שדי חמד פאת השדה מערכת א עט

להמיתן כאמור. וליכא למימר דכונתו הוא דאע"ג דמדינא אסור להרוג הנפלים ועוברין. לא משמע לאינשי דאיכא איסורא ומתכוין להורגו. דאין זה במשמעות דבריו כלל וצ"ע. וע"ד המוהרימ"ט הנ"ל עיין בס' קרית ארבע הנד"מ להרב מוהר"י אקריש נר"ו בד' ק"ז ע"ב מ"ש ע"ד דלא ראה דברי התוס' דנדה הנ"ל וכו'

וראיתי להרב טל אורות בד' ס"ג ע"ב שנסתפק אם בשבת מותר להשקות סממנים לאשה עכומ"ז כדי שתפיל הולד דבעובר ליכא משום נטילת נשמה או אסור וחייב משום נטילת נשמה וע"ז הביא מ"ש הרב מוהרימ"ט שהרשב"א העיד על הרמב"ן שנתעסק באשה עכומ"ז להשקותה סממנים להפיל פרי בטנה ושאין בעוברים אפילו ישראל משום איבוד נפש וכו' הילכך מפני צורך האם מותר להתעסק עמה שתפיל וכו' וכתב שגם הרב חות יאיר בסי' ל"א נסתפק אם אסור להשקות למעוברת שתפיל הולד וכתב בשמו שאחר שהאריך בזה העלה דאין שום חשש משום איבוד נפש ומותר. וסיים (הרב טל אורות) מ"מ נראה דע"כ לא התירו אלא בחול אבל בשבת אסור וחייב חטאת וכו' והאריך להכריח כן ושכן כתבו הרשב"א והריטב"א בחי' לשבת בפ' ח' שרצים ד' ק"ז והביא דברי הרב המאירי בחי' לשבת שם שכ' דאין בעובר משום נטילת נשמה כדכתיב ולא יהיה אסון וכו' ותמה עליו דלענין שבת שאני וחייב משום נטילת נשמה וכו' ושאני מדין רציחה וכו' עיש"ב. ותמיה לי דמשמע דמודה דבחול אין שום איסור וממה שכתבתי למעלה מתבאר דאע"ג דאין אזהרה על העוברים מ"מ איסורא מיהא איכא גם מ"ש דהרב חו"י העלה דמותר להשקות את המעוברת כדי שתפיל ואין שום בית מיחוש הנה הרב חיים ושלום בסוסי' מ' כתב בשמו דאסור כמו שכתבתי למעלה (בד"ה ושם ראיתי) ואין ס' חו"י מצוי אצלי לראות איזה יכשר ובספר זכור לאברהם ח"א בדף שני של ההשמטות כתב לעיין בכנסת הגדולה יו"ד סי' קנ"ד הגהות הטור אות ו' לענין אי שרי לרופא ישראל לעשות רפואה לעכומ"ז כדי שתתעבר או שתפיל עוברה או לזווג זיווגים ביניהם וציין גם כן באר היטב סי' ב' ס"ק יו"ד ועיינתי בכנסת הגדולה שבידי (הוא דפוס קושטאנדינא) וראיתי שאחר סי' חל"ק מתחיל הלכות רבית סי' ק"ס ואולי מה שציין הרב זכור לאברהם הוא בשיירי כנסת הגדולה ואינו אצלי ובציון הבאר היטב לא הראה באיזה חלק הוא וכעת לא ידעתי איה מקום כבודו

ומה שכתבתי בראש אות זו שמשמע שמה שכתבו התוספות דלישראל איכא איסורא היינו איסור תורה הנה אחר זמן רב ראיתי להגאון מוהר"ם שיק בחלק יו"ד סי' קנ"ה (בד"ה ולפענ"ד) שכתב דמה שכתבו התוספות בדף ט"ן בד"ה ליכא מידי דגם ישראל אסור להרוג העובר על כרחין דהוא מדאורייתא דהוי כמקצת נפש וכחצי שיעור וכו' והוא תנא דמסייען ושקיל וטרי שם במה שנשאל הגאון מחנה חיים בח"ב סי' נו"ן באשה המקשה לילד שאמר הרופא שאם לא ימית ויחתוך את העובר ימותו שניהם אם רשאים להניח לרופא להמית את העובר כדי להציל את האשה שצדד רבינו עקיב"א בתוספותיו על משניות בפרק ו' דאהלות לומר דלדעת הסוברים דבייחדוהו מותר למסור כיון ששניהם מתים יש לדייק דהוא הדין בתינוק שיצא רובו אם ידוע ששניהם ימותו דמותר להציל את האשה ושסיים (רעק"א) שצריך להתיישב בדין זה והגאון מחנה חיים כתב לפקפק שאינו דומה מיתה בידי שמים למיתה בידי אדם שמיתה בידי אדם גרועה יותר והגאון המחבר כתב דמבואר מלשון רש"י בסנהדרין ד' ע"ב ע"ב ד"ה יצא ראשו וברבינו שמשון פרק ו' דאהלות דדין עובר דומה לייחדו ואם שניהם ימיתו היה מותר להמית העובר להציל האם למאן דאמר דלא בעי דוקא כשבע בן בוכרי (שהיה חייב מיתה) וכן כתב בפשיטות תפארת ישראל באהלות ועל כרחין מה שסיים רבינו עקיב"א שצריך להתיישב כונתו הואיל ויש שתי שיטות אי סגי בייחדוהו כמבואר ביו"ד סי' זק"ן וכו' והאריך קצת בענין השאלה הנ"ל וכתב (בד"ה אלא דלכאורה) לפקפק דלא דמי זה ליחדוהו כלל דהתם על כרחין כולם מתים אבל הכא אפשר להציל האם על ידי הוולד ואפשר להציל הוולד על ידי האם ושוב כתב לקיים סברת הגאונים הנ"ל וסיים אלא דכל זה אפשר לומר אם אנו יודעים בבירור שימותו שניהם אמנם הרי זה אינו ידוע אלא על פי אמירת הרופאים ואנן חשבינן אמירת הרופאים לספק וכו' ואם כן אכתי אין מקום להנ"ל מיהו למאי דאמרינן בכתובות דף כ"ב ע"ב דברי לי מהני ופירש רש"י שם דאפילו ברי לי דאין לבו נוקפו מהני ואם כן אפשר דאיכא למימר שאם הרופא אומר שברי לו ורוצה לעשות כפי ברי שלא יהיה מותר לדעת הגאונים ואפשר דאין אנו מחוייבים למחות בו וצריך עדיין להתיישב בדבר חמור כזה וכו' אלו תורף דב"ק

אמר המביא לבית הדפוס בכתב יד המחבר הי' כתובה פה קונטרס מהרה"ג רש"א ני' רזשעכטא אבל יען שכבר נדפסה בספרו בכורי שלמה לכן השמטתיו מכאן

ג"ן) אל תקרי בנדפס מערכה זו אות קכ"ב רשמתי לעיין באור סי' ב' דף ע"א (בד"ה ונראה) ששם הובא מ"ש הרמב"ם בס' המורה פרק י"ג לשלישי כי כל הדרשות בדרך אל תקרי המה רק דרך מליצות השיר והמה סימנים למען יהיו הדרושות האמורות בע"פ נסמכות להכתב ויהיו נשמרות בכח הזוכר עכ"ל וראיתי שכן כתב הרב ספר הברית במאמר י"ב (בחלק ב') דברי אמת פרק ה' (בד"ה וכי תאמר) בשה הרשב"א וז"ל ואמרתי אני טובה חכמה עם מנהג זה מחז"ל לשני פנים. אחד. לתועלת הזכרון שלא ישכח הדבר הטוב ההוא מלב התלמידים משום דתקיפי למיגמר לתלמידים כל הדברים שבע"פ כי אסור לכותבם ומסרו להם על כל דבר סימנים כדאמר רב חסדא (בפרק כיצד מעברין דף ד"ן ע"ב) אין התורה נקנית אלא בסימנים שנאמר הציבי לך ציונים עשה ציונים לתורה וכאשר כתב הרשב"א וזה יכתוב ידו כונת חכמינו במדרשות האלה הוא להסמיכם אל הכתובים בלשונות שלא ישכח זכרונם מפינו לא שהיתה כונתם כלל לפרש הכתובים כן עכ"ל (הרשב"א). והשנית. כי חברו בזה תורה שבע"פ עם תורה שבכתב כאשר עשו בגופי תורה שבע"פ בשגם אם ידוע להם אותו הדבר בקבלה ובמסורה מאבות בכל זאת השתדלו בכל עוז להסמיכו על דברי תורה שבכתב ככה על דברי מוסר השכל שאמרו סמכוהו ג"כ על הפסוק גם אם אינו כי אם במנעמיהם דרך מליצה על כי התורה היא מקור הברכה לכל דבר הישר והטוב ובה נמצא כל דברי חפץ עכ"ל הנה טעם הראשון עפ"י דברי הרשב"א הוא כמ"ש הרמב"ם ומ"מ אין מזה הכרח לומר דהענין ההוא הוא רק מדרבנן בעלמא דשפיר מצינן למימר דהענין ההוא היה לרז"ל בקבלה בע"פ ואסמכוהו אקרא פן ישכחו הדברים ולמען יעמדו בכח הזוכר וכמ"ש באור לי בהשמטות הספר דף קל"ז ע"ג

ד"ן) אין בית דין של מעלה מענשין לפחות מבן עשרים בנדפס במערכה זו אות י"ט רשמתי ספרי דבי רב המדברים בזה עי"ש ומה שנרשם שם לעיין בנו"ב מ"ת יו"ד סי' קס"ב הוא ט"ס וצ"ל סי' קס"ד וראיתי בס' שהביא ממ"ש מוהרש"א בח"א לברכות דף ל"א גבי שמואל שרצה עלי להענישו משום שהיה מורה הלכה בפני רבו דאע"ג דקטן בן שתי שנים היה היינו בדיני אדם אבל בדיני שמים רצה להענישו דמורה בפני רבו חייב מיתה בידי שמים והקשה ע"ז דהלא מבואר בשבת פ"ט ב' בההיא דאמר יצחק דל עשרים דלא מענשת עלייהו דגם בדיני שמים אינו נענש עי"ש הנה לא ראה שכבר קדמוהו בקושיא זו מרן חיד"א והרב רל"ץ בס' חקי חיים ועוד רבנים אחרים שהבאתי במכתב לחזקיאו בסוגיא דברכות הנ"ל וכתבתי שם דאף דהגאון ח"ץ בסי' מ"ט כתב דאין למדין מאותה אגדה ותלמוד דידן ס"ל דמענישין פחות מבן עשרים והיה אפשר ליישב בזה דברי הגאון מוהרש"א מ"מ היינו דוקא מבן י"ג שנה ולמעלה דכמו שמענישין בבית דין של מטה כן מענישין בבית דין של מעלה אבל לפחות מבן י"ג שנה שאין בית דין של מטה מענישין גם בית דין של מעלה אין מענישין וכתבתי שם ליישב דברי מוהרש"א וגם הבאתי מה שיישב מרן חיד"א עפ"י מ"ש רבותינו התוספות על התורה בפרשת וישב גבי ער ואונן ע"פ וימת גם אותו אמרו בסדר עולם שלא היו אלא בני שמנה שנים ותימה דאמרינן בעלמא דאין ב"ד של מעלה