שדי חמד פאת השדה מערכת א צא

מקרא יקח לו מלמד ת"ח וירגילו תיכף גם במשנה וגמרא והרבה יש להוכיח ע"ז בדורנו שפשתה המספחת מאד ומן השמים ירחמו עכ"ל בקצרה אשר נשמט בצל"ח בהדפסות האחרונות ואשר נמצא רשום אצלי בהעתקת בני המנוח מדפוסים הראשונים ועיין בחגיגה ט"ו ע"ב בהא דר"מ היכי גמיר מפומי' דאחר הא בגדול והא בקטן וע"ש בתוס' ועין שו"ת הריב"ש סי' מ"ה שלכן הביא המורה בראש ספרו, פסוק זה ולבך תשית לדעתי יעש"ב. ועין תוס' תענית ז' ע"א ד"ה אם ת"ח הגון וכו' אבל אם אינו ת"ח אינו רשאי ללמוד לפניו יע"ש ועין לח"מ רפ"ד מהת"ת ובש"ך יו"ד סי' רמ"ו ס"ק ח'. ועין באדר"נ פרק ג' ר"מ אומר וכו' ואל תלך אצל הכל אלא מי שהיה קרוב לך מתחילה שנאמר שתה מים מבורך וע"ש בבנין יהושע ם אתה מכיר בו שהוא הגון וכו' יע"ש. וזה נגד דעת ר"מ בעצמו. ול"נ שהוא עד"ש בע"ז י"ט סע"א אבל גמ' מרב אחד עדיף כי היכי דלא ליפלוג לשני' וערש"י. ונ"ל במש"ש בחגיגה במליצת אלי' דלא אמר הקב"ה שמעתא מפומיה דר"מ משום דגמיר מפומי' דאחר ולבסוף מסיק השתא קאמר מאיר בני וכו' יע"ש בפרש"י. ולכאורה המאמר אין לו מובן אבל נ"ל שהוא כמורגל בכ"מ לייחס הדעה האמיתית המוכרעת להלכה להב"ה וכאן שקנסוהו בעובדא דרשב"ג בסוף הוריות דלא לימרו שמעתא בשמי' ואסקוהו בשם אחרים וכמ"ש התוס' בסוטה י"ב ע"א ד"ה אחרים בשם הקו' משום דלמד אצל אחר וזה שמייחס כאן להב"ה מה שלא אמרו בשמו רק בשם אחרים משום דלמד מאחר וכשהמליץ ר"מ מצא הודה לו שראוי הוא להזכירו בשמו מעתה. ועד"ש בסוף הוריות מי אלו שמימיהם אנו שותים ושמותם אין אנו מזכירים וכו' ועין בשו"ת אהל עקב סי' ס"ט שהאריך בדעת הרמב"ם והטור והפוסקים שלא חילקו בזה בין גדול לקטן. ועוד דגם ר"מ כבר התחיל ללמוד ממנו בהיותו בתקונו וכו' וע"ש סי' ע"א מהא דע"ז י"ז ע"א דנענש ר"א בן פרטא דלמד דין דאתנן זונה. וגם יש לומר דנקט הא בגדול וכו' משום דסתם גדול סבר נמי והעיקר דלא סמי הגמ' דרבי' ומינה דר' יוחנן מיירי בין בגדול ובין בקטן כל דל סביר ולכן לא חשו הפוסקים לחלק משום מעוטא דסברו וכו' וע"ש שלא מצינו דברי אלישע בן אבויה כ"א באבות פי"ד הלומד ילד שאינו נוגע להלכה או ד"ת רק בהנהגת הלמוד מידי דהוה בבעלי חכמת הטבע במילי דלא נהיגי באמונת הדת ובג' הרבה מוסרים ודברי חכמה אמרו מפי עכומ"ז וכו' עיש"ב ועי' במ"ק כ' אבל בנזיר מ"ד הגי' ר' ישמעאל בן אלישע וע"ע בשו"ת ברית אברהם חאה"ע סי' ק"ג אות ז' משש"ב. ומ"ש בשם זקינו לפרש במתני' ספ"ד דאבות דבכולהי תלמודין לא מסקינן בשמי' אך דבר זה לבד דהתנא בא ליישב על ר"מ ושאר תלמידים שלמדו תורה ממנו לכן אמר שזה הי' רגיל על לשונו מאחר שלמעשה חזי שלא באו אצלו ללמוד רק גדולים ואמר כמתמי' ולעוררם דאזלי בתר איפכא שהלומד ילד וכו' וממילא נדע התנצלות על ר"מ ושאר תלמידים שלמדו ממנו רק גדולים וזה לא כתי' הש"כ בשם אביו ובלח"מ יעש"ב. ועי' בשו"ת א"ז רמ"א סי' ז' בהתנצלותו לרש"ל שהביא ספרי אריסטו שהם לא חשו אלא ללמוד מה שאחר הטבע כן יבא למשוך אחריהם ויתפתה ביינם בדעות המפסידות אבל לא בלמוד חקירתם במהות המציאות וטבעיהן עיש"ב. ועי' במאור עינים בחלק אמרי בינה פ"ב בהכרח הביאו בקצת דברים עדות סופרים אשר לא מעמינו דלא גרע מס' בן סירא דמילי מעליותא דאית בהו דרשינן ובקהלת רבה ובמדבר רבה י"ד בפסוק ולהג הרבה יגיעת בשר להגות ולא ליגיעת בשר ניתנו ובירושלמי בפרק חלק על ספרו מירוס שהקורא בהם כקורא באגרת. וריטב"א פרק המוכר פירות שלא אסרו ספרים החיצונים אלא לעשות בהן קבע וב"י טוי"ד סוף ה' נידוי מדקאמר מתעסק ושהביא למופת מאלישע אחר שהיו ספריהם נושרים מחיקו ובפרק ד' מיתות לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות עש"ב. ועי' שו"ת רדב"ז סי' רפ'"ז שהוכיח דאסור לומר שמועה מפי אדם רשע עש"ב. וזה מכבר העליתי לצדד שעיקר הקפידה רק בלימוד מפיו כענין אל תתחבר לרשע שלא ילמוד ממעשיו ובב"ק צ"ב ע"ב ובהיות עלול לפעמים להכשל שלא ידע מה להשיב לו משא"כ מפי כתבם דלא גרע מספרים החיצונים דמילי מעליותא דאית בהו דרשינן. וגם שבדבר העומד בכתב שלא בהתוכחות פא"פ בנקל לשקול במאזני רעיונותיו ולא שייך כ"כ דלימשך אבתרי' וכדי לידע לקיים ודע מה שתשיב וכו'. וכמו בלימוד מרב הגון דמתקיים יותר כששומע מפיו בעירובין י"ג ב' דחזיתי' לר"מ מאחוריו וכה"ג בנדה י"ד ב' ועי' שו"ת רמ"ע סי' צ' משש"ב. ובמגן אבות פ"ד דאבות מי"ב. ואחר כתבי זאת מכמה שנים בהקדמת באורי למקראי קודש כתב אלי בשו"ת רב א' מאונגרין בשם ס' דברי ירמי' על הרמב"ם ח"א שכ"כ כעין חילוק זה בין לימוד בכתב בשם הגאון בעל שערי תורה והוסיף עוד לדקדק הלשון ותורת ה' צבאות יבקשו מפיו ולא אמר סתמא יבקשו ממנו והיינו נמי כמו לענין עדות ממ"ש עפ"י שנים עדים ולא כתב בלשון מבורר על דברי או הגדת וכמ"ש בשו"ת פני ארי' סי' ע"ו בישוב קושית הט"ז א"ח סי' מ"ו סעיף ב' בכותב בד"ת אם צריך לברך מהא דגלי לן בעדות דכתיבה לאו כדבור יעשו"ב והארכתי במק"א עכ"ד יצ"ו דבריו הם קלורין לעינים ותשובה נכונה לכל המכתבים מרבני ונכבדי דורנו יצ"ו הבאים אלי אשר היו תמהים על אשר יראו באיזה מקומות שאני הדל מביא וקורא איזה דברים בשם איזה מחברים שלא היה ראוי לומר דבר בשמם וכו' וכו' ואני בתמי השבתי להם כי גר אנכי בארץ ואיני בקי בהם ובמעשיהם וכו' ולדברי הגאון יצ"ו אין צריך לשום התנצלות על זה ומקרוב השגתי ספר נחמד דרכי תשובה לידידי הגאבד"ק מונקאטש יצ"ו וראיתי אשר דבר בקדשו בהקדמתו להשיב כהלכה על אשר הביא בספרו דברי איזה מחברים דלא פקיעי שמייהו והרי אמרו אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו ואם לאו אל יבקשו וכו' לך נא ראה דבריו הנחמדים אף גם ראיתי עתה מאמר ונצדק קדש שבהפסגה היו"ל על יד ידידי הגאון אישי כהן גדול אבד"ק וילקי יצ"ו בקובץ שלישי צד 36 ובו אמר עם הסופר מן המשכילים החדשים שאלישע בן אבויה לו עשה את כל התועבה אשר טפלו עליו למה הוזכרו דבריו בתלמוד כדרך שאר התנאים וכו' והלא במאמר כתב לסתור דבריו בטוב טעם ושאין בהוכחה זו ממש וכמו שאמרו תוכו אכל קליפתו זרק וכו' לך נא ראה

ס"ה איפכא מסתברא בנדפס מערכה זו אות ע"א הבאתי דברי התוס' בפסחים ד' כ"ח דאם הראשון השוה הנושאים והשני מחלק ביניהם לא שייך לומר איפכא מסתברא ע"ז כתב לי ידידי הגאון מוהר"ר שלום מרדכי אבד"ק ברעזיאן וז"ל באות ע"א הביא מתוס' פסחים כ"ח דאיפכא משמע בהיפוך גמור הנה יותר מפורש כן בתוס' נדה כ"ג ע"ב ד"ה והתניא וע"ע תוס' שבת ק"כ ע"ב ד"ה והא איפכא אבל בפי' הר"מ פ"ח דאהלות מ"ג מבואר דשייך לשון היפוך אף שאינו לגמרי מהיפוך להיפוך ובעקדה שער ס"ה הפכים הם אשר בקצה ההרחק וכו' וע"ע רדב"ז ח"א סי' רל"א בזה עכ"ד יצ"ו

ס"ו אחרון בנדפס אות רכ"ד כתבתי אם שייך לומר אחרון אף כשיש אחר אחריו וכתב לי ע"ז ידידי הגאון מוהר"ר שלום מרדכי הכהן אבד"ק בעריזאן יצ"ו וז"ל באות רכ"ד הביא בענין לשון אחרון אף דאיכא אחרינא בתרי' הנה מצאתי בתשו' הרשב"א ח"ד סי' קפ"ז הביא ג"כ ראיה ממקרא דוישם את וכו' לאה וילדי' אחרונים וכו' והאמינו לקול האות אחרון וכו' ובזה פירש מ"ש גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון וכו' עיי"ש עכ"ד יצ"ו גם ידידי הגאון מוהר"א פאלאג"י. יצ"ו בסי' פדה את אברהם (שנדפס בשנת תרנ"ד אחר שנדפסו ספרו שדי חמד) במערכה זו אות ז' ציין לתשובת הרשב"א ח"ד סי' קפ"ז ובתוספות יום טוב (כונתו לדבריו שבמסכת דמאי פרק ז' משנה ג' שצייינתי בנדפס) והביא מה שכתב הרב יוסף אברהם בפרשת נח ד' ח"י ע"א ובפרשת וישלח ד' ע"ה ע"ב כונת הכתוב אני ראשון ואני אחרון ולא תאמר שיש עוד אחרון (כמו שמצינו את לאה וילדיה אחרונים ואת רחל ואת יוסף אחרונים) אלא ומבלעדי אין אלהים וגם כתב שם רמז על הבית המקדש השלישי שיבנה במהרה בימינו גם ידידי הרה"ג מעיר אמדור מוהר"ר ברוך עין מח"ס דבר מצוה יצ"ו ציין לי תשובת הרשב"א הלזו ולהגהות הרה"ג ר"מ שטארישון בש"ס ווילנא החדש בסוף מסכת