שדי חמד פאת השדה מערכת א עח

דרבנן עי"ש ואין נר' כן לע"ד כמו שהכרחתי למעלה דעכ"ל דכונתם דאסור מן התורה (ולפי הנראה משמע ליה הכי ממ"ש הרדב"ז דאסור משום דמיחזי כרציחה דמשמע דמדרבנן הוא ואינו מוכרח. בפרט שמדברי התוס' מוכח בהיפך כאמור). הן אמת דראיתי למרן החבי"ף בס' חיים ושלום ח"א סוסי' מ' שעמ"ש הרב הפוסקים בשם הרב חו"י בסי' ל"א ושפת הים אה"ע סי' י"ד דאסור לשתות סם כדי להפיל העובר השיב הוא וז"ל מ"מ איסור זה אינו אלא מדרבנן כמ"ש הרב הפו"ד (לא ידעתי איזה ס' הוא מרמז) בשם הרא"ם פ' משפטים ע"פ ואיש כי יכה. ועי"ש ברא"ם ע"פ ולא יהיה אסון ובנח"י שם וגם הבית יהודה סי' י"ד הכריח מהש"ס ורש"י ותוס' והרמב"ם והרא"ם דליכא איסור תורה אלא מדרבנן ולכן כתב שם להתיר וכו' לשתות המעוברת סם להפילו וכו' כי מכ"ז נראה דאין איסור ש"ד בהדיא וכו' עכ"ל. משמע דבמאי דמיירו התוס' והרא"ם הוא איסור דרבנן ואני עני עיינתי בדברי הרא"ם וראיתי שהביא דברי התוס' דחולין וסנהדרין הנ"ל ואין שום הוכחה מדבריו דסבירא ליה דהוא מדרבנן ואדרבא לפי מה שהוכחתי למעלה מתוך דברי התוס' דס"ל דהוא אסור מן התורה א"כ גם מדברי הרא"ם י"ל כן שהרי הוא העתיק כל דברי התוס' כיעי"ש. ומ"ש שהרב ב"י הכריח מרש"י ותוס' והרא"ם דהוא רק מדרבנן עמו הסלי"ר שכ"כ שלא בהשגחה שהרי בב"י מה שהאריך להוכיח מדבריהם הוא דאיסורא מיהא איכא (דלא כדהוה ס"ד מעיקרא כיעי"ש) ולא נחית להכי אי איסור זה מדאורייתא או מדרבנן. אלא דבסו"ד כתב דאין לומר דכשם שאין האשה מוזהרת על הסירוס הכי נמי מותרת לשתות סם להפיל העובר. דהתם טעם ההיתר הוא לפי שאינה מצווה אפו"ר. משא"כ הכא דהוא משום דהוי כהורג נפש. א"כ בשותה כוס רפואה להפיל אסור מיהא מדרבנן ומיהו אם מעוברת בימי הנקה מותרת לעשות כדי להפיל כיון דאיכא סכנת ולד וכו' ע"כ הנה מבואר דלא כ' דאסור מדרבנן אלא בשותה סם כדי להפיל. אבל במאי דמיירי התוס' דהוא להרוג העובר להדיא. בזה לא כתב דאסור מדרבנן. וא"כ מ"ש בחו"ש דלשתות סם להפיל הוא איסור דרבנן זה אמת שכ"כ בשו"ת ב"י הנז"ל. אך מ"ש שכן הכריח מהתוס' והרא"ם וכו' (דמשמע דבמאי דאיירי התוס' והרא"ם איסורו מדרבנן לבד) ליתנהו להני מילי במחכתה"ר כאמור

ומתוך מ"ש ידי"ן רב המגיה נר"ו בס' יקה"ש שם נראה דגם הרדב"ז בתשו' החדשות סי' תרצ"ה מודה דאיכא איסורא להרוג העובר וכתב דקי"ל דאם מתה אמו מחמת לידה היא מייתה ברישא ואם מחמת חולי הולד מיית ברישא וכו' שהן הן דברי התוס' וכו' עי"ש שכ"כ ליישב קושיית המחבר שלא זכר הרדב"ז דברי התוס' וכו' וע' יד שאול (הגהות ליו"ד) שכ' בסוסי' שס"ג יולדת שמתה ועוד לא ילדה דנוהגין להכות בבטן שיצא הולד וכו' ובערכין ד' ז' באשה שישבה על המשבר אין ראיה דשם מסופקים אולי יהיה הולד חי אבל כל שמתה האם גם הולד מת כמ"ש הר"ן ביומא וע' תשב"ץ ח"א סי' ק"י ומצאתי בשו"ת רדב"ז ח"ב סי' תרצ"ה שכתב שיש למנוע להכות בבטן מיהו דבריו צ"ע לפמ"ש ואכמ"ל וע' שמן רוקח ח"ג סי' י"ג עכ"ל ולכאורה אין דבריו מובנים דמה שהביא מערכין באשה שישבה על המשבר היינו מ"ש שמואל האשה שישבה על המשבר ומתה מביאין סכין דרך רה"ר וקורעין בטנה ומוציאין הולד עי"ש ורצה להוכיח מזה לנדונו דאשה יולדת (דהיינו שישבה על המשבר) שמתה קודם שתלד דמשתדלין להוציא הולד זה נר' כונת ראיתו. ואי הכי קשה מ"ש לדחות דהתם הוא אולי יהיה הולד חי אבל כל שמתה אמו הוא מת גם כן. דאטו בההיא דשמואל לא מתה האם הא במתה עסיקינן ואפי"ה מוציאין את הולד משום דדוקא כשמתה מחמת חולי הוא דפשי"ל דגם הולד מת. אבל לא במתה מחמת לידה ולזה י"ל דמ"ש ביד שאול יולדת שמתה לאו בישבה על המשבר קאמר אלא כלומר מעוברת שמתה. וכן הוא הלשון בשו"ת שמן רוקח שציין בסו"ד והובא בפ"ת סי' שס"ד סק"ה עי"ש וכיון דלאו ביושבת על המשבר קאי שפיר קאמר לחלק בין דינא דגמר' ביושבת עהמ"ש לנדונו דלא מתה האם מחמת לידה דבזה ודאי הולד מיית ברישא. אלא דק' דלא היה לו לציין ע"ז למ"ש הר"ן ביומא. דש"ס ערוך הוא בערכין שם ובשאר דוכתי דכשמתה האם שלא מחמת לידה או הריגה הולד מת בתחלה. ותו דאעיקרא מ"ש בשם הר"ן ליומא אם כונתו הוא למ"ש בפיוה"כ גבי עוברה שהריחה ששם הובא ההיא דיושבת על המשבר וכו' עי"ש בד"ה וכתב בה"ג וכו'. הנה שם לא הוזכר בדברי הר"ן שכל שמתה אמו גם הולד מת כמו שיראה הרואה

ומ"ש דהרדב"ז כ' שיש למנוע וכו' ודבריו תמוהים לפמ"ש נר' דכונתו דלפי מ"ש דכל שמתה האם גם הולד מת א"כ אין מקום לחוש מלהכות על הבטן כמ"ש הרדב"ז. הנה שו"ת הרדב"ז הנ"ל אינו מצוי אצלי ומתוך מה שהביאו מדבריו בס' מל"ש ויקה"ש הנ"ל מובן דמיירי באשה שישבה על המשבר ומתה וכ' הרדב"ז וכמה פעמים הפצרנו בהם שיקרעו את בטנה להוציא הולד כדאמר שמואל בערכין אשה שישבה עהמ"ש ומתה מביאים סכין וכו' דקי"ל כל שמתה מחמת לידה או הריגה היא מייתה ברישא וכו' ושוב שקו"ט אם במה שמכין בבטן עוברים משום רציחה וכתב דאין חייבים משום רציחה אבל אסור לעשות כן דמיחזי כרציחה וכו' אלו תוד"ק שהביאו בשמו שם ולפי"ז איני מבין מאי מתמיה על הרדב"ז (ממאי דאמר מר דכל שמתה האם גם הולד מת וכו') דכיון דהרדב"ז מיירי ביושבת על המשבר דבזה אין הולד מת במיתת האם מדמחללין ע"ז שבת להביא סכין דרך רה"ר. א"כ ודאי דאיכא איסורא בהריגתו ויש למנוע שלא יעשו כן דהא על העוברין אע"ג דאין ישראל עובר עליהם משום רציחה איסורא מיהא איכא כמו שנתבאר מכל מ"ש למעלה ודבריו צ"ע לקוע"ד (בעיקר מנהג זה רשמתי בשדי חמד ח"א בספר אסיפת דינים במערכה אבלות אות קמ"א עי"ש ובהשמטות לשם)

וראיתי להג' מוהרי"ש הנ"ל בשו"ת שואל ומשיב ח"א סי' כ"ב ד' י"ג ע"א שכ' וז"ל ובזה מיושב מה שהק' מוהרי"ט בח"א סי' צ"ז דלמה לי בלא יצא ראשו מפני שחייה קודמין ת"ל דבנפלים ליכא משום איבוד נפש ולפמ"ש א"ש דנהי דאינו חייב מיתה אבל אסור לאבדו בידים כל שאינו בשביל חיי ההורגו ולכך בעינן שחייה קודמין ומותר אף לאחרים כיון שעדיין אינו נפש ולא חייבין על הריגתו א"כ חייה קודמין אף לאחרים עכ"ל דמי פומיה דמר כאילו מוהרי"ט פשי"ל דאין בעוברין משום איבוד נפש ואפי' איסורא כלל ואמטו"ל ק"ל דל"ל משום דחייה קודמין וכו' ומני"ר בא לכלל ישוב והיה בהניח דאיסורא מיהא איכא וכו' והם דברים תמוהים דמבואר הוא בדברי מוהרי"ט שם דראה דברי התוס' דחולין שכ' דאף דישראל פטור על העוברין מ"מ לא שרי וע"ז הביא מתני' דאהלות המקשה לילד חיה פושטת ידה וכו' מפני שחייה קודמין ודייק מינה דאי לא הוה הצלה לאם לא הוה שרי' להחיה דמוכח דאיכא איסורא. ועפ"י הצעתו הלזו דהתוס' כ' דאסור ושכן מוכח ממתני' דאהלות הנ"ל הוקשה לו עמ"ש שמואל בערכין ז' ע"א דאשה היוצאה ליהרג ממתים הולד משום שלא יהיה ניוול להאם וכו' כיע"ש דמתבאר דנקיט דאיכא איסורא וצ"ע

המורם מכל האמור דאע"ג דאין ישראל מוזהר על העוברים מ"מ איסורא מיהא איכא (אלא דלידי"ן רב המגיה בס' יקה"ש נר"ו הוא מדר' ולענד"ן דמה"ת הוא כמש"ל) ומזה תמיה לי עמ"ש הג' תפארת יוסף בשו"ת אה"ע סי' ב' עמ"ש בש"ס בטעמא דמעוברת חברו משום דחסא דר"ל דבאמת בכונה יכוין להזיקו כדי שלא יצטרך לשלם דמי הנקה דבעודה מעוברת אינו בכלל איבוד נפש אדם כמ"ש בערכין ד' ז' דהיוצאת ליהרג, מכין בבית ההריון ומבואר שם דקודם שתלד אינו בכלל נפש אדם וזהו שפירש"י בקו' הש"ס אטעמא דדחסה דידיה נמי דידיה חיים עלי' ופריך ה"ן חיים עלי"ה ופירש"י שאין אדם מכוין להרוג נפש חברו ונר' להדיא דלס"ד למד הגמר' בטעמא דחסא היינו דיכוין להרוג אותו בכונה עכ"ל. הנה ממרוצת דבריו נראה דר"ל דליכא בעוברין שום איסור. והוא תמוה לפי מה שנתבאר. ומה שהכריח מהאשה היוצאת ליהרג וכו' כבר השיב ע"ז הג' מוהרי"ט דהתם שאני דכיון שגם העובר חייב מיתה הוא דעובר ירך אמו מפני נוול אמו מקדמין מיתתו אבל ודאי בשאר עוברין איכא איסורא