שדי חמד פאת השדה מערכת א פו

בשבועה ומן הדין לא יטול אף בשבועה אבל הכא בכתובות נוטל מן הדין אף בלא שבועה ואם כן ליכא מהכא ראיה דלעולם אימא לך דאשה יש לה דין ת"ח והא דלא אוקי מתניתין דהפוגמת בת"ח ז"א דאם ת"ח אינה צריכה לישבע ואינה נוטלת כלל ובפגימתה נוטלת אם כן לא דמי האי שבועה לשארי שבועות דבשארי שבועות נוטלת גם בלא שבועה והשבועה באה להחמיר ע"כ יש לי פה מקום להאריך אבל ידי תששו מאד מחמת שלא הורגלתי בכתב זה ואשבות פה עכ"ד יצ"ו

ס') אין בישול אחר בישול את חטאי אני מזכיר שבנדפס אות כ"ח רשמתי לעיין בס' קהלת יעקב בתוספות דרבנן אות פ' והיה לי להזכיר תורף דב"ק והוא שנסתפק לענין בישול בשר בחלב אי יש בישול אחר בישול דבאיסורי שבת הוא מחלוקת יש סוברים דאין בישול אחר בישול ויש אומרים דבאיסורי שבת לא אמרינן הכי שוב הביא שבס' אליא זוטא בהלכות חנוכה השיג על מה שנסתפק הרב שער אפרים אם מותר להדליק בנרות שנעשו מחמאה שנאסרה מבשר בחלב על ידי שנתבשלה בקדרה של בשר בת יומא דאיך לא השגיח דהוי על ידי ההדלקה בישול בשר בחלב דמוכח דפשיטא ליה דלא דמי לאיסור שבת ולכן אף אם בשבת אין בישול משום דלא הוי מלאכה מכל מקום לענין בשר בחלב יש בישול אחר בישול ושוב מצא שהרב שבות יעקב בח"א סי' ל"ח האריך להכריח דבבשר בחלב לכולי עלמא יש בישול אחר בישול עי"ש

ומצוה להביא מן החדש מה שראיתי עתה בפרי מגדים יו"ד סי' פ"ז בשפתי דעת סק"ב (בד"ה כתב בשו"ת) שהביא מה שהשיג באליא זוטא על השער אפרים דהא יש בישול אחר בישול כמבואר בסי' שי"ח וכתב על דבריו וז"ל ולדעתי אף יבש או רותח לח דלא שייך בישול בשבת אפילו הכי בבשר בחלב הוי בישול ובמקום אחר כתבנו ולהלין בעד שער אפרים יש ליישב קצת דטיגון לאו בישול ואסור בהנאה מדרבנן כיש"ש עכ"ל גם בפרי מגדים א"ח בסי' תרע"ג באשל אברהם סוף סק"א רמז מה שתמה בא"ז על השער אפרים דבבשר בחלב יש בישול אחר בישול וכתב ליישב באופן אחר וז"ל ובמקום שמשימין חמאה בחלב ועושין נרות שרי להדליק נר חנוכה דלאו ליהנות ניתנו עיין שו"ת ש"א ובאליהו רבה אות א' והנה בשבת קיימא לן אין בישול אחר בישול ובבשר בחלב כתבתי בפריי דיש בישול אחר בישול בין בלח וביבש (ובשבת בלק צונן יש אומרים דיש בישול אחר בישול עיין סי' שי"ח) היינו בכל אחד לבדו ולערבם יחד בנותן טעם על הבישול מה שאין כן כשכבר מבושלים ומעורבים יחד בנותן טעם יש לומר דתו אינו עובר בבישולו אחר כך ביבש כי האי דחמאה וחלב או בקדירה בת יומא עיין יו"ד פ"ז בש"ך ח"י ובפריי שם עכ"ל וכפי הנראה בשיטה זו קאי רבינו עקיב"א שבחידושי רע"ק ריש סי' פ"ז כתב בשם הגהות שערי דורא כלל ל' סי' ד' חתיכה שנכבשה בחלב אסור לבשלה דעד עתה היתה איסור כבוש מדרבנן ועתה עובר על איסור בישול דאורייתא וכתב דמשמע מזה שאם נתבשלה חתיכה בחלב מותר לחזור ולבשלה ועיין פרי מגדים במשבצות סי' ק"ה ס"ב עכ"ל ומשמע שדעתו היא דאף דיש בישול אחר בישול בבשר וחלב ואם יש בשר מבושל וכן חלב מבושל שנתבשלו כל אחד בפני עצמו אסור לחזור ולבשלם ביחד מכל מקום כשכבר נתבשלו הבשר והחלב ביחד אין עליהם עוד איסור בישול בשר וחלב והא לך לשון הפרי מגדים שציין (והוא בד"ה עוד למדנו). עוד למדנו ממ"ש בהגהות שבסוף הספר דאסור לבשל חתיכה כבושה מעת לעת בחלב דמעיקרא כבוש ועתה איסור תורה משמע חתיכה שבישלה בחלב כבר מותר לחזור ולבשלה מיהו בשר מבושל וחלב מבושל אסור לבשלן אחר כך יחד דיש בישול אחר בישול ולא דמי לשבת ואסור נמי בהנאה וכדבריו נראה בהלכות בשר בחלב אלא דכאן שהחתיכה בלועה מחלב אין איסור אלא במעיקרא כבוש והשתא בישול וגם זה צריך עיון עכ"ל כנראה שחזר בו ממאי דהוה פשיטא ליה מעיקרא למילף מהגהות דכל שכבר נתבשלו הבשר והחלב ביחד ונאסרו על ידי הבישול ביחד אין עוד איסור משום בישול וזהו שציין בחידושי רע"ק את דברי הפרי מגדים כלומר שמה שפשוט בעיניו מסופק בעיני הפרי מגדים ולא היו למראה עיני רבינו עקיבא דברי הפרי מגדים שבא"ח סי' תרע"ג ששם נראה בעליל דנקיט לחלק כן אך ממה שלא כתב בס' פ"ז בשפתי דעת סוף סק"ב להליץ בעד השער אפרים על פי חילוק זה נראה דלא ברירא ליה האי דינא אהכי איצטריכא ליה למימר משום דהוי טיגון (ועיין לקמן בד"ה ומקרוב)

וראה זה חדש ממש בס' מנחת קנאות שיטה למסכת סוטה לרב גדול בדורנו (נדפס בשנת תנז"ר) וראיתי שם בקונטריס מנחת פתים (נימוקים על ש"ע א"ח) בסי' תרע"ג אשכח מרגניתא מה שכתב רבינו גרשון (פירוש רגמ"ה) למסכת חולין דף ק"ח ע"ב (בד"ה ובבא מיורה גדולה) דבבשר בחלב אין בישול אחר בישול זולת היכא שלא נתבשל כל צרכו בבישול הראשון אז חייב על בישול השני וכתב שפירושו מרווח מאד בסוגיא שם והיו הדברים האלה ליישב מה שמקשים על הרב שער אפרים דהאיכא משום מבשל בשר בחלב עי"ש

ומרן חיד"א בברכי יוסף סי' תרע"ג אות א' כתב דאפשר להמליץ בעד הרב שער אפרים שסובר דגם למאן דאסר בישול אחר בישול הני מילי כי איתיה בעיניה אבל הכא דליכא אלא טעם בשר והוא בישול אחר בישול שרי וכן ראיתי להרב כרתי ופלתי סי' פ"ז שהעלה בפלתי סוף ס"ק י"ג דבלוע שנתבשל כבר אין בו משום בישול וכולי האי לא אמרינן ואף שכתב שם משפתי כהן ואחרונים להחמיר גם בזה הוא דרך חומרא ואינו מן הדין והרב שער אפרים קאי לדינא וכבר אסיק לאסור מטעם אחר והגם דלא אשתכח באחמתא זו תשובה שלמה נראה שדעתו לאסור וכן כתב בספרו מחזיק ברכה יו"ד סי' פ"ז אות טו"ב (ד"ה ואני בעניי)

והרב פתחי תשובה בסי' פ"ז סק"ד ציין על דברי השפתי דעת הנ"ל לעיין בשבות יעקב סי' ל"ה הנ"ל ועול ציין לעיין בתשובת רבינו עקיבא איגר בהשממוט לסי' פ"ד ואלה דבריו שם ובזה מיושב קושית האליה רבה על שער אפרים דמתיר להדליק נר חנוכה בחמאה שנתבשלה בקדירת בשר בת יומא וליכא ששים דמצות לאו ליהנות ניתנו ומכל מקום הרי במה שמסיק עובר על מבשל בשר בחלב ולפי דברינו ניחא דלגבי הך בישול כיון דהבשר הבלוע בחמאה הוא טעם שני אינו עושה בשר בחלב אלא דהחמאה אסורה בהנאה דנעשית בשר בחלב כשבלעה טעם בשר אבל אחר הבליעה אין הבליעה שבתוכה עושה אותה מחדש בשר בחלב וליכא שום מבשל בשר בחלב והחמאה לענין זה כמו ירק שבלעה מקדירת בשר דמותר לבשל בחלב ואף דיש מחמירין דעל ידי בישול לא הוי נותן טעם בר נותן טעם מכל מקום הא קיימא לן בש"ע דבדיעבד מותר ואם כן יש לסמוך על זה במקום מצוה עכ"ל

ובספר יד דוד בסי' פ"ז בהגהות הטור אות י"ג כתב בשם תשובה מאהבה ח"ג שציין למה שכתב בח"ב בא"ח סי' תרע"ג וכתב אחרי שהשאלה לא היתה כי אם בקדרה של בשר בת יומא ואין האיסור אלא ע"י הבליעה בעלמא דלית בה משום איסור בישול מן התורה ומותר בהנאה ויען ראיתי בפרי מגדים בשפתי דעת ס"ק ח"י דוקא הבלוע שבתוך הקדרה מבשר בחלב יחד שיפלוט ויתבשל לא חשו דזה לא הוי דרך בישול אבל בשר בקדרה בת יומא מחלב ודאי הוי דרך בישול עכ"ל וצ"ע דאינו משמע כ"כ בכרתי ופלתי ע"כ דברי הרב תשובה מאהבה שהביא הרב יד דוד וציין לעיין בקול אליהו ח"א יו"ד סי' ז"ל ואין מצוי אצלי ועוד ציין לעיין בקהל יהודה דף ג' ע"ג ועיינתי בו ולא ראיתי שדבר בדבר זה

ובחידושי יד אברהם (אשר סביב האשלי רברבי החדשים דפוס ראם) בסוף סי' פ"ז ראיתי שכתב ליישב שנראה לו כמו שכתב השואל שבשער אפרים דהדלקה לא חשיבא בישול אלא הבערה שהרי מחממו כדי לבערו מן העולם וכן משמע בהדיא ביבמות דף ל"ג ע"ב וכן כתב בחדושי הרשב"א שם דף ו' גבי בישול פתילה ותדע דהא בשר בחלב הוא מהנקברים ותנן ר' יהודה אומר אם רצה לשרוף הנקברים רשאי שמעת מינה דלא הוי