שדי חמד פאת השדה מערכת א ט

מערכת האל"ף

סימן א אבות העולם קיימו כל התורה עד שלא נתנה. בנדפס במערכה זו אות קפ"ו הבאתי שיטת המפרשים בהא דקיימו כל התורה אם הוא דוקא האבות או גם הבאים אחריהם עי"ש. ועתה ראיתי להגאון העמק שאלה יצ"ו בפרשת מטות שאלתא קל"ז אות ב' שכתב בשם ס' נפש החיים שכל הבאים אחריהם גדולי הדור למדו זה מזה ונזהרו בהם אלא שלא נזהרו כל ישראל בחיוב וגם אותם הנזהרים בהם הורו לעצמן היתר בעת הצורך ובהוראת שעה כיעקב שנשא שתי אחיות ועמרם דודתו וכו' עי"ש ולפי הנראה סברא דנפשיה הוא דקאמר ואין הכל מודים לסברתו שהרי כמה כירכורים כירכרו ליישב מה שנשא יעקב ב' אחיות ועמרם דודתו וכיוצא כמו שהבאתי בנדפס שם. שוב מצאתי דהרמ"א בתשובה משמע ליה דמה שדרשו חז"ל ביומא דף כ"ח על פסוק עקב אשר שמע אברהם בקולי דקיים אברהם אבינו עליו השלום אפילו עירובי תבשילין אין בכלל זה שאר האבות כי רק אברהם הוא שקיים שכתב בריש סי' יו"ד וז"ל ואע"ג דדרשינן עקב וכו' דש"מ שהיה נוהג כפי התורה והמצוה ואפילו מצוה מדרבנן מכל מקום נוכל לומר אם הוא שמר אנשי ביתו לא שמרו רק החק הנימוסי הנמסר להם דהיינו שבע מצות בני נח דמי לנו גדול מאדונינו אבינו יעקב עליו השלום אשר נשא שתי אחיות אלא ע"כ צריכים אנו להודות ולומר כי הכתוב כי ידעתיו למען אשר יצוה לא קאי רק אאותן שבע מצות של בני נח וכו' ע"ש ושיטה חדשה היא לענ"ד לא שיערוה כל המפרשים שהבאתי בנדפס שנדחקו ליישב מה שנשא יעקב ב' אחיות ועמרם דודתו וצ"ע. אחר זמן רב ראיתי בספר טהרת המים (לרב גדול משאלוניקי) בקונטריס שיורי טהרה במערכה זו אות צ' שכתב בשם התוספות בספר דעת זקנים פרשת וישב (ד"ה וכל בנותיו) שכתבו דמה שהיו רוצים היו מקיימים (ונזדמן לידי (פה עיהק"ו חברון) ס' וימהר אברהם וראיתי באות ח"י שהביא בשם הרב יפה מראה פרק א' דתענית סי' י"א שאבות העולם והשבטים קודם מתן תורה האיסורים המפורשים בתורה לא נתחייבו בהם אלא הרוצה לא לשומרם לא היה שומרם כגון יעקב שתי אחיות והשבטים אחיותיהם ולשמש בשנת רעבון. ובשם מרן חיד"א בפתח עינים לחולין ד' ה' כתב דלא קיימו האבות מצות דרבנן ועירוב שאני שהיה לכבוד שבת ויום טוב ויש לי להעיר בדב"ק אך אין ספריהם אצלי ועוד חזון איה"ש

) ולפי שעל פי דברי התוספות שם יש לפלפל במה שנדפס בענין זה ראיתי להעתיק דבריהם במלואם ואפריון נמטי להרב הנ"ל דדלי לן מרגניתא והוא שהביאו מה שנחלקו ר' יהודה ור' נחמיה דר' יהודה אמר תאומות נולדו עם השבטים ונשאום ור' נחמיה אומר כנעניות היו ומהו וכל בנותיו כלותיו שדרך אדם לקרוא לכלתו בתו וקשה דבת איש כנעני מתרגמינן בת גבר תגרא דאיך אפשר אברהם צוה לאליעזר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני וכן צוה יצחק ליעקב ויהודה ישא כנענית אלא בת גבר תגרא ויש לומר דההיא אליבא דר"י דאמר תאומות נולדו עם השבטים וכו' וכן נראה מדכתיב ושאול בן הכנעני מכלל שהאחרות לא היו כנעניות אבל אליבא דר' נחמיה לא נצטרך לתרגם בת איש כנעני גבר תגרא אלא כנעני ממש. מיהו קשיא אליבא דר"י מדאמרינן קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין גם מצות יבום היו מקיימים כדכתיב בא אל אשת אחיך ויבם אותה ואם כן היאך השבטים נשאו אחיותיהם וגם יעקב היאך נשא שתי אחיות בחייהן ויש לומר שמאחר שלא נצטוו על התורה אף שידעוה ברוח הקודש מה שהיו רוצים היו מקיימים ומה שהיו רוצים היו מניחים והא דאמרינן דלעתיד לבא כשנותנים ליעקב כוס של ברכה יאמר לא אברך מפני שנשאתי שתי אחיות אלמא דשלא כהוגן עשה איכא למימר דמכל מקום הואיל ועתידה תורה לאסור איכא קצת עונש בדבר ואפילו הכי נשאן לפי שלא היה רוצה להוליד אלא מן הצדקניות ולא מצא כמותן וגם אחת מהן לא היתה להולד לבדה כל הי"ב שבטים עכ"ל וכמה מילי מעלייתא שמעינן מלתייהו דרבותינו התוספות תן לחכם ויחכם וכתב עוד בשיורי טהרה שם שבדרשותיו בפרשת וירא על פסוק על כן קרא למקום ההוא באר שבע כתב דאף שהאבות קיימו אפילו עירובי תבשילין אפשר דמילי דחסידותא שאינן בתורת חיוב אינן בכלל הזה דאיכא קצת ממילי דחסידותא שלא קיים א"א ושבפ' חיי שרה בפסוק ויוסף אברהם כתב שיש עוד מצות שלא קיימו ויש טעם לדבר ואין אצלי ספר דרשותיו לעיין במילי דמר ובספר ערב פסח לידידי הגאבד"ק טראבלוס יצ"ו בפירוש ההגדה בפיסקא וירד מצרימה אנוס עפ"י הדבר ויגר שם מלמד שלא ירד להשתקע כתב שהוקשה לבעל ההגדה איך ירד יעקב מצרימה והתורה עתידה לאסור ישיבת מצרים והאבות קיימו כל התורה ומפרק כלאחר יד ובשתים עלתה לו א'. שהי' אנוס על פי הדבר וברוך המקום הוא היודע מאיזה טעם כמוס הוצרך לזה. ב'. שלא ירד להשתקע וכל כי הא שרי כמו שכתב הרמב"ם הלכות מלכים וכו' ודבריו נכונים אבל גם בלא זה לא קשיא לפי שיטת הרמב"ן ושאר המפרשים דרק כשהיו בארץ היו מקיימים כל המצות וכן לשיטת רבותינו התוספות על התורה הנ"ל לא קשיא וכן לפי דברי הרמ"א בתשובה הנ"ל ואין להאריך

והנה המפרשים חקרו איך יכלו אבות העולם לשמור את השבת (לדעת הסוברים דלא יצאו מכלל בן נח בין להקל בין להחמיר) דהא בן נח ששבת (היה) חייב מיתה ונאמרו בזה תירוצים רבים וראיתי בספר תורת עירובין לרה"ג מוהר"ר מנחם מאנדיל קרענגיל מקראקא יצ"ו בשיורא עירוב שבסוף סי' יו"ד שכתב מעצמו תירוץ נכון על פי מה שכתב הרמב"ם בסוף הלכות מלכים שבבן נח יש חילוק דאם שבת או עשה מועד לעצמו וכן מצוה אחרת ובין שעשה על דעת מצות השם דאז דוקא חייב מיתה מה שאין כן בעושה לשם שכר כאינו מצווה ועושה מותר ואם כן אבות העולם שהשיגו כל התורה קודם שניתנה ואברהם אבינו נעשו שתי כליותיו כשתי מעינות והיה יודע כל התרי"ג מצות בשרשן אזי היה מקיים אותן מעצמו רק לשם שכר ולא על דעת מצווה ועושה כי גם מזה ידע שבן נח חייב מיתה ואין שייך בזה עובד על מנת לקבל פרס משום דבלאו הכי אסור לו ועוד כמ"ש מוהרש"א בחידושי אגדות סוטה דף י"ד בהא דאמרינן שם אמר הקב"ה למשה כלום אתה מבקש ליכנס לארץ ישראל אלא לקבל שכר וכו' דלא שייך על מנת לקבל פרס בדבר שאינו מחוייב מדינא ורק שמעצמו מחזיר אחריו דוקא להכניס את עצמו לקיים אותו דבר עי"ש והאריך קצת ליישב כמה עניינים בזה ושקיל וטרי אם הגירסא היא קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין או הגירסא היא אפילו עירובי חצרות עי"ש

ב) אדם דממעטינן עכומ"ז כדאמרינן אתם קרויים אדם ואין עכומ"ז קרויים אדם ראיתי בס' חדש זכר יהודה להגאון מוהר"י בטלן בתשובה סי' ג' (בד"ה אבל) שהקשה על מה שכתבו התוס' בבבא מציעא דף קי"ד דלא קיימא לן כר' שמעון דאמר קברי עכומ"ז אין מטמאים באהל דלפי דבריהם צ"ל דמאדם לא ממעטינן עכומ"ז דהא ר' שמעון דאמר אין מטמאים באהל היינו משום דדריש אדם למעט עכומ"ז וקשה דהרי בכריתות דף ו' קי"ל דהסך עכומ"ז בשמן המשחה פטור משום דכתיב על בשר אדם לא יסך ודוחק לומר דסברי התוס' דהתם טעמא הוא משום דכל שהוא בסך ישנו בבל יסך וכו' כדתני תנא קמיה דר"א התם וכו' עי"ש שהניחו בתימה ותמיה לי על גדול שכמותו שנעלם ממנו שהתוס' בסנהדרין דף ט"ן ע"א וביבמות דף ס"א ע"א הביאו מ"ש רש"י שם דר' מאיר דדריש מאשר יעשה אותם האדם דאפילו עכומ"ז שעוסק בתורה יש לו שכר ככהן גדול לית ליה דרשת ר' שמעון אתם וכו' והקשו דהא ר' מאיר בפ"ק דכריתות קאמר דהסך את הנכרי בשמן המשחה פטור ומשמע דטעמא משום דכתיב על בשר אדם לא יסך למעט עכומ"ז ותירצו דר"מ דפוטר סך את העכומ"ז לאו משום דאדם ממעט עכומ"ז אלא משום דכל שישנו בסך ישנו בלא יסך וכו' עי"ש ואם כן לא קשיא על דבריהם בבב"מ דיש לומר דאף דלא קיימא לן כר' שמעון (דקברי עכומ"ז אין מטמאין באהל) ולא דרשינן אדם למעט עכומ"ז מכל מקום שפיר נקיטינן דהסך את העכומ"ז פטור דכל שישנו בסך וכו' כמובן והנה בנדפס