שדי חמד פאת השדה מערכת א עו

מציעא ד' יו"ד בטעמא דבחצר יש שליח לדבר עבירה דלרב סמא דאמר דאף היכא דשליח לאו בר חיובא אמרינן אין שליח לדבר עבירה היכא דאי בעי עביד אי בעי לא עביד אף דבזה אין שייך הטעם דדברי הרב וכו' דהא שליח לאו בר חיובא הוא אם כן על כרחין דסובר דהא דאין שליח לדבר עבירה הוא משום דילפינן ממעילה ושליחות יד (מגזרת הכתוב) וכמו שכתב השפתי כהן ואם כן הוא הדין היכא דלא ידע השליח אף דלא שייך הטעם דדברי הרב וכו' פטור המשלח מטעם דאין שליח לדבר עבירה אבל רבינא דסבירא ליה דהיכא דשליח לאו בר חיובא לא אמרינן אין שליח לדבר עבירה על כרחין לא סבירא ליה טעמא משום דילפינן ממעילה ושליחות יד דאם תיקשי אמאי לא נימא דאין שליח לדבר עבירה אף היכא דשליח לאו בר חיובא ועל כרחין הטעם לדידיה הוא משום דאמרינן דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ומשום הכי סובר דהיכא דשליח לאו בר חיובא דלא שייך טעם זה אמרינן דיש שליח לדבר עבירה ומודו התוספות דלרב סמא גם כשהשליח שוגג אין שליח לדבר עבירה וכו' ולפי זה לכולי עלמא היכא דלא ידע השליח אם הוא דבר האסור אמרינן ג"כ לרבינא דיש שליח לדבר עבירה ומחייב שולחו דהא בכי האי גוונא לא שייך טעמא דדברי הרב וכו' נמצא דהסוברים דאף בכי האי גוונא אמרינן אין שליח לדבר עבירה הוא משום דסברי דהלכה כרב סמא והפוסקים דבכי האי גוונא יש שליח לדבר עבירה הוא משום דסוברים דהלכה כרבינא והמציא שם שהרמב"ם בפרק ז' מהלכות נדרים הלכה י"ב פוסק כרבינא והאריך קצת בדברים נחמדים עי"ש ועם כי לא יכולתי להעמיק בדב"ק לא אכחד מה שנראה לי הדל מתוך דברי הריטב"א שהעתקתי למעלה (בד"ה אמנם לא ראה הרב) דבין לרב סמא ובין לרבינא אמר מר דגם בשליח שוגג אין שליח לדבר עבירה גם מה שהמציא לדעת הרמב"ם שסובר כרבינא ולדידיה כשהשליח שוגג יש שליח לדבר עבירה הנה כבר רמזתי למעלה בראש אות זו דברי איזה מחברים שסוברים שדעת הרמב"ם דאף כששליח שוגג אין שליח לעבירה וחידוש הוא שלא ראה הרב יצ"ו שכן כתב הרב לחם משנה בפרק שני מהלכות גניבה כמו שכתב הרב לב שומע יצ"ו וכתב שגם מרן מוהרימ"ט בח"א דף קי"ז כתב כן והוא יצ"ו הוכיח כן מדברי הרמב"ם בהלכות סנהדרין פרק ט"ז כמו שכתבתי למעלה ובמה שציינתי בנדפס בסוף אות צד"ק אי אמרינן בעכומ"ז אין שליח לדבר עבירה יש טעות בדף כ"ח ריש ע"ג וכן צריך להיות ועיין להגאונים משנה למלך בפרק ה' מהלכות מלוה דין י"ד ושעה"מ וכו' ועיין בענין זה בס' תהלה לדוד בקונטריס הנ"ל ובס' דברי אליהו להגאבד"ק טרלא בסי' ח' כתב בשם הגאון מגיני שלמה להסוברים דיש שליחות לעכומ"ז לחומרא למה הוצרכו חז"ל לומר אמירה לעכומ"ז שבות תיפוק ליה משום שליחות ואין לומר משום דאין שליח לדבר עבירה דלמאן דאמר טעמא דלאו בר חיובא הכא נמי עכומ"ז לאו בר חיובא דעכומ"ז ששבת וכו' ואסור משום שליחות וכו' עי"ש דנקטי בפשיטות דלטעמא דבר חיובא בעכומ"ז יש שליח לדבר עבירה במידי דאית ביה שליחות. ובשו"ת ריב"א (רבינו יואל בן אליעזר אונגאר) סי' ד' הביא סברת המשנה למלך הנ"ל וכתב דמוכח לכאורה מדברי התוספות בשבועות דף ג' ע"א בד"ה ועל הזקן שלא כדעת המשנה למלך שהרי כתבו דהוה מצי למימר נפקותא באיש דאמר לעכומ"ז אקיף ליגדול דהשליח לאו בר חיובא וביאר כוונתם (דלכאורה אינו מובן דהרי אין שליחות לעכומ"ז) ועל כל פנים חזינן דהתוספות לא סברי כהמשנה למלך ושוב כתב ליישב לפי חומר הנושא והאריך קצת ושם בסי' ב"ן (בד"ה והנה הפנ"י בתשובה) כנראה דנקיט כסברת המשנה למלך וצריך להתיישב היטב בדב"ק ולא פניתי כעת

ועל מה שהבאתי בנדפס באות קצ"ז מה שחדש הרב מחנה אפרים בהלכות שלוחין סי' ט' דבאיסור שבודה מלבו כגון הנשבע שלא לקדש אשה פלונית ועשה שליח לקדשה לא אמרינן אין שליח לדבר עבירה והבאתי מה שהשיג עליו הרב מלא הרועים והשבתי על דבריו כיעי"ש הנה על זה כתב לי אברך אחד מופלג בתורה יצ"ו וז"ל. בערך אין שלד"ע תפס מני"ר על המלא הרועים בהקשותו על הג' מחנה אפרים שר"ל סברא מחודשת דלא אשלד"ע אלא באיסור הבא מאליו ולא באיסור הבא ע"י עצמו כגון שבועה ונדר וקרא עליו מלא הרועים מהא דאיתא בקידושין פ"ב דאמר רבא אפילו לב"ש דס"ל ישלד"ע מודה באומר אכול חלב וכו' דל"מ זה נהנה וזה מתחייב למה לא צייר רבא גם אליבא דהלכתא באיסור שבדה דגם לדידן ישלד"ע בנזיר שאומר לחבירו שתה יין ותמה כ"ק איזה עבירה יש בזה ואא"ז הגאון שילי"ט דרכו בקודש להצדיק דברי חכמים הקודמים שלא יהיו זרים ותמוהים כ"כ וכן מרגיליני ומלמדי לכן מטיבותי' דמני"ר שליט"א קאמינא דכוונת ס' מלא הרועים דהי' לרבא לומר באומר לחבירו נזיר שתה יין והוא ג"כ נזיר והי' לנו לומר דהאומר חייב כיון שהוא איסור שבדה ומ"מ פטור כיון דלא מצינו זה נהנה וזה מתחייב (וכן י"ל במדיר את חבירו מן נכסיו ואח"כ אמר לו שיאכל משלו אפילו שלא לדעת הרמב"ם ז"ל דהאיסור על המדיר שלא להנותו היה להיות חייב מטעם ישלד"ע לפי"ד המחנה אפרים) ומה שיש להעיר עוד בזה לפק"ד דהא במעילה ישלד"ע והא מצינן דיש מעילה בקונמות וא"כ ראוי להיות גם לדידן בקונמות לומר דיש שלד"ע ובפרט בקונם כללי ופלא שלא העירו בזה ויעי' במל"מ פ"ד מה' שבועות ואולי מני"ר שילי"ט ראה או ידע מי שקדמני בזה) עכ"ד יצ"ו

ולדעת הסוברים דאף כשהשליח שוגג פטור המשלח ראיתי עתה שיש מחלוקת אם בזה חייב השליח וז"ל הרב טהרת המים בקונטריס שיורי טהרה במערכה זו אות ס"א אין שליח לדבר עבירה זהו דוקא כשיש חיוב לשליח ברם אם השליח לא ידע דאסור וכיוצא בזה דאזי כיון דפטור השליח חייב המשלח כן כתבו התוספות בקידושין דף מ"ב בשם ר"י אבל יש חולקים דגם בזה פטור המשלח ולכולי עלמא בכי האי גוונא פטור השליח ודלא כיש מי שסובר דגם בזה חייב השליח כסא דוד דף ע"ט ודף פ' (א"ה ועיין בס' הנ"מ לאברהם למקנה למוהר"א שיראנו בשי' למסכת קידושין שם יע"ש ודוק אש"ן) ושני הספרים הנ"ל אין מצויים אצלי לחזות בנועם דב"ק

נו"ן) איסורא מממונא לא ילפינן עיין מה שכתבתי בנדפס מערכה זו אות רכ"א וראיתי מה שכתב רבין חסידא בספר אזן אהרן במערכה זו אות ל"ה ובמחילת כבוד קדושתו דבריו ראויים להיות במערכת המ"ם ולא במערכה זו וכמו שכתבתי על דבריו בקונטריס שדי חמד במערכת המ"ם אות ל"ו ועיין בעניינים אלו בשו"ת מנחת שי לגאון בדורנו יצ"ו בסי' פ"ט פלפלא חריפא ואריכא. והגאון חקרי לב בזכרונותיו שבסוף ספר ישרי לב דף צ"ו אות נ"ב ציין גטין ל"ד ובתוס' ד"ה התם יבמות דף קט"ו ביצה דף ל"ח ברכות דף י"ט ובאור יקרות שם מציעא דף ך' ודף י"א ברש"י ואסיפת זקנים שם ודף י"ב שאגת אריה סימן ב' (כ) כתובות דף מ"ו ודף כ"ד

ובמכתב למדן מופלג מעיר קאליש מוהר"ר דוד הארנשטיין יצ"ו כתב לי בענין זה וז"ל וראיתי בשדי חמד אות רכ"א שהביא בשם התשב"ץ אף דאיסורא מממונא לא ילפינן אבל היכא דבאיסורא אית ביה ממונא ילפינן איסורא מינה והקשה עליו מרש"י גטין ואני מצאתי בתוספות כתובות דף מ"ו ע"ב ד"ה איסורא מממונא בתירוצם שם מוכח היפך מתשב"ץ דקא אמרי שם דלא ילפינן ממונא דלית ביה איסורא מאיסורא דאית ביה ממונא ואם כן הכי נמי להיפך וכן מצאתי בפני יאושע קדושין בסוגיא דתנאי כפול שהוציא כן מתוספות הנ"ל עכ"ד יצ"ו

נ"א) אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט אי אמרינן בהקדש עניים ואי בעינן שיאמר כן בפיו או סגי בכתב כתבתי על זה בנדפס במערכה זו אות ש"י ועיין להרב אזן אהרן במערכה זו אות מ"ג ומ"ד מ"ש בשני הדינים ושם באות מ"ב בהא דאמירתו הוי כמסירתו אם הוא משום קנין או אינו אלא משום נדר והנפ"מ שביניהם עי"ש ואתה תחזה פלפלא חריפא ואריכא בספר אמרי הצבי לידידי הגאון צבי מאיר מעיר דאברי יצ"ו בפרק ד' דבבא קמא אות ו' באות קטן ו' והלאה. ובקונטריס זכר עשה במערכת צדקה כתבתי קצת בענינים אלו אך לא איסתייעא לי כעת ללבן הדברים ואיה"ש אשובה אשנה פרק זה בל"ן ובספר יהודה