שדי חמד פאת השדה מערכת א עד

המחילה ואם נאמר דהגמרא לאו דוקא קאמר מחילה רק שמבטל או מפקיר הכלי אם היינו יכולים לומר כן היה מזה ראי' למאי דמובא בדב"ק מערכת גירושין באם אמר הבעל לקרוע הגט דזה נחשב ביטול והפקר אך בגוף לא שייך זאת דאין ביטול והפקר בגוף וסבור הייתי לאמר דהוי מכח הרשאה ושליחות ופטור כמו שעשה הוא בעצמו א"כ קשה לי הלא בשבירת כלי יש עבירה ואין שליח לד"ע והמעשה בטל בדבר הצריך שליחות מטעם דנחשב כעושה מדעת עצמו דדברי הרב וכו' א"כ ליכא למפטרי' מטעם זה דגם כי פה א"א להחזיר המעשה עכ"ז נחשב כמו שעשה מדעת עצמו ואם נאמר דהגמרא מיירי במוחזק לכך או באינו יודע שיש איסור כמבואר בדברי קדשו במערכת הנ"ל דוחק להעמיד הגמרא והפוסקים רק באופן זה והמה סתמו דבריהם וצ"ע כעת והנני מודה על האמת כי קשה עלי לכתוב אותיות וכתב הספרדים לכן לא אוכל לטייל בדבריו הנחמדים ואם הייתי יודע אשר הדר"ג יודע לקראות כתב שלנו אז הרחבתי הדבור בענין חבורו והנני מברך את כבוד תורתו ואת חתנו היקר המופלג באריכת ימים טובים ושמחת הרגל אמן. עכ"ד יצ"ו. וטפי ניחא לי לומר שתופס כשיטת הגאונים משנה למלך ושער המלך בפרק ב' מהלכות רוצח שרשמתו בנדפס שסוברים שגם באיסורין דרבנן אין שליח לדבר עבירה ועיין עוד בשער המלך בששי מהלכות יום טוב דין ט' שתופס כן ובמאי דנקיט הגאון יצ"ו דהשליחות בטל עיין במה שרשמתי בנדפס אות קצ"ט בזה ועיין לקמן

ודע שחדש הגאון שער המלך בהלכות יום טוב הנ"ל דאף שגם באיסורין דרבנן אין שליח לדבר עבירה היינו דוקא במידי דשליח בר חיובא אבל היכא דאין על השליח אף איסור דרבנן בהא יש שליח לדבר עבירה דרבנן ואף רב סמא בפרק קמא דמציעא שסובר שגם כששליח לאו בר חיובא אין שליח לדבר עבירה היינו דוקא בעבירה דאורייתא אבל בדרבנן כולי עלמא מודו דהיכא דשליח לאו בר חיובא יש שליח לדבר עבירה

ובמה שהבאתי בנדפס בהא דאין שליח לדבר עבירה אם השליחות בטל או לא כתב לי על זה ידידי הרב הגדול מוהר"ר ירוחם הכהן אבד"ק דובסאר יצ"ו וז"ל כאשר שקדתי כעת בספרו דמר לכללי הש"ס אות א' מערכת אין שלד"ע סי' קצ"ט שנכנס בחקירה אי אמרי' דהמעשה נמי בטל וכו' והביא מהנו"ב לענין מגרש בע"כ ע"י שליח דבטל מעשה השליחות ודעת החתם סופר לחלק בין עשאו סתם ובין אם הקפיד עליו לגרשה בע"כ והנה בהיותי בזה נזכרתי שגם בספרי התשב"י יש לי חקירה בזה ואמרתי להציע זה לפני כבוד הדר"ג והוא הנה ראיתי בפ"ת לאה"ע סי' קי"ט סק"ו שהעתיק מהנו"ב לענין מגרש בע"כ ע"י שליח דהמעשה בטל משני טעמים. הא'. עפ"י הרא"ש גיטין גבי תופס לב"ח דאין נעשה שליח במקום שחב לאחר. והב'. משום דאין שליח לד"ע והקשו לו כמה חכמי הדור מכמה סוגיית הש"ס והוא התאזר חיל להשיב על דבריהם ולהעמיד ע"ד עי"ש באריכות ולפענ"ד תמהתי על הנו"ב ועל חכמי דורו שהקשו עליו מסוגיית הש"ס כי בפשיטות אין הכרח לשני הטעמים שלו במח"ת דהך שכתב מהרא"ש גטין הנה התם קאי לענין זכיה שיד השליח זוכה להמשלח ובמקום שחב לאחרים יד שליח ממש מחייבם ובכג"ז לא אמרה תורה שלוחו כמותו להיות זוכה לזה ע"י שיפסיד לאחרים דרק לטובה לבד אמרה תורה שלוחו כמותו אבל לא להרע משא"כ בנ"ד שע"י שהגט ביד השליח הולכה לא נפעל כלום כ"א לאחר שיוצא הגט מידו ליד האשה ואחר שבא לידה ממש אז היא מתגרשת ונמצא ע"י ידה מגיע החוב ולא ע"י יד השליח ושפיר שלוחו כמותו בזה וככ"נ יש לחלק בענין הב' משום אין שלד"ע דלא שייך כ"א באופן שהעבירה נגמרת ביד השליח ממש דאין שלוחו כמותו רק להטבה ולא להרע משא"כ בנ"ד שאין העבירה נגמרת רק בידה ממש ולא ביד השליח ושפיר שלוחו כמותו כמו בכל השליחות מד"ת ועיין בבבמ"צ ד' יו"ד ע"ב ובתוס' שם ד"ה דאמר דלכאורה יש סתירה לזה דהא גם התם לא נגמר העבירה כ"א לאחר שיוצא הפרוטה מיד השליח והגיע ליד האשה שאז היא מתקדשת ולא קודם ואפי"ה אמרינן אין שלד"ע אמנם ז"א כלל דפשוט דכוונת הש"ס התם כ"א למצוא איזה נ"מ בין התרי לישני ובכל איזה אופן שיכול להיות שפיר יש נ"מ וכיון שיש קידושין גם על ידי כסף שלה בההוא הנאה דהמקבל ממנה אם כן שפיר משכחת אופן שהעבירה נגמרת ביד השליח שא"ל צא וקדש אשה והיינו בכסף שלה לזכות בשבילי ושפיר יש נפקא מינה ותו לא קשיא מידי ודו"ק. ועל פי זה יש לסתור גם כן דבריו שהעתיק הפתחי תשובה בסי' ל"ה סק"א לענין קידושין כי האי גוונא יעו"ש דלפי הנ"ל לא קשה קושייתו כלל ונסתרו השני דינים שחידש בזה אם לא באופן קידושין שיקבל ממנה ודוק את כל זה ראיתי להציע לפני כהדר"ג שליט"א עכ"ד יצ"ו

ודע דבעיקר כללין (אם בשליח לדבר עבירה השליחות בטל) נראה לדעתי הקלושה להוכיח דאין השליחות בטל והוא מדברי רבינו הטור בח"מ סי' ש"ן סעיף י"ח (גבי טביחה בגנב) שכתב עשה שליח לשחוט לו בשבת והשליח שחט בשבת כתב הרמב"ם שחייב שהרי אין בו חיוב מיתה לגנב ולדעת אדוני אבי הרא"ש פטור משום שחיטה שאינה ראויה כרבי יוחנן הסנדלר הרי דלהרמב"ם חשיב שלוחו ומתחייב בשחיטתו ואף על פי שעשהו שליח לדבר עבירה לשחוט בשבת ואם איתא דבשליחות לעבירה השליחות בטל אמאי חייב הרי אין זה שלוחו כיון שהוא שליח לדבר עבירה ואף להרא"ש דפטור לא פטור אלא משום דהוי שחיטה שאינה ראויה וכרבי יוחנן הסנדלר ולמה לי מהאי טעמא הלא אף להחולקים על רבי יוחנן הסנדלר הדין נותן שפטור משום דאין כאן שליחות כלל ואין לומר דכיון דבטביחה קיימא לן דיש שליח לדבר עבירה משום הכי אין השליחות בטל דנהי דלגבי גוף שליחות בטביחה גלי קרא דמהני על ידי שליח מכל מקום מנא לן דאף כשעשהו שליח לעבירה אחרת גם כן יש שליח לדבר עבירה בטביחה הא מצינן למימר דלא רבי קרא שליחות לטביחה אלא כשאין שם איסור אחר דהיינו שעשהו שליח לשחוט בחול אבל אם עשהו שליח לשחוט בשבת דיש בשליחות זו עבירה אחרת הדרינן לכללין אין שליח לדבר עבירה ובטלה השליחות ואמאי חייב אלא ודאי דאין השליחות בטל וחשיב שפיר שלוחו

ולפי מה שהבאתי בנדפס באות קצ"ט בשם הגאון חתם סופר (לענין שליח לגרש בעל כרחה) לחלק בין עשאו שליח סתם שלא הקפיד שיגרשנה בעל כרחה בזה אם גרשה בעל כרחה אין השליחות בטל ולא מקרי שליח לדבר עבירה ואם הקפיד לגרשה בעל כרחה דוקא בזה אמרינן אין שליח לדבר עבירה עי"ש. אולי נוכל ליישב דמה שכתב הריב"ה שעשהו שליח לשחוט בשבת ושחט בשבת אין הכוונה שאמר לו בקפידא שישחוט בשבת דוקא ולא בחול אלא כוונתו שלא אמר לו לשחוט דוקא בחול (שאם כן אם שחט בשבת היה משנה שליחותו ולא היה שלוחו) אלא אמר לו לשחוט כשירצה בין בחול בין בשבת וכיון דלא קפיד שתהיה השחיטה בשבת בדוקא הוי כעשהו שליח בסתם והוא שחט בשבת דאין השליחות בטל כמו בעשה שליח בסתם לגרש ולא הקפיד שיגרשנה בעל כרחה דאין השליחות בטל וכל זה לפי דברי רבינו הטור

אמנם מרן המשנה למלך בשלישי מהלכות גניבה הלכה ו' כתב שנראה לו דמה שכתב הרמב"ם שאם עשה שליח ושחט השליח בשבת חייב היינו דוקא כשלא עשאו שליח לשחוט בשבת אבל אם עשהו לשחוט בשבת ושחט בשבת פטור משום דאין שליח לדבר עבירה והוכיח כן מדבר הרמב"ם בהלכות מעילה וכו' וסיים דרבינו הטור חשב שדברי הרמב"ם (עשה שליח לשחוט לו ושחט לו השליח בשבת הרי הגנב חייב בתשלומי ארבעה וחמשה אינם מדוקדקים. ולדידי דבריו מדוקדקים בתכלית הדקדוק וכו' אלו תורף דב"ק. ומדבריו הללו הוכיח הרה פתחי תשובה באהע"ז סי' קי"ט סק"ו שרשמתי בנדפס שם שדעת הרב משנה למלך היא דכי אמרינן אין שליח לדבר עבירה השליחות בטל עי"ש. והאמת שכן מתבארת דעת מרן המשנה למלך אך על כל פנים מדברי רבינו הטור נראה שמתבאר שסובר שאין השליחות בטל כמו שכתבתי. (אלא דלפי חילוקו של הגאון חתם סופר נוכל לומר כמו שכתבתי למעלה: