שדי חמד פאת השדה מערכת א פ

מענישין עד עשרים שנה ואומר הר"י החסיד שאין הדבר תלוי בשנים אלא בדעת ובמחשבה כי יש פחות מי"ג שנה ערום בדעת לרעה ולטובה ועל זה נאמר כי כל לבבות דורש ה' והכא נמי סבר עלי כיון דשמואל חכים ונהיר טובא רצה להענישו דשתי שנים בדעת זה שוו בשיעור למעלה מעשרים דאחריני. ועמדתי שם שנראה לכאורה סתירה לדברי ר"י החסיד הנ"ל ממ"ש במדרשו של רשב"י בתיקונים תיקון מ' ובזה"ק פרשת וירא דף קי"ח ע"ב דאיך מתים בני אדם פחות מבן עשרים דהא אין בית דין של מעלה מענישין וכו' ותירצו דחס עליה קוב"ה דלימות זכאי ולא לימות חייב אי נמי על דרך ויש נספה בלא משפט עי"ש ולדברי ר"י החסיד מה זו שאלה הרי אפשר לומר דהקב"ה יודע בהם שיש להם דעת לעשות און ומרמה ולכן מענישם ועוד עמדתי שם מדאמרינן במס' סוטה דף י"ג ע"ב גבי המתחיל במצוה ולא גמרה וי"א אף קובר אשתו ובניו ויליף לה מיהודה הרי דלא מתו בעונם ואי הכי קושית רבותינו התוס' מעיקרא לא קשיא וכתבתי ליישב כל זה וגם הבאתי דברי מוהרש"א בח"א לסוטה שם עי"ש ודברי רבינו יונה בשערי קדושה ח"ב שער ז' שנראה דלא ס"ל כר"י החסיד שכתב דכל העבירות קטן פטור חוץ מעון מוציא זר"ל שהרי ער ואונן קטנים בני ז' שנים היו ועוד הבאתי ברייתא דחיבוט הקבר שהביא הרדב"ז בראשונות ח"ב סי' פ"ח שאין דנים בגיהנם אלא רשעים מבן י"ג שנה ולמעלה וכו' דמבואר דבן י"ג ולמעלה מיהא מענישין בידי שמים והבאתי שהרבנים ראשית חכמה ושבט מוסר הביאו הגירסא למעלה מבן עשרים עי"ש וכל מה שכתבתי במכתב לחזקיאו שם היה טרם שראיתי דברי הרבנים נו"ב וחתם סופר ושאר הרבנים שרשמתי בנדפס באות י"ט והמעיין בדב"ק יראה שיש לפלפל מאד בענין זה ואין הפנאי מסכים אתי כעת

ועל מה שכתבתי במכתב לחזקיאו בענין זה כתב לי הרב המאוה"ג מוהר"ר ישראל דושאוועייציק מעיר מאהליב דינעפר יצ"ו וז"ל בדף י"ז ע"ג כתב בזה הלשון דהא קיימא לן דאין בית דין של מעלה מענישים בפחות מבן עשרים וכמו שאמרו במדרש רבה בדוכתי טובא עכ"ל ולא דק בלישנא הלא גמרא מפורשת היא בשבת ולמה לו להביא מן המדרש ונפלאתי על גודל בקיאותו בכל הני ספרי דבי רב ובכל אריכות דבריו לא זכר שר את החתם סופר במ"ש בחלק יו"ד סי' קנ"ה שזה לא נאמר אלא על חטאים ועונשים המיוחדים לשעה כמו עונשי דור המדבר וכו' ויעויין בפתחי תשובה לש"ע יו"ד סי' קפ"ה סק"ט ובדברי החתם סופר היו מתורצים כמה קושיות שהביא כבוד קדושתו אלא שדבריו צריכים עיון רב עכ"ד יצ"ו ולפי הנראה אין בידו שו"ת הגאון חכם צבי שרשמתי במכתב לחזקיאו ועין רואה שם בסי' מ"ט (שרשמתי שם) שכבר הזכיר הסוגיא דשבת הנ"ל ואמר מר דדברי אגדה הם ואין למדין מזה פש גבן דברי המדרשים ולזה כתב דתלמודין לא סבירא ליה הכי כמו שכתבתי שם בשמו ומה שהשיג עלי שלא הזכרתי דברי הגאון חתם סופר והרב פתחי תשובה וכו' למודעי אני צריך כי ספר מכתב לחזקיאו נדפס מזה יותר משלשים שנה טרם שבאתי לעיר הזאת ואז לא היו בידי ספרים הקדושים הללו וכשבאתי למקומות אלו וזכיתי בהם הנה הבאתי דב"ק בנדפס (שדי חמד ח"א) במערכה זו אות י"ט כמו שיראה הרואה ותכל תלונתו מעלי ועיין במה שהבאתי בקונטריס הערות לכללים סי' קי"ח אות

ובעיקר הקושיא על דברי הגאון מוהרש"א הנ"ל שנראה שסובר דבידי שמים מענישים והוא היפך סוגיא דמסכת שבת ראיתי שנרגש מזה הגאון חתם סופר בספרו תורת משה בפרשת נצבים דף נ"ו (ד"ה כתי' בחנה) ופירש שהכונה כי המורה הלכה איננו מטעם עונש אלא כאוכל סם המות ומת ממילא אם לא לאפרושי מאיסורא ושמואל היה קטן ואינו מצווה להפריש מאיסור אם כן ממילא יזיק לו הוראתו הלכה בפני רבו וכתב ליישב בזה מה שמקשים העולם איך רצה עלי לענשו הלא לאפרושי מאיסורא מותר להורות בפני רבו והם רצו לחזור אחר כהן וילבש בגדי כהונה ובהם אבנט של כלאים (למ"ד אבנטו של כהן הדיוט היה כלאים וכן פסק הרמב"ם) והפרישם מאיסור ויישב על פי הנ"ל עי"ש דב"ק

ודע שכתב הרב פרי מגדים בריש סי' רי"ט באשל אברהם גבי ברכת הגומל דקטנים פחות מי"ג שנים אין מברכין דאף דחינוך איתיה גם בדרבנן לא חייבים משום דנוסח הברכה הגומל לחייבים משמע שחייבים עונש וקטן לאו בר עונשין אבל בן י"ג שנה והביא שתי שערות כיון דבית דין של מטה מענישין ודין ארבע מיתות בית דין לא בטלו אף קודם עשרים שנה דלאו בר עונשין בדיני שמים הא דבר הבא בידי אדם מענישין מן שמיא וכן מלקות וכדומה כה"ג שייך שפיר לחייבים נראה שכונתו לומר דהא דאין מענישין למעלה לפחות מבן עשרים היינו דוקא בעבירה שאין בה עונש בבית דין של מטה אבל בעבירה שיש בה עונש בבית דין של מטה אם לא נענש ענשו בבית דין של מטה מענישין למעלה אף לפחות מעשרים והוא תמוה דאם כן היכי ילפינן בת מאה כבת עשרים בלא חטא וכתב רש"י בריש פרשת חיי שרה דהיינו מדאין מענישין על פחות מעשרים והא משכחת חטא בפחות מבן עשרים שמענישין בבית דין של מעלה על עבירות שעושה מבן י"ג שנים והביא ב' שערות ולא נענש עליהם בב"ד של מטה שאז מענישין אותו בב"ד של מעלה וגם מאותה אגדה דבשבת דף פ"ט דאמר יצחק דל עשרים נה דלא מענשת עלייהו קשה דמאי פסקא הרי משכחת טובא דמענשי עלייהו על עבירות שמבן י"ג שנה ומעלה שלא ענשום בית דין של מטה ותמיה לי על הרב פתח הדביר בסי' רי"ט אות ו' שנשא ונתן בדברי הרב פרמ"ג הללו ולא העיר עליו בזה כיעי"ש

ולפי מה שכתב הרב חות יאיר והביא דבריו רבין חסידא בס' קהלת יעקב בתוספות דרבנן אות ע"ו דהא דאין בית דין של מעלה מענישים לפחות מעשרים היינו דוקא בדבר שאינו מפורש בתורה אזהרה כלל רק דאתי מסברא דאסור אבל במידי דמפורש בתורה הקלות והחמורות בית דין של מעלה ושל מטה שוים ומענישים מבן י"ג שאם לא כן היכי חייבה תורה חטאת למי שאינו בן עשרים עכ"ל ודאי דשייך גם לפחות מעשרים לומר הגומל לחייבים. אך מרן חיד"א ביעיר אזן במערכת הב'"ת אות ל"ד כתב שאין דבריו מחוורים דודאי מה שאמרו דאין מענישים עד עשרים הוא כולל לכל העונשים ואישתמיטתיה מה שאמרו בירושלמי בפרק ב' דביכורים ימי שנותנו בהם ע' שנה צא מהם עשרים שאין בית דין של מעלה עונשים נמצאת אומר מת בחמשים מת בהכרת והרי בהדיא דאין עונשין וכורתין עד בן ך' והכי נמי מסתברא וכן מוכח מדברי הירושלמי והמפרשים ומה שהכריח מחטאת זו קושיית מוהר"ל מפראג ועיין להרב צבי בסימן מ"ט והוספתי הביאור בספרי שער יוסף דף כ"ב עכ"ל ושם באות כ"ב כתב בר עונשין בשמים אינו עד שיהי' בן עשרים כן כתב הרא"ם ריש פרשת חיי שרה והרב צבי דחה דבריו וכתב דמ"ש באגדה דאמר יצחק אע"ה דל עשרים דלא מענשת עלייהו בדרך תחנה קאמר שידונם כדור המדבר ואישתמיטתי' דבירושלמי דבכורים קאמר בפשיטות שעד עשרים שנין אין בית דין של מעלה מענישין וכורתין והביאו הירושלמי הלז התוס' שלהי פרק קמא ועיין בתוס' חגיגה פ"ב גבי מחו למ"ט שתין פולסי מלבד שבס' הזוהר בכמה דוכתי אמרו כן וגם במדרשים עכ"ל ולפי זה גם למה שחדש הרב פרמ"ג הנ"ל לחלק בין מצוה שאין בה עונש בית דין של מטה וכו' לא יודה מרן חיד"א דמשמעות לשון הירושלמי והמדרשים והזוהר הוא דאין מענישין כללי

ומכל מקום לענין ברכת הגומל לגדול פחות מעשרים נראה דכולי עלמא מודו דמברך דלא מצינו שמיעטו מברכה זו אלא קטן וכמו שכתב הרב מג"א בריש סי' רי"ט בשם הרב מוהר"ם מינץ והיינו קטן ממש אבל גדול אף אם אינו בן עשרים חייב לברך יהיה מאיזה טעם שיהיה וכן כתב הרב פתח הדביר בשם הרבנים אליהו רבה וכנסת ישראל בקונטריס סוגר תרי"ג דף מ"ח ע"א (אלא דבכנסת ישראל הבין שדעת הרב מג"א דעד עשרים הוי קטן לזה ולא יברך וחלק עליו ופסק דיברך והרב פתח הדביר תמה עליו דודאי גם הרב מג"א מודה בזה כמו שכתבו בשמו הרבנים א"ר ובאה"ט ופרמ"ג וכו' עי"ש) וגדולה מזאת כתב שם הרב פתח הדביר בשם הרב מור וקציעה דקטן שהגיע