואין שליח אחרון וכו' דשליח עושה שליח היינו משום דלא תנן ואין שליח השני הרי מבואר דעל שני דברים לא שייך לשון אחרון על השני וכבר הקשה בזה בתוי"ט פ"ז דדמאי משנה ג' מכמה מקראות דכתיב אחרון על השני ואישתמיטתיה גמרא בנזיר דף כ"א ע"א דקאמר מאי אחרון דקתני אמצעי ואיידי דתנא ראשון תנא אחרון למדנו דהיכא דלא כתיב ראשון לא שייך לכתוב על השני אחרון אם לא שיש אמצעי אבל היכא דכתיב הראשון כתיב על השני אחרון וכו' (שקיל וטרי במאי דכתיב ואלה דברי דוד האחרונים ובסוגיא דמועד קטן דף ט"ז ע"ב בהאי פיסוקא עי"ש) אלו תורף דב"ק ודבריו הם כדברי הגאון הרש"ש בחידושיו לנזיר שהבאתי למעלה (בד"ה ועל מה שהוקשה) וכבר כתבתי שם שכן מוכיחים דברי תשובת הרשב"א שיש חילוק בין כשנאמר באותו ענין ראשון לכשלא נזכר ראשון כי אם אחרון בלבד

שוב נדפס (בששון) חלק רביעי מהפסגה וראיתי בסוף צד 35 שהרב מוהר"ר זלמן אוסטרווסקי מעיר סמילא יצ"ו שהשיג על הכתוב בהפסגה חלק ג' הנ"ל וז"ל בשומי מבט עיני על המרגניתא הזאת נצבתי משתאה שהדברים האלה השאלה מדוע כתיב (חגי ב')